בית משפט לא ישלם דמי סחיטה בייצוגיות

שופט בית המשפט המחוזי מרכז, פרופ' עופר גרוסקופף - מן המובילים בטיפול בתביעות ייצוגיות - קובע שקיימות תביעות סחטניות, ומבהיר שבשום אופן לא יאשר גמול לתובע ושכר טירחה לבא-כוחו בתביעות כאלו. גרוסקופף דיבר (5.6.15) בכנס מחוזות לשכת עורכי הדין. גרוסקופף התייחס להסתלקות מתביעות ואמר, שכאשר ההסתלקות נובעת מכך שהתובע מכיר בדיעבד בכך שכלל לא הייתה לו עילה - אין מקום לפסוק גמול ושכר טירחה. "אני פוסק גמול ושכר טירחה רק אם הושג משהו לטובת הקבוצה. לא השגת - לא תקבל. אני לא רוצה לעודד הגשת תביעות רק בגלל הערך הסחטני שלהן. אני כבית משפט צריך לשלם את דמי הסחיטה הללו? אתה לא תקבל כסף על זה שסחטת לטובתך האישית את האינטרס של הקבוצה". מצד שני, הדגיש גרוסקופף, הוא לא נוטה לפסוק הוצאות נגד תובעי סרק, כדי שלא ליצור אפקט מצנן בתחום הייצוגיות. "המגמה של בית המשפט העליון מאוד ברורה: כל פעם שהמחוזי פסק הוצאות משמעותיות, העליון הפחית משמעותית ואפילו ביטל אותן. אני מסכים עם העליון, כי זה שוק צעיר ומתפתח, והוצאות גבוהות עלולות ליצור אפקט מצנן שאנחנו לא רוצים". במקרים של הסתלקות לאחר שהתביעה מיצתה את עצמה, המשיך גרוסקופף, "אני אפסוק גמול ושכר טירחה צנועים בפרופורציה של מה שהושג לקבוצה, בדרך כלל - לא יותר מכמה עשרות אלפי שקלים". הוא ציין, כי על-פי נתונים מחקריים, ב-60% מהבקשות לייצוגיות יש הסתלקות, ומתוך אלו - 60% בשל העדר עילה, כלומר: בשליש מהבקשות כלל אין עילת תביעה. בהקשר זה מדובר במיוחד בתביעות על סימון מוצרים, העיר. לצד זאת, הביע גרוסקופף תמיכה בשימוש בתביעות ייצוגיות כמכשיר לאכיפת רגולציה בתחום הצרכנות, בציינו, כי 75% מהתביעות הייצוגיות הן צרכניות. "בזמנו היו הרבה תביעות על הפרת התקנות בנוגע ליחס המינימלי בין אותיות גדולות לקטנות במודעות", הדגים גרוסקופף. "התביעות הללו נעלמו, כי כנראה המציאו תוכנה שמודדת את היחס והמפרסמים התחילו לציית לתקנות. לכזה תובע מגיע גמול מתאים", קבע. גרוסקופף גם אינו חסיד של תרומות לגופים ציבוריים כחלק מהסדרי פשרה. "אני לא רוצה לקבוע לאיזה גוף התרומה תגיע. זה מצוי בידי הצדדים - ואז החשש שלי שהתרומה פיקטיבית ושבכלל לא נובעת מההסכם ביניהם. היו הרבה מקרים שהתרומה הובטחה כבר קודם. אני מעדיף השבה לקבוצה; זה הרבה יותר סביר ונכון". מנהל המחלקה המסחרית בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), עו"ד ליאב וינבאום - המביא במקרים רבים את עמדת היועץ המשפטי על הסדרי פשרה - הסכים עם גרוסקופף: "צריך אפוטרופסות על ההליך, כדי לשמור לא רק על הקבוצה המיידית, אלא גם על קבוצות עתידיות. אם יהיה קל מאוד להגיש תביעה, להסתלק ממנה ולקבל גמול - זה יביא להזניית ההליך, והתביעות הראויות ידוללו בהרבה מאוד תביעות לא ראויות, ויש המון כאלו. יש מי שנכנס לאינטרנט, לוקח את השטאנץ ומקבל 30,000 שקל; לא רע בשביל כמות העבודה שהוא השקיע". עו"ד נופר טל, המייצגת חברות גדולות, הדגישה שתשלומי ההסתלקות מגולמים בסופו של דבר במחיר לצרכן, "כי החברות משלמות כדי למנוע פרסום שלילי ובגלל ערכי מטרד. לפעמים אני מרגישה שהייתי צריכה ללמוד מינהל עסקים ולא משפטים, כי אני תגרנית - וזו מילה עדינה". היא טענה, כי על בתי המשפט לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים במקרים של תביעות סרק, בין היתר משום ש"אם הוא טוען לנזק של מיליונים ומסתפק ב-5,000 שקל - מה זה אומר על עבודתו המשפטית?". לדברי טל, כאשר מדובר בתביעות חסרות עילה, היא מציעה לתובע להסתלק ממנה ומבהירה ש"ברגע שאני מתחילה להקליד תגובה - אדרוש הוצאות".