חברות ציבוריות עושות שימוש נרחב בהערכות שווי, הן לצרכי הכנת הדוחות הכספיים לפי תקני הדיווח הכספי הבינלאומיים (IFRS's) והן לצרכי אישור עסקות עם בעל שליטה. תחת המצב הקיים חברות אינן מחויבות בדרך כלל להיעזר במעריך שווי בלתי תלוי לצורך ביצוע הערכת השווי, אולם כאשר חברה נדרשת לצרף הערכת שווי לדיווחיה ומתקיימת תלות בינה לבין מעריך השווי עליה לפרט את מהותה. גילוי זה חשוב מאחר שככל שהמעריך תלוי יותר בחברה כך גובר החשש להטיה בעבודת.
בפועל מרבית החברות מוצאות לנכון להשתמש במעריכים שהם בלתי תלויים לכאורה, וזאת עקב מספר סיבות, כגון מתן נופך אוביקטיבי לתוצאת ההערכה; ביסוס והעלאת מהימנות הדיווח; או כתוצאה מדרישה של צדדים אחרים (כגון מלווים או בתי משפט) לשימוש במעריך בלתי תלוי לצרכים שונים. בתוך כך, העובדה כי מעריך השווי הינו תלוי בתאגיד המדווח עשויה להשפיע על מידת ההסתמכות של המשתמשים בדוח על הערכת השווי.
לאור מקרים מהם עלה כי לא תמיד ברורות הנסיבות שפוגעות באי התלות של מעריך שווי, באה הרשות להבהיר מקרים נפוצים של יצירת תלות. בין היתר, נקבע כי נסיבות כגון ביצוע עסקות בין החברה לבין מעריך השווי, מתן ייעוץ על-ידי המעריך לרכישת הפעילות המוערכת, התניית שכר טירחה של המעריך בתוצאות ההערכה, החזקה בכמות משמעותית של מניות של החברה על-ידי המעריך והענקת שיפוי בלתי מוגבל - כולן פוגעות באי התלות של מעריך השווי.