אם לילדה בפעוטון, שהשמיצה בצורה קשה וחסרת יסוד את בעליו, תפצה אותם ב-200,000 שקל. כך קובע שופט בית משפט השלום ברחובות,
איל באומגרט.
האם טענה, כי מצלמות האבטחה תיעדו התעללות והזנחה, כולל האכלה בכוח, השארה בלול למשך שעות והטחת ראש בקיר. הפסיכיאטר פרופ' שמואל טיאנו, שהגיש חוות דעת מטעמה, טען שמדובר ב"הזנחה פושעת... המזכירה תמונות מחיי בתי היתומים של פעם". תלונתה של האם למשטרה נגד בעלי הפעוטון נסגרה מחוסר אשמה, אך היא יזמה פרסום נגדם במקומון בחולון והשמיצה אותם באוזני אימהות אחרות.
לאחר שצפה בעצמו בכל עשרות שעות הקלטות קובע באומגרט חד-משמעית (10.6.15), כי להשמצות לא היה כל יסוד. "הצפייה במכלול הקלטות מעלה תמונה של גן, אשר הצוות בו מסור, עובד קשה ומעניק טיפול הולם, חם, קשוב וראוי לפעוטות. בהחלט ייתכן כי חלק מהתנהלות הגן מצדיקה התאמות ותיקונים. אולם, בחיי היום-יום, אין אנו עסוקים במושלמות ובתביעה דנן, אין אנו עסוקים בהתנהלות ובשיפורה, אלא בטענות להתעללות ולאלימות", הוא אומר.
כך למשל אומר באומגרט על הטענה בדבר האכלה בכפייה: "האכלה רצונית של פעוטה היא מבורכת ורצויה. עם זאת, כולנו מודעים לכך שרק לעיתים היא רצונית. מי מאיתנו לא חזה בהורה רץ עם כפית בידו אחרי זאטוט בגן שעשועים ומשכנעו לאכול? מי מאיתנו לא עשה לפעוט 'אווירון'? הסייעת משקיעה רצון טוב בהאכלת הפעוטה וישאל השואל האם לא היה יותר קל לסייעת להניח לפעוטה שלא תאכל ולא להשקיע עבודה ומאמץ בהאכלתה".
לדברי באומגרט, "הצופה בקלטות יראה פעוטות ובהם הפעוטה, נהנים מהשהות בגן, זוכים לתשומת לב מהסייעות המרימות את הפעוטות על ידיהם, מלטפות ומחבקות אותם. הפעוטות נראים מרוצים ודומה כי הם אוהבים את צוות הגן ואהובים על-ידי הצוות. לעיתים ניתן לראות בקלטות פעוט זה או אחר, לרבות הפעוטה, מתוסכל ובלתי מרוצה. אין בין כך ובין התעללות דבר. מי מאיתנו לא חזה, גם בביתו, בפעוט בוכה, לא מרוצה וכועס?".
המומחית מטעם בית המשפט, ד"ר שושנה ארבל, הגיעה גם היא למסקנה שאין כל בסיס לטענות על הזנחה והתעללות, אלא לכל היותר ניתן לשפר נקודתית את הטיפול בילדים. באומגרט קובע, כי הוא מקבל את חוות דעתם של ארבל ושל המומחה מטעם התובעים, ודוחה את חוות דעתו של טיאנו.
באומגרט קובע, כי הפרסום המכפיש במקומון נעשה במטרה ללחוץ על המשטרה שלא לסגור את התלונה שהגישה האם. ואילו דבריה לאימהות אחרות היו שקר ואין לה כל הגנה לגביהם לפי חוק לשון הרע. לדבריו, יש לראות את מעשיה בחומרה יתרה:
הנתבעת "פעלה ללא לאות, בכוונת מכוון, על-מנת לפגוע בתובעים ובפרנסתם. הנתבעת בחרה שלא להקשיב לגורמים אוביקטיביים אחרים, כמו הורים שחלקם צפו בקלטות, למשטרה שהודיעה לה השכם והערב שאין מקום להמשיך בהליכים. כמו-כן, חרף אזהרות המשטרה, שבאו אף בכתובים, במסגרת דחיית הערר שהגישה על ההחלטה לסגור מחוסר אשמה את תלונתה, כי יש להיזהר, עת פוגעים בפרנסתם של אחרים, המשיכה זו במסעה נגד התובעים".
באומגרט אומר, כי היה מקום לחייב את האם בפיצוי המירבי שמאפשר החוק ללא הוכחת נזק - 600,000 שקל (100,000 שקל כפול שישה פרסומים). רק "על-מנת שלא לפגוע פגיעה קשה, כלכלית, בנתבעת ובמשפחתה", הוא הסתפק כאמור בפיצוי של 200,000 שקל בתוספת הוצאות של 35,000 שקל.
