בית המשפט העליון הפחית (יום ד', 22.7.15) ב-80% את הפיצוי שיקבל איש התקשורת אלי עזור בגין לשון הרע נגדו בזמן מאבק השליטה על קבוצת
ג'רוזלם פוסט בשנת 2005. בעוד שבית המשפט המחוזי קבע שקבוצת קאנווסט הקנדית ואיש יחסי הציבור משה רונן ישלמו לעזור מיליון שקל, קבע בית המשפט העליון שהפיצוי יהיה 220,000 שקל.
בשנת 2004 חתמו עזור (באמצעות חברת מרקעי תקשורת) וקאנווסט על מכתב כוונות לפיו ירכשו יחדיו את קבוצת ג'רוזלם פוסט. לבסוף רכש עזור לבדו את העיתון, הצדדים ניהלו מו"מ על שיתוף פעולה אך משלא הגיעו להסכמה - פנו לבוררות בה הפסידה קאנווסט.
בתקופת ניהול הבוררות פורסמו בעיתונים בישראל מספר כתבות שהציגו את עמדתה של קאנווסט בסכסוך. לטענת עזור, הפרסומים היו פרי תוכנית של קאנווסט ומשרדו של איש יחסי הציבור מוטי מורל, שנועדו להכפישו כדי להפעיל עליו לחץ ולהביאו להתפשר בהליך הבוררות. בית המשפט המחוזי קבע, כי כל הפרסומים עליהם הצביע עזור היו בגדר לשון הרע, אך בית המשפט העליון קבע שרק מקצתם היו כאלה.
השופט
עוזי פוגלמן מחלק את הפרסומים לשש קבוצות. לגבי הראשונה הוא קובע, כי מדובר בהצגת עמדתה של קאנווסט בסכסוך ואין בכך משום לשון הרע. הסדרה השנייה, ממשיך פוגלמן, הייתה הבעת דעה מותרת על התנהלותו של עזור. הדברים נגד עזור בסדרה השלישית היו אף הם חלק מההתבטאויות המותרות על-רקע הסכסוך בין הצדדים.
במרכז הסדרה הרביעית עמד ראיון שפורסם בדה-מרקר עם בעל השליטה בקאנווסט, לנארד אספר. פוגלמן קובע, כי אמירה אחת בראיון הייתה לשון הרע: "עכשיו אומרים לי שזהו דפוס עסקים קבוע שלו לריב עם שותפים". לעומת זאת, לגבי הסדרה החמישית שוב קובע פוגלמן שאין היא לשון הרע ויש לראות את הדברים על-רקע הסכסוך העסקי.
הסדרה השישית היא מכתב של היועץ המשפטי של קאנווסט למנכ"ל
בנק לאומי דאז,
גליה מאור, ופרסומים עיתונאיים בעקבותיה. במכתב עצמו הזהירה קאנווסט, שכל עסקה עם עזור בנוגע לג'רוזלם פוסט עומדת על קרקע רעועה; פוגלמן אומר שבכך אין לשון הרע. לעומת זאת, היה משום לשון הרע בכתבות שציטטו את המכתב ויצרו את הרושם כאילו כל עסקה שהיא עם עזור חשופה לסיכונים.
פוגלמן אינו מתערב במסקנתו העובדתית של בית המשפט המחוזי, לפיה הפרסומים בתקשורת ככלל היו תוצאה של פעילות מכוונת מצד קאנווסט ורונן. הוא גם קובע, כי לקאנווסט לא עומדת אף אחת מההגנות להן טענה ביחס לשני הפרסומים הללו - לא חובה לבצעם, לא "אמת דיברתי" ולא תום לב.
לגבי גובה הפיצוי אומר פוגלמן, כמו המחוזי, כי עזור לא הוכיח שנגרם לו נזק כפי שטען. לגבי הנזק הלא-ממוני - פוגלמן מגיע למסקנה, כי יש לפסוק בגין כל אחד משני הפרסומים סכום הקבוע לסכום המירבי שקובע החוק לפרסום מכוון ללא הוכחת נזק, והעומד כיום על 120,000 שקל. כאמור, פוגלמן קבע שקאנווסט ורונן ישלמו 220,000 שקל. הוא הפחית את סכום ההוצאות במחוזי ל-35,000 שקל ולא הטיל הוצאות בגין הערעור.
השופטות
אסתר חיות ו
דפנה ברק-ארז הסכימו עם פוגלמן. את עזור ייצגו עוה"ד
אשר אקסלרד ומיכאל נאור, ואת קאנווסט - עוה"ד יונתן שיף, מירית בן-נאים וטליה וייס-עמר.
