ועדת מיון ברשות שדות התעופה פסלה מטעמים זרים מועמדים ראויים לתפקיד סמנכ"ל מינהל וארגון, ובכך קידמה את סיכוייו של הסמנכ"ל בפועל, מיכאל וידל - שהיה ראש מטהו של השר ישראל כץ בשנים 2011-2009. כך קובעת (24.6.15) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, אופירה דגן-טוכמכר.
וידל מונה לסמנכ"ל באוקטובר 2012, ולאחר הליכים משפטיים נקבע במארס 2014 שיתפרסם מכרז חדש תוך שווידל ממשיך לשמש בתפקידו. ועד ההנדסאים, המהנדסים והטכנאים ברש"ת טען שמדובר במכרז תפור עבור וידל, וכי וידל מנצל לרעה את מעמדו כסמנכ"ל בפועל על-מנת לקדם את סיכוייו לזכות בו.
דגן-טוכמכר מותחת ביקורת קשה על הליכי המיון הראשוני, בסיומם הוחלט להעביר לשלב הבא 14 מבין 90 המועמדים ובכללם וידל. היא קובעת, כי ועדת המיון לא הייתה בלתי תלויה. עמדה בראשה עו"ד תמר טורג'מן, עובדת זוטרה במחלקה המשפטית של רש"ת, לה יש קשרי עבודה עם וידל והיא עצמה מועמדת לתפקיד ראש ענף לוגיסטיקה ברשות. חבר נוסף בה היה סמנכ"ל תקשוב, מיכאל רוף, אותו מינה וידל לתפקידו. נציג הציבור היה מיקי סגל - שבתו עובדת ברש"ת. לאור זאת, קובעת דגן-טוכמכר, לא היה בוועדה איש שיכול היה לייצג את האינטרס הציבורי.
"הליך המיון הראשוני היה פגום, ובמסגרתו נפסלו מועמדים בכירים וראויים ביותר בלא הצדק של ממש, באופן שאיננו יכול שלא לעורר חשד שמא הדבר נעשה בכוונת מכוון", אומרת דגן-טוכמכר. בית הדין בוחן לגופה את פסילתם של כמה מן המועמדים ומוצא שבחלק מהמקרים לא הייתה לה הצדקה. כך נפסל תת-אלוף במילואים ששירת במערך משאבי האנוש בצה"ל, בנימוק שהוא חסר ניסיון מספק - אך במקביל הופעלה "פרשנות גמישה ביותר" כדי לקבוע שלווידל ישנו הניסיון הדרוש (לדעת דגן-טוכמכר, למעשה יש לו שנתיים בלבד במקום החמש הנדרשות). מועמדת נוספת שנפסלה שימשה בעבר כסמנכ"ל כספים ומינהל במוסד אקדמי מוכר, בו מועסקים מאות עובדים.
עוד מתייחס בית הדין להליך המיון השני ומוצא, כי ועדת המיון קבעה את הקריטריונים לבחינת המועמדים כאשר נתוניהם כבר היו גלויים בפניה, ו"אין כל ספק כי אלה שירתו את מועמדותו של וידל". אופן דירוג המועמדים לפי הקריטריונים הבלתי-מספקים שנקבעו סייע גם הוא לווידל, תוך שהוא מעניק עדיפות דווקא למועמדים שנסיונם נופל משל אחרים.
התוצאה הייתה "שנדחתה מועמדותם של שורה ארוכה של מועמדים שמילאו במשך שנים רבות תפקידים בכירים כמנהלי כוח אדם וסמנכ"לים למינהל בגופים גדולים, לרבות בגופים המעסיקים מאות ואלפי עובדים, תוך מתן העדפה למועמד שנסיונו הרלוונטי נופל בהרבה", קובעת דגן-טוכמכר.
כך למשל נפסל מועמד שהיה שנים רבות מנהל בכיר באחד מגופי הביטחון הגדולים, בנימוק שאין לו ניסיון בניהול מו"מ ביחסי עבודה - בעוד שגם לווידל אין שום ניסיון כזה. יתרה מזאת: דרישה זו כלל לא נכללה בטפסי המועמדות, ודומה שהיא נוספה בדיעבד כדי ליצור אבחנה בין המועמדים. עוד נפסלו מועמדים שיש להם ניסיון רב במגזר הפרטי, ודגן-טוכמכר אומרת: "העדפתו של עובד מדינה שנסיונו בניהול כוח אדם מוגבל ביותר על פני מועמדים שצברו ניסיון רב בניהול כוח אדם בגופים גדולים, שמתכונת העבודה בהם דומה למקובל ברש"ת, היא בלתי סבורה ולא שוכנענו כי נעשתה
בתום לב".
דגן-טוכמכר מסכמת פרק זה: "חוסר סבירות קיצוני זה יכול להיות מוסבר באחת משתי אפשרויות. האחת - חוסר מקצועיות וחוסר הבנה של חברי הוועדה במטריה שבה נדרשו להכריע. השנייה - קיומם של שיקולים זרים ומתן העדפה למועמד פלוני על פני אחרים". הימנעות הוועדה מתיקון הטעויות מלמדת, נקבע עוד, שהן לא נעשו בתום לב.
לדברי דגן-טוכמכר, למרות שביטול המכרז הוא אפשרות שובת-לב, החליט בית הדין להימנע מכך כדי למנוע את הקפאת מצב הביניים (בו וידל הוא סמנכ"ל בפועל) לחודשים ארוכים. לפיכך הורה בית הדין לשלוח לבדיקות התאמה את המועמדים בשמותיהם נקב, ולהציג אותם יחד עם יתר המועמדים בפני ועדת הבחינה. אולם אם יתברר שהתמשכות ההליכים הביאה לכך שרבים מהם הסירו את מועמדותם - לא יהיה מנוס מפרסום מכרז חדש. בית הדין הורה לרש"ת להבטיח שחברי ועדת המכרז יהיו נעדרי זיקה למי מהמועמדים.
נציגות הציבור אורית הרצוג והילנה ערד-שטיינבך הסכימו עם דגן-טוכמכר. את הוועד ייצגו עוה"ד נ' בר-שיר ופ' רשף, את הרשות ייצגו עוה"ד ח' ארמן וג' דנוביץ, ואת וידל - עוה"ד ח' סומך וא' דגן.
