הרשעה משמעתית לעו"ד בשולי רצח השופט אזר

עוה"ד שגיב בר-שלום ומור גרטי ביצעו עבירה אתית של התנהגות שאינה הולמת, כאשר העבירו כספים שבדיעבד התברר שהיו חלק מהמזימה לרצח השופט עדי אזר בשנת 2004. כך קובע (25.5.15) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אמנון כהן, המדגיש שלשניים לא היה כל חלק ברצח עצמו. בר-שלום וגרטי ייצגו את יצחק זוזיאשווילי, שיזם את הרצח (שבוצע בידי רפי נחמני). באפריל 2004 קיבל בר-שלום משליחו של זוזיאשווילי מעטפה ובה 20,000 דולר, למרות שציפה לקבל מסמכים משפטיים. כפי שהתבקש הוא העביר אותה לגרטי, אשר בהנחייתו של זוזיאשווילי נטל מתוכה 1,000 דולר כשכר טירחה ואת היתרה העביר לאבינועם חג'בי, שבתורו העביר את הכסף לנחמני. בית הדין המשמעתי במחוז תל אביב הרשיע את השניים וגזר על בר-שלום שלושה חודשי השעיה, ועל גרטי - שישה חודשים. בית הדין הארצי קיבל את ערעורם וזיכה אותם, אך כהן קיבל את ערעור ועדת האתיקה במחוז ת"א והשיב על-כנה את ההרשעה. העונש ייקבע בידי בית הדין הארצי, לאחר שהלשכה ערערה על קולתו. כהן קובע, כי בר-שלום וגרטי עצמו את עיניהם לנוכח הנסיבות המחשידות ונמנעו מלשאול את השאלות המתבקשות. הוא מדגיש, כי חובת נאמנותו של עורך דין ללקוחו אינה מוחלטת, ועל עורך הדין מוטלות גם חובות כקצין בית המשפט וכאזרח שומר חוק. כאשר עורך הדין נמנע מלחקור אל מול עובדות מעוררות תמיהה וחשד, הוא פועל בצורה שאינה הולמת את מקצועו, מוסיף כהן. לגבי בר-שלום אומר כהן, כי לפני מסירת המעטפה לא הייתה לו כל סיבה לחשוד, אך לאחר מכן - הוא היה חייב לשאול שאלות. כאשר גילה בר-שלום שהמעטפה מכילה סכום כה גדול במזומן, ולא מסמכים משפטיים, ולנוכח העובדה שהגיעה מאסיר - הוא היה חייב לשאול מדוע לא אמרו לו זוזיאשווילי וגרטי שהוא מתבקש להעביר ביניהם כסף ומדוע איש מהם לא הזכיר את המילים "שכר טירחה", והיה עליו לוודא שגרטי אכן מצפה לכסף. גם נסיבות מסירת הכסף - במכוניתו של בר-שלום בצומת המרוחק 20 דקות נסיעה ממשרדו - צריכות היו להוסיף לחשדותיו, אומר כהן. כהן מדגיש, כי במקרה זה לא התבקש בר-שלום לבצע עבור זוזיאשווילי פעולה משפטית, אלא פעולת שליחות. במצב כזה, מוטלת על עורך הדין חובת זהירות מוגברת, לבדוק היטב האם אין ניצול לרעה של שירותיו, ועולה ביתר שאת הצורך שיפעיל שיקול דעת - אומר כהן. בכך מקבל כהן את עמדת פורום המרצים לאתיקה מקצועית של עורכי דין, אשר הצטרף להליך כידיד בית המשפט. לגבי גרטי אומר כהן, שחשדו היה חייב להתעורר כאשר קיבל מעטפה ובה סכום גבוה פי 20 מזה שסיכם עם זוזיאשווילי כשכר טירחה. היה עליו לשאול את בר-שלום מי מסר לו את המעטפה ומה נאמר לו. לאחר מכן היה עליו ליצור קשר עם זוזיאשווילי, אך במקום לשאול את השאלה הזועקת (כלשונו של כהן) לפשר הסכום - רק דרש ממנו שישלח מישהו שיקח את היתרה וכל מטרתו הייתה להוציא את עצמו מן התמונה. גרטי עצמו אישר שראה בעייתיות באחזקת הכסף בידיו, ובמצב זה היה עליו לערוך בירור בטרם העביר הלאה את הכסף. נקודה קריטית שנייה, ממשיך כהן, הייתה כאשר גרטי פגש את חג'בי. הוא כבר ידע שחג'בי קשור לזוזיאשווילי, בפגישתם הקודמת מסר לו חג'בי טלפון ואמר שישוחחו רק באמצעותו, וציין שהוא מצפה לקבל כסף מזוזיאשווילי. גרטי העביר לו את הכסף - כאמור, 19,000 דולר במזומן - בלא לשאול את חג'בי או את זוזיאשווילי למה מיועד הכסף, מדוע השליח לא העביר אותו במישרין לחג'בי, מדוע לא פוצל הסכום לשתי מעטפות (שכר הטירחה והכסף לחג'בי) ומדוע נעשה שימוש בשני עורכי דין לביצוע שליחות פשוטה שכזו. גם כאן, מסכם כהן, נתקל עורך הדין בבקשה לבצע פעולה שאינה משפטית ומכאן שהיה חייב להפעיל שיקול דעת מוגבר. את ועדת האתיקה ייצג עו"ד יוסי זויטיא, את בר-שלום ייצג עו"ד משה וייס, ואת פורום המרצים - עוה"ד חמי בן-נון, לימור זר-גוטמן ונטע זיו.