פלט של אתר הדואר בנוגע למסירת דואר רשום אינו מהווה אסמכתא לכך שדבר הדואר אכן נמסר. כך קובעת (7.6.15) שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים,
נאוה בן-אור.
מלון רמדה רנסנס בירושלים שלח ב-24.1.13 לעיריית ירושלים בדואר רשום השגה על הארנונה שנקבעה לו, אך לא קיבל מענה. העירייה טענה שכלל לא קיבלה את ההשגה, בעוד המלון הציג פלט מאתר הדואר ולפיו המכתב נמסר ליעדו ב-4.2.13. לאור זאת ביקש המלון לקבוע, כי יש לראות את השגתו ככזאת שהתקבלה.
בן-אור דחתה את הבקשה וקבעה, כי יש צורך לשלוח את הדואר עם אישור מסירה או למסור אותו אישית במשרדי העירייה. לדבריה, יש להטיל "על המשיג נטל הוכחה גבוה באשר להמצאת ההשגה למנהל הארנונה ולמועד ההמצאה", כדי למנוע פגיעה בלתי מוצדקת בקופה הציבורית. "כשם שהאופן בו 'מתגלגלת' ההשגה במשרדי העירייה אינו מעניינו של המשיג, כך אין להטיל על מנהל הארנונה את הנטל להתחקות אחר קורותיו של דבר דואר, בהיעדר אישור מסירה", היא מוסיפה.
עוד מתייחסת בן-אור לשאלה ממתי יש למנות את 60 הימים בהם על העירייה להשיב על ההשגה, כאשר חריגה מתקופה זו תיחשב כאילו ההשגה התקבלה. היא מקבלת את עמדת עיריית ירושלים, לפיה יום המשלוח לאזרח צריך להיות בתוך תקופת 60 הימים, ולא היום בו מגיעה התשובה לידי האזרח. לדעתה, הדבר עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית המשפט העליון, לפיה מרוץ הזמנים צריך להימדד בצורה פשוטה וברורה.
שותפות עמיתי מלון הרצל ירושלים, בעלת המלון, חויבה בתשלום הוצאות בסך 5,000 שקל. את המלון ייצג עו"ד אלירן חליבה, ואת העירייה - עו"ד לנא ורור.