נאווה רומנו (לביא), שהועסקה כיועצת פרסום בחברת ניידלי תקשורת מתל אביב, המנהלת עסק למתן שירותי פרסום בעיתונות מקומית, טוענת כי לאחר שהודיעה למנכ"ל החברה שלא תעזוב את משרדי החברה ללא קבלת מכתב פיטורים, הוזעק למקום שוטר שדרש ממנה לעזוב את המשרד וכך עשתה בבושת פנים, פגועה, ומושפלת עד עמקי נשמתה.
בתביעה שהגישה רומנו כנגד החברה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נאמר כי היא הועסקה בחברה למשך 41 חודשים רצופים בתקופה שבין מרס 2005 ליולי 2008 וכי במקרים רבים נהגה החברה לקזז מחצית מהעמלות המגיעות לה מסיבות שאינן תלויות בה אלא לשיקול דעתה הבלעדי של החברה. באחד הימים טוענת התובעת היא זומנה לשימוע בטרם פיטורים. בשימוע הועלו כנגדה טענות כאלה ואחרות והיא הביעה את עמדתה ונתבשרה כי תקבל תשובה באשר להמשך העסקתה.
כעבור זמן מה הודיע לה מנהל החברה יהודה נאור כי בקשתה להתפטר מתקבלת, וכי עליה לחתום על מכתב ההתפטרות. אולם היא טענה כי מעולם לא ביקשה להתפטר וסירבה בתוקף לחתום על כל מסמך שהוא. בתגובה היא נדרשה לעזוב את משרדי החברה ולא לשוב אליהם, ולדבריה במעמד זה היא הודיעה כי מעולם לא התפטרה, וכי ככל שמעוניינים לסיים את העסקתה היא מבקשת מכתב פיטורים, וזאת בהתאם לייעוץ טלפוני שקיבלה מהסתדרות העובדים.
למחרת בבוקר שבה רומנו לעבודה משלא קיבלה מכתב פיטורים, וכאשר נתקל בה מנכ"ל החברה הוא דרש ממנה לעזוב לאלתר את משרדי החברה תוך שהוא מסרב בתוקף לתת לה מכתב פיטורים וטוען בפניה כי ככל ולא תעזוב את המקום הוא יזמין לה משטרה. ואולם התובעת עמדה על שלה ודרשה מכתב פיטורין, בלעדיו לא תעזוב.
אמנם כעבור זמן מה הגיע שוטר למשרדי החברה ודרש מרומנו לעזוב את המקום, וכך היא עשתה "בבושת פנים, פגועה, ומושפלת עד עמקי נשמתה". לטענתה הנתבעת אף הגדילה לעשות ושיגרה לה מכתב לפיו היא מקבלת את התפטרותה כביכול, בעוד בפועל היא מעולם לא התפטרה מעבודתה, אלא סולקה ממקום עבודתה בבושת פנים.
בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד קרן יניב, נאמר כי הנתבעת פעלה בעזות מצח כאשר ניסתה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים כשהיא ממציאה הודעת התפטרות שמעולם לא ניתנה. לדברי התובעת, חרף פיטוריה עד היום טרם שילמה לה הנתבעת את פיצויי הפיטורים וכן דמי הודעה מוקדמת.
רומנו, אם לשני פעוטות, מציינת כי לאחר פיטוריה המבישים אשר לוו ביחס משפיל נקלעה למשבר אישי קשה ואף חוותה משבר גירושין קשה וכי נקלעה למשבר נפשי שהובילה לדיכאון עד כדי טיפול תרופתי וטיפול במוסדות פסיכיאטריים. לדבריה הסיבה בגינה התעכבה זמן כה רב עם הגשת התביעה נעוצה במצבה הנפשי הקשה אליו נגררה לאחר פיטוריה המבישים אשר לוו ביחס משפיל, תלונה במשטרה ועגמת נפש קשה מנשוא.
התובעת מבקשת מבית הדין לחייב את חברת ניידלי תקשורת לפצות אותה בסכום של כ-90,000 שקלים מתוכם סך של 50,000 שקלים בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה והפגיעה הקשה בכבודה ובנוסף לשלם לה פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, עמלות, ופיצוי בגין שלילת דמי אבטלה.
- ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר נמסר בתגובה: בשל אופיה המיוחד, במועד הקמת יחידת הפיצו"ח, נקלטו העובדים בחוזים מיוחדים, שכללו תנאי העסקה מיטביים בהרבה, ביחס לעובדי מדינה אחרים. ברבות השנים, בעקבות טענות שהעלו העובדים, שופרו עוד תנאי השכר המיטביים של העובדים מלכתחילה. המדינה דוחה את כל הטענות המועלות שוב כעת, לאור היותן משוללות כל בסיס. נימוקים מפורטים לעמדת המדינה הוצגו בפני העובדים ובאי-כוחם, אם בהליך המשפטי המתנהל ואם בתכתובות אין-סופיות.