אלוף, יומיים לפני לבנון השנייה: "הצבא מחוק!"

"ביום השלישי של מבצע צוק איתן, החליטה ממשלת ישראל להציע הפסקת אש. פתאום יצאו חוליות מאחת המנהרות, סמוך ליישוב ישראלי. אז הממשלה נסוגה מרעיון הפסקת האש והחליטה לקבוע את השמדת המנהרות כמטרת המבצע". דברים חמורים אלה השמיע אלוף משנה בדימוס, ד"ר עמיר בר-אור, המומחה הישראלי מספר אחד לממשק שבין ממשלה לצבא. הוא דיבר בחלקה השני של סדנת אלפרדו למלחמה הבאה, שעסקה ביחסים שבין הדרג האזרחי העליון למטה הכללי של צה"ל. ד"ר בר-אור המשיך: "סוגיית המנהרות הייתה ידועה גם לצה"ל וגם לממשלה ו'דוסקסה' הרבה בעבר. אבל גם כל חברי הממשלה וגם כל חברי המטה הכללי של צה"ל הופתעו מן המשמעות של המנהרות. כשיצאו למבצע לא דיברו על השמדתן, ואימוץ ההשמדה כמטרת המבצע התקבל רק במהלכו. שלחנו את צה"ל לצוק איתן לא רק מבלי שהוכתבה לצבא מטרה מדינית, אלא שגם משימה צבאית מוגדרת לא הייתה. אמרו בצה"ל: 'נחליט תוך כדי תנועה". "יומיים לפני מלחמת לבנון השנייה, נפגש ראש הממשלה אהוד אולמרט במשך יום תמים, עם חברי המטה הכללי של צה"ל. כל אלוף הציג בפני ראש הממשלה את הבעיות שבאחריותו. את המפגש סיכם ראש אגף תכנון: 'אדוני ראש הממשלה, אחרי ששמעת מה ששמעת, אני רוצה להגיד שתי מילים: הצבא מחוק! אין צבא, אין אימונים ואין תוכניות!". יומיים לאחר מכן החליט אולמרט לצאת למלחמת לבנון השנייה. בדיון ציבורי שהתקיים במכללת כנרת שאלתי אותו: 'איך אתה יוצא למלחמה כשיומיים לפני זה אומרים לך שאין צבא ושהצבא מחוק!?' אולמרט השיב: 'היה אלוף אחד שאמר, ברצינות...!". סא"ל בדימוס, אלי דקל, שפיקד על מחלקת מודיעין שטח באמ"ן, במלחמת לבנון הראשונה, פיקד במסגרת שירות המילואים (1990-1983) על צוות באג"ם-מבצעים שהכין בנק מטרות למלחמה הבאה. "בכל אותה תקופה", סיפר, "לא שמעתי שהדרג המדיני הגדיר מטרות מלחמה, אף לא בתרגילים. את הליקוי הזה פתר חבר הצוות, סגן אלוף משה סניה: ביוזמתו הכנו דפ"אות (דרכי פעולה אפשרויות, ע.י.), למצבים אפשריים, במקרה של מלחמה, שאז יהיה על מנהיגים אזרחיים להחליט החלטות. כך התמודדנו עם הבעיה - מה עושים במלחמה כשאין בה הגדרת מטרות". המנחה, ההיסטוריון הצבאי ד"ר אורי מילשטיין, טען שהדרג המדיני בישראל אינו מסוגל כיום להחליט על מטרת מלחמה, ולא היה מסוגל לעשות כן מאז הקמת המדינה משום שבתרבות הלאומית שכוננו בן-גוריון וחבריו, עוד לפני הקמת המדינה, מטרת הציונות הייתה והינה לבנות ישובים ולקלוט עליה, וכמובן לדאוג לקריירה האישית של העסקנים הפוליטיים, אך לא להילחם. לכן הם ויורשיהם לא התעניינו ברצינות בבעיות צבאיות, ובישראל התפתחה תרבות ביטחון ברמה ירודה ביותר עד כדי סיכון המפעל הציוני. רוב חברי הממשלות, במשך כל שנות קיומה של מדינת ישראל, לא הבינו שיש להגדיר מטרות מלחמה ושיש לתת את הדעת איך הם שואפים לסיים אותן. לכן את ההישגים של מלחמת ששת הימים, לדוגמה, כמו כיבוש רצועת עזה והגדה המזרחית של תעלת סואץ, קבע הדרג הצבאי, בניגוד להנחיות מפורשות של שר הביטחון, משה דיין שסבר כי מהלכים אלה יזיקו לישראל מבינה מדינית ואסטרטגית ארוכת טווח, והוא צדק - כפי שהוכח לגבי תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים ולגבי רצועת עזה היום.