נשים הופכות משכילות יותר - זה לא עוזר להן

על אף שיפור מסוים, עומק אי-השוויון בין גברים לנשים בישראל נותר גבוה, במיוחד בשוק העבודה והמגדור המקצועי. כך עולה (יום ג', 21.7.15) מפרסום "מדד המגדר", אותו מפרסם זו השנה השלישית 'שוות' - המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר. מדובר בכלי מדידה הבוחן שינויים לאורך זמן במצבם של נשים וגברים בישראל. הדוח הנוכחי עוקב אחר התפתחות אי-השוויון המגדרי בישראל משנת 2004 ועד שנת 2013, ובכך מציג את תמונת המצב המגדרית של עשור שלם. במרבית הממדים, השיפור לאורך השנים במצב הנשים מלווה על-פי רוב בשיפור דומה במצב הגברים - בבחינת 'הרצפה עולה אך התקרה נוסקת' - ולפיכך הפער נשאר יציב למדי. מנגד, הצמצום בפער המגדרי מעיד בדרך כלל על הרעה במצב הכללי, כלומר על מציאות שבה לגברים ולנשים גם יחד יש פחות הזדמנויות. לפיכך, המבט המגדרי מאפשר לראות שצמצום הפערים לאו-דווקא מעיד על מגמת שיפור במצב החברתי, ולעתים הוא משקף דווקא הרעה בתנאים הכלכליים והחברתיים הכלליים. ב-2013 24% מן הנשים (לעומת 21% מן הגברים) היו בעלות השכלה של 13 שנות לימוד ומעלה, ושיעור הנשים בעלות השכלה של 16 שנות לימוד ומעלה עלה ל-24.6% מכלל הנשים (לעומת 24.7% מקרב הגברים). למעשה, משנת 1999 שיעור הנשים בעלות 13-15 שנות לימוד גבוה משיעור הגברים: 23.9% מהנשים לעומת 20.7% מהגברים למדו 13‒15 שנים. בסך הכול, בשנת 2013 45.4% מן הגברים בישראל היו בעלי 13 שנות לימוד ומעלה, לעומת 48.3% מן הנשים. המרחק ממצב של שוויון מלא הצטמצם עם השנים, ובשנת 2013 היה שיעורו 4%. למעשה, ממד ההשכלה הוא הממד השוויוני ביותר מבחינת עומק האי-השוויון לעומת שאר הממדים. עם זאת, חמישית בלבד מהפרופסורים בישראל הן נשים. הנתונים מעידים על היעדר ייצוג פרופורציונלי לנשים בדרגים הגבוהים באקדמיה (על אף העלייה הניכרת לאורך עשור). אף על-פי שמרבית הלומדים לתואר ראשון ושני באוניברסיטאות הן נשים, שיעור הנשים פוחת מאוד כשמדובר בסגל הבכיר - עמדה בעלת השפעה רבה, עוצמה וכוח. ממד העוני מלמד כי בשנת 2013 שיעור הנשים העניות היה 18.4% ושיעור הגברים העניים היה 16.5% וממד שוק העבודה מראה כי מיליון וחצי נשים בישראל עובדות, והן מהוות 47% משוק העבודה, בעוד שגברים מהווים 53% ממנו. כשליש מהנשים בכוח העבודה (כ-535,200) מועסקות במשרה חלקית. מספר הגברים המועסקים במשרה חלקית מכוח העבודה הוא פחות ממחצית ממספרן של הנשים (כ-243,900). שיעור השתתפותן של הנשים בכוח העבודה הלך וגדל עם השנים והגיע ל-58.2% מכלל הנשים בגיל העבודה, לעומת 69.4% מהגברים. שיעור הנשים מכלל עובדי חברות כוח אדם ירד בשנת 2013 והתייצב על 50%. בשנים הקודמות שיעור הנשים בכלל המועסקות בחברות כוח אדם היה גבוה יותר, וזו הפעם הראשונה שבה נשים וגברים מועסקים בשיעור זהה בחברות כוח אדם, על הסדרי ההעסקה הפוגעניים והתנאים הבעייתיים המוצעים במשרות אלה. כאמור, ישנו פער מתמיד בין מספר הנשים למספר הגברים בתפקידי מנכ"לים ותפקידים בכירים: ב-2013 היו 37,940 מנכ"לים במשק, לעומת 6,631 מנכ"ליות בלבד. היחס בין נשים לגברים נע אפוא בין 0.13 ל-0.19. ב-2013 שיעור המנכ"ליות היה 15% בלבד. זהו שיעור נמוך ביותר בהשוואה לפערים בהיקפי התעסוקה בין גברים לנשים. מדד המשפחה מראה כי מספר המשפחות החד-הוריות שבראשן נשים הולך ועולה עם השנים, ובשנת 2012 הוא הגיע לכ-148,000 משפחות - לעומת כ-18,000 משפחות בלבד בראשות גברים. ב-2013 חלה ירידה קטנה במספר המשפחות החד-הוריות שבראשן גבר, ולעומת זאת מספר המשפחות החד-הוריות שבראשן נשים עלה ב-10,000, ולכן גדל אי-השוויון המגדרי בממד המצב המשפחתי. היחס בין משפחות חד-הוריות שבראשן אישה ובין משפחות חד-הוריות שבראשן גבר הוא יותר מפי 8 בממוצע. נקודה קשה נוספת מלמדת כי מספר התיקים שעניינם עברות מין נגד נשים שהועברו לתביעה המשטרתית או לפרקליטות עלה; ומספר הפניות החדשות למרכזי הסיוע עלה בכ-800. למדד נוסף אינדיקטור שמשקף את ניסיון החיים של נשים ואת הנושאים המוגדרים על ידן כמשפיעים על התנהלותן במרחב הציבורי - תחושת הביטחון בעת הליכה ברחוב-נשים בהשוואה לגברים באופן משמעותי חשות לא בטוחות בהליכה ברחוב. בחברה הערבית, קיימת ירידה בשיעור השתתפותן של נשים ערביות בשוק העבודה - מ-27.1% ל-26.3%; שיעור הנשים הערביות שעובדות במשרה חלקית עלה מ-37.3% בשנת 2012 ל-38.2% בשנת 2013; שיעור הנשים המשכילות עלה אף הוא (25.9% מן הנשים הערביות הן בעלות 13 שנות לימוד ומעלה, לעומת 22.7% מן הגברים הערבים); ושיעור הילודה של נערות ירד מ-27.6 ל-24.4; הפער בין נשים ערביות לגברים ערבים בשכר החודשי הממוצע הצטמצם. באינדיקטור של ייצוג פוליטי, המכונה "מדד העוצמה", שבדק את ייצוג הנשים בממשלה, נמצא צמצום של הפער המגדרי, אך צמצום זה אינו נובע משיפור של ממש בייצוג הנשים אלא בעיקר מהקטנת הממשלה, שהביאה לירידה במספר השרים הגברים בעוד שמספר הנשים השרות נשאר ללא שינוי. בבחירות האחרונות אומנם עלה מספר חברות הכנסת, אך ייצוגן בממשלה באופן יחסי לגברים ירד: 20 שרים וראש הממשלה שמחזיק 3 תיקים; 3 שרות בלבד: מירי רגב, איילת שקד, גילה גמליאל ותשעה סגני שר - מהן רק אישה אחת (ציפי חוטובלי).