המטרה: לכבוש את כביש ביירות-דמשק

ממסמכים סודיים ביותר על מלחמת לבנון הראשונה, שנחשפים (יום ה', 11.6.15) אחרי 33 שנים, עולה שהגרסה שהופצה בציבור - ושהייתה מקובלת עד היום - כאילו המשימה שהוטלה על צה"ל ב-1982 הייתה לכבוש רק את דרום לבנון, עד עומק של 40 ק"מ, ולפעול רק נגד המחבלים הפלשתינים, וששר הביטחון, אריק שרון, והרמטכ"ל, רפאל איתן, הונו את ראש הממשלה, מנחם בגין, והמשיכו צפונה - הייתה שקר גס. מפקודות המבצע שקדמו למלחמה, והיו זמינות אז למקבלי ההחלטות הבכירים, עולה שהכוונה המקורית הייתה "חבירה לכביש ביירות-דמשק" בתוך 48 שעות, דהיינו יומיים מתחילת המבצע. חודשיים לפני המבצע אף דובר על כך ש"צה"ל...יכבוש את ביירות עד 'ש' ועוד 96 שעות (ארבעה ימים מתחילת המבצע) ויהיה בכוננות להשמיד את הצבא הסורי ב'בקע'". נכתב גם שהמטרה המדינית היא חתימת חוזה שלום עם לבנון העצמאית, תוך שמירת שלמותה הטריטוריאלית. נתונים אלה מבססים את ההערכה שהפיקוד הבכיר של צה"ל היה מנותק מן המציאות. השלב הראשון של המלחמה, עד הפסקת האש נמשך חמישה ימים וחצי. באותו פרק זמן צה"ל לא הצליח להגיע לכביש ביירות-דמשק. הזויה אף יותר הייתה ההערכה שבתוך ארבעה ימים יוכל צה"ל לכבוש את ביירות. לצה"ל היו אז אומנם נתונים מדויקים על הכוחות הלבנוניים, הפלשתינים, והסוריים בלבנון, אבל מסתבר שאריאל שרון, רפאל איתן (רפול) והמפקדים הבכירים של צה"ל, לא הכירו את הצבא שעליו הם פיקדו והתעלמו מיכולותיו המוגבלות שהתגלו במלחמת יום הכיפורים בקרבות החווה הסינית, החרמון וסואץ, וביתר-שאת בקרבות עין זחלתא וסולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה. שני קרבות אחרונים אלה, שבהם הייתה לצה"ל עדיפות מוחלטת מכל הבחינות, מנעו מצה"ל להגיע לכביש ביירות-דמשק גם אחרי חמישה ימים וחצי.