האם על המתפללים לחדול מלתקן את שגיאות הקורא בתורה מחשש שהקורא בתורה ייפגע? כך לפחות טוען יונתן רזיאל, רב ממעלה אדומים. במאמר המתפרסם בשנתון החדש של תחומין היוצא על-ידי מכון צומת, הוא טוען שהערה לקורא היא הלבנת פנים ולכן היא עבירה על איסור תורה.
לפי רוב פוסקי ההלכה, כך נכתב, קריאת התורה היא ציווי מדברי חכמים ואין לגעור בקורא גם אם יטעה בקריאה, אפילו אם השמיט אותיות וודאי אם טועה בניקוד ובטעם.
עוד הוא כותב כי שאל את ראש ישיבת ברכת משה במעלה אדומים הרב נחום רבינוביץ וכי הרב אמר שיש לדחות את קריאת התורה שהיא מדרבנן מפני איסור הלבנת פנים שהיא מדאורייתא. בשאלת פסק הרמב"ם כי במקרה של טעות הציבור אינם יוצאים ידי חובתם, השיב הרב שעדיף שהציבור לא יצא ידי חובת קריאה, ובלבד שלא יעבור על איסור הלבנת פנים.
במאמר צוין לכתחילה, יש להקפיד בקריאה נכונה אפילו של דקדוק אות אחת. אך בדיעבד, במקרה של טעות, שיטת רוב הפוסקים ובהם המנהיג, תרומת הדשן, הטור, הבית יוסף, הב"ח ואליה-רבה היא שאין לגעור בבעל הקורא בכלל ואפילו בהשמטת אותיות, אך הרמב"ם סובר שיש לחזור על כל טעות וניתן להבין כך גם בשו"ע.
לדברי הרב רזיאל, גם כשמתקנים, חל איסור מוחלט שיחידים מהציבור יצעקו על הקורא, אלא יש להעמיד גבאי יחיד שיהיה אחראי לכך.
הכותב מציין כי יש להיזהר במיוחד בבעל קריאה צעיר, הפגיע יותר מאדם מבוגר ומביא סיפור שארע לפני מספר שנים, שבו נער חילוני יתום מאב, שהתקרב לתורה ולמצוות, בגיל 15 עלה ל'בר-מצוה' וקרא בתורה. כשטעה תיקנו אותו מתוך הקהל, והיו שניסו להשתיקם, וכתוצאה מהמהומה ומהמבוכה הנער התרגש ונפגע עד שירד באמצע הקריאה כשעיניו זולגות דמעות ולא חזר לקרוא, וגם עזב את הדת.
"לא תמיד הקורא בתורה זוכה ליחס הולם, ופעמים הוא הופך לטרף קל לציבור הנדמה ללהקת אריות האורבת לו." כותב רזיאל, "למעשה, 'מנהג ישראל' הוא שבציבור מתקנים כל שגיאה של הקורא, לא רק שגיאות הנושאות עמן שינוי משמעות, אלא גם שגיאות בהטעמת מלעיל ומלרע או בטעמים שאין בהן שינוי משמעות. בדרך כלל ה'תיקון' נעשה באמצעות צעקות מכל עבר. פעמים גערה זו עלולה לבייש את הקורא, וקוטעת את רצף הקריאה. מלבד ביזיון קדושת בית הכנסת והמתפללים, ההפרעות מקשות על הבנת הקריאה ועלולות להשיג את התוצאה ההפוכה שהתכוונו הצועקים. קהילות אחדות ממנים גבאי מיוחד שאחראי להתיקונים, ובאופן זה נמנעים מביזוי המקום, אבל עדיין נותרה סכנת הלבנת הפנים ובלבול הקורא והשומעים גם יחד".
