עו"ד נקטו הליכי סרק במקום לקיים פסקי דין

חברת אמ.די.הי בנייה, המיוצגת בידי עוה"ד דוד בסון ויהושע יצחקי, נוהגת בהפקרות מתמשכת, מצפצפת על פסקי דין של כל הערכאות ונוקטת בהליכים משפטיים במקום לקיים צווי הריסה. כך קובע (יום ג', 9.5.16), בחריפות יוצאת דופן, שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג. סולברג פותח את פסק דינו בצורה בלתי שגרתית: "אלה הם ציוני-הדרך המרכזיים בפרשה הנדונה, שעיקרה - הפקרוּת" [ההדגשה במקור]. הוא מתאר כיצד ביקשה וקיבלה החברה מרשות מקרקעי ישראל בשנת 2002 מגרש באזור התעשיה פוריה, בפטור ממכרז, לשם הקמת מפעל לצינורות. בפועל הקימה החברה אולם אירועים, רמ"י הודיעה על ביטול החוזה ובית המשפט הורה בשנת 2010 לחברה להסתלק מן המקום ולהרוס את המבנה. מאז, כפי שמתאר סולברג, נקטה החברה שורה של הליכים משפטיים בבתי משפט השלום, המחוזי והעליון - תוך שהיא ממשיכה להפעיל את האולם הבלתי-חוקי ולגרוף רווחים. נזיפות חוזרות ונשנות של בתי המשפט לא שינו את התנהגותה של החברה, אשר הגישה לבית המשפט העליון בקשה לערער על דחיית עתירתה נגד הריסת האולם. בסון ויצחקי השתמשו בבקשה זו בלשון בוטה במיוחד, והאשימו את רמ"י בנקמנות וברצון להותיר אדמה חרוכה. בין היתר, כתבו בסון ויצחקי: "דומה כי לא מצאנו בהיסטוריה של הפסיקה הישראלית מקרה שכזה בו מבקש גוף ציבורי לבצע הרס לשם הרס בשם שלטון החוק ללא כל מטרה ללא כל חזון והכל בשם אותו עקרון תמוה 'למען יראו וייראו'. דומה כי עיקרון זה לקוח ממשטרים אחרים או מתקופות קדמוניות". לדבריהם, "נעשה עימה חוסר צדק משווע, כאשר בית המשפט המינהלי למעשה דחה את טענותיה ללא שדן בהן לגופן". סולברג מציין, כי שופטי העליון ניסו ללכת לקראת החברה, כאשר הציעו שרמ"י היא שתהרוס את האולם - אך החברה סירבה. במצב זה, אומר סולברג, אין מנוס מפסיקה חד-משמעית: "במקום להשתלח ברמ"י, מוטב היה למערערת לנהוג ביושר. במשך 10 שנים הפיקה ממון רב מהפעלת אולם האירועים שלא כדין. סוף דבר מעיד על תחילתו. על פני הדברים נראה כי בעורמה זכתה המערערת לקבל את המגרש בפטור ממכרז, כאשר כּלה ונחרצה עמה עוד מלכתחילה לבנות ולהפעיל אולם אירועים, במקום מפעל לייצור צינורות... לא נקמנות יש כאן מצידה של רמ"י, אלא הבטחת סדרי השלטון והמשפט. "המערערת נהגה בעזות פנים, כביכול 'לית דין ולית דיין'. ב'צפצוף' קולני, נמשך ובוטה, ' צפצפה' המערערת על רמ"י, על בית המשפט, על הציבור. בטענתה כי עוד רבים נוהגים כמותה ומפרים פסקי דין אזרחיים - אלו ואלו בצפצוף מצפצפים - אין כדי להועיל. הטענה לא הוּכחה, ומכל מקום אף אם נפלה תקלה במקום אחר, אין הצדקה להישנותהּ... שלטון החוק היה אפוא לבוז. כזאת אין לאפשר, והתגובה צריכה להיות הולמת". החברה חויבה בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל. השופטים חנן מלצר וניל הנדל הסכימו עם סולברג. את המדינה ייצג עו"ד תדמור עציון.