כשסיים זאב ז'בוטינסקי, בשנת 1897, את הכיתה השביעית בבית הספר התיכון על-שם רישלייה באודסה, הוא פרש מן הלימודים ללא תעודת בגרות ונסע כעיתונאי, בשליחות עיתון אודסאי חשוב, לברן שבשוויץ. בצד עבודתו העיתונאית הוא למד משפטים באוניברסיטה. אחת לשבוע הוא ביקר במועדון ויכוחים של סטודנטים יהודיים מרוסיה שלמדו בשוויץ בגלל המגבלות על יהודים ללמוד ברוסיה. אחרי הקונגרס הציוני הראשון שהתקיים בבאזל שבשוויץ, אותו יזם בנימין זאב הרצל, הוזמן להרצות במועדון הסטודנטים אחד מאבות הציונות הסוציאליסטית, נחמן סרקין, על המיזוג בין ציונות לסוציאליזם.
אחרי ההרצאה התקיים דיון שבו אמר ז'בוטינסקי הצעיר: "אינני יודע אם סוציאליסט אני, כי עוד לא הכרתי כראוי את התורה הזאת; אבל ציוני אנוכי, בלי ספק, כי עם ישראל הוא עם גרוע מאוד, שכניו שונאים אותו, והצדק איתם. סופו בגולה הוא 'ליל ברתולומאוס' כללי, ועלייה כללית לארץ ישראל' [ליל ברתולומאוס הקדוש - בצרפתית: Massacre de la Saint-Barthélemy הוא כינוי לטבח שביצעו הקתולים הצרפתים בהוגנוטים (פרוטסטנטים צרפתים) ב-24 באוגוסט 1572. חוקרים מודרניים מעריכים את מספר הקורבנות בעשרת אלפים עד שלושים אלף].
בדיון נכח אבי הצבאיות היהודית, מרקו ברוך, שעוד באותו ערב קשר קשרים קרובים עם ז'בוטינסקי, ולימד אותו את "סוד המהפכה העברית". שנתיים לפני מותו, במסיבה בפריס לציון יום השנה להקמת תנועת הנוער בית"ר, סיפר ז'בוטינסקי לנוכחים כיצד לימד אותו מרקו ברוך את סוד המהפכה העברית בעת שיטוטים ליליים ברחובות ברן ורומא. זהו אחד הממצאים הדרמטיים במחקרו של ד"ר
אורי מילשטיין על "סוד המהפכה העברית", ממצאים אותם הציג בהרצאה בפני סטודנטים שנה ג', לתואר ראשון, באוניברסיטת בר-אילן.
לפי ד"ר מילשטיין, ז'בוטינסקי אומנם נחשב להבטחה גדולה בספרות הרוסית, אך ויתר על קריירה ספרותית מזהירה כדי לחולל מהפכה, שמשמעותה לשוב ולהיות עבריים הלוחמים למען ריבונותם. לפי מחקרו של מילשטיין, יצר רבן יוחנן בן זכאי, אחרי חורבן בית המקדש השני, בזמן המרד הגדול, עם חדש - את העם היהודי, שוויתר על ריבונות וויתר על צבאיות. לדבריו, העם, שחוללו אברהם אבינו ומשה רבינו, היה עם לוחם, שהרי אין ריבונות בלי יכולת להגן עליה. הוויתור של רבן יוחנן על הריבונות ועל הצבאיות, יצרו ממילא עם חדש.
אבל בסוף המאה ה-19 נחזה כי עם ללא ריבונות וללא צבאיות עתיד להיות קרבן לשואה. את הכתובת על הקיר קראו גם מרקו ברוך וגם זאב ז'בוטינסקי, באומרם שכדי לנטרל איום זה, על העם יהודי, יש לחולל מהפכה עברית ולא להסתפק רק בריבונות בארץ-ישראל, בה תוקם מדינת ישראל, כפי שביקשו הרצל, ויצמן ובן-גוריון, אלא גם לפתח תרבות צבאית גבוהה, ולהקים צבא ברמה גבוהה. ד"ר מילשטיין טוען כי בכך נכשלו גם מרקו ברוך וגם זאב ז'בוטינסקי, כפי שהוכיחו כל מלחמות ישראל, ובייחוד מלחמת יום הכיפורים, שתי מלחמות לבנון וכן מבצע צוק איתן. מסתבר, כך הסיק מילשטיין, שאם
בנימין נתניהו וחבריו בליכוד רואים את עצמם תלמידי ז'בוטינסקי עליהם לחולל "מהפכה עברית" - לפתח תרבות צבאית גבוהה שתאפשר לנו להילחם ביתר יעילות מאשר זו שהופגנה בצוק איתן.
