הסטריאוטיפ הרווח בקרב חלק מן הציבור לפיו ציבור המתנחלים קיצוני, אלים, בלתי פרגמטי וכזה השולל מכל וכל את האפשרות למסירת שטחים בעתיד, נמצא מופרך מהיסוד. כך עולה מסקר שערך בית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה עבור עמותת השמאל "עתיד כחול לבן".
במחקר נבדקו 590 נשאלים, כמחציתם מתיישבי איכות חיים וכמחציתם מתיישבים אידיאולוגיים. מתברר כי גם המתיישבים האידיאולוגיים, שעבורם ההתיישבות ביש"ע מהווה הגשמה של ציווי דתי ולאומי, מגלים פרמטיות מפתיעה. ראשית, נאמנותם למדינת ישראל ולמוסדותיה היא ללא עוררין, והם אפילו מביעים רצון רב לנהל דיאלוג עם ישראלים אחרים בעלי דעות שונות. שנית, הם מצהירים שהמאבק שינהלו נגד הפינוי ייעשה במסגרת החוק, ורק מיעוט מקרבם שוקל לקחת את החוק לידיים ולנהוג באלימות.
המתיישבים האידיאולוגיים אינם שוללים נסיגה משטחי יו"ש באופן חד-משמעי וגורף. מסקנה זו נובעת בעיקר מכך שקבוצת המתיישבים האידיאולוגיים הגיבה באופן שונה לתרחישי הפינוי השונים. לו היו שוללים מכל וכל את האפשרות של פינוי ישובים היו מגיבים בשלילה לכל התרחישים ללא הבדל ביניהם. התגובה ה"שקולה" של המתיישבים בכלל, והאידיאולוגים בפרט לתרחישי הפינוי השונים ניכרת גם בנכונותם הגבוהה להסתגל למציאות לאחר הפינוי ולהסכים במידת מה להסדר של פינוי-פיצוי.
אולם המחיר הפסיכולוגי והחברתי של הפינוי ניכר כבר עתה, עוד בטרם התקבלה החלטה על פינוי והמתיישבים מתבקשים רק לשקול אפשרות שמאורע כזה יתרחש בעתיד. עצם המחשבה על פינוי עתידי מעורר מצוקה בקרב המתיישבים האידיאולוגיים הבאה לידי ביטוי בגיוס אסטרטגיות התמודדות כגון תפילה וקבלת תמיכה מהקהילה. כמו-כן, המחשבה על פינוי עתידי מעוררת שלל רגשות שליליים דוגמת פחד, עצב, כעס, ואפילו שנאה.
תמורה חומרית לא רצויה הבדל מעניין בין המתיישבים האידיאולוגיים למתיישבי איכות חיים הוא המוכנות לקבל פיצוי תמורת הפינוי. כצפוי, קיים הבדל משמעותי בין הקבוצות כך שמתיישבי איכות-חיים גבוהים יותר בהסכמה שלהם להתפנות תמורת פיצוי כספי, אבל גם האידיאולוגיים אינם פוסלים את הרעיון על הסף ומראים מוכנות גבוהה למדי לקבל פיצוי ולהתפנות.
מעניינת במיוחד התגובה של המתיישבים לאפשרות של פיצוי מוגדל המגיע עד ל-75% יותר מהנכסים המצויים בידם היום. עבור מתיישבי איכות חיים הגדלת סכום הפיצוי אינה משנה את המוכנות לפינוי, ממצא שאולי מפתיע כשמדובר באוכלוסייה שכביכול מונעת משיקולים כלכליים ולא אידיאולוגיים. עבור המתיישבים האידיאולוגיים, להגדלת סכום הפיצוי יש השפעה פרדוקסלית והיא מפחיתה, לא מגדילה, את המוכנות להתפנות תמורת פיצוי.
הממצא הזה מדגיש, לדעת עורכי המחקר, את הזהירות שיש לנקוט במתן תמורה חומרית לאוכלוסייה אידיאולוגית. כל עוד התמורה זהה למצוי בידם כיום היא אינה מעוררת התנגדות כי הם אינם מרוויחים דבר אלא משמרים את הקיים. האפשרות של לצאת מורווחים מצעד הסותר את אמונתם מעורר דיסוננס קוגניטיבי - הימכרו ערכיהם ואמונתם עבור נזיד עדשים? במקרה כזה, תמורה גבוהה לא רק שאינה מהווה פיתוי לאוכלוסייה אידיאולוגית אלא גורמת להם להתחפר עוד יותר בעמדות ולהגביר התנגדות לנסיגה.
פיצוי אידיאולוגי פינוי ישובים מיו"ש מהווה שבר אמוני, אידיאולוגי, וזהותי משמעותי ביותר עבור ציבור המתיישבים ובעיקר עבור הציבור האידיאולוגי. אנשים שחיו את חייהם למען מטרה נעלה והיו מוכנים להקריב קורבנות רבים עבור אותה מטרה לא בנקל יאספו את הריסות חייהם וישתקמו במקום המגורים החדש ללא התערבות משמעותית של המדינה. ממצאי המחקר מראים בברור שפיצוי כספי לא מהווה תשובה למצוקה שיחוו המתיישבים.
במחקר צוין המושג "פיצוי אידיאולוגי" אותו טבע העיתונאי יאיר שלג אחרי ההינתקות, כדי לתאר את הצרכים האותנטיים של ציבור המתיישבים ביום פינוי. אוכלוסייה זו, שזהותה הבסיסית ביותר מושתתת על הקרבה עצמית למען כלל ישראל, זקוקה למטרה חדשה, לאידיאה חדשה שתמלא את החלל של תפיסת העולם שהתנפצה. יש צורך במחקרי המשך שיבחנו אפשרויות שונות של פיצוי אידיאולוגי לאוכלוסיות השונות.
מסר של אחדות כשם שהתרחישים עבדו כצפוי בקרב מתיישבי איכות חיים ולא בקרב האידיאולוגיים, כך המסרים גם כן השפיעו כמשוער על מתיישבי איכות-חיים ולא על האידיאולוגיים. מתיישבי איכות חיים הגיבו במיוחד למסר של אחדות ישראל, וכאשר נחשפו אליו, השליליות הסמויה והתוקפנות הסמויה שלהם ירדה, והם הפגינו מוכנות רבה יותר להתמודד ולקבל את הדין. המתיישבים האידיאולוגיים, לעומת זאת, שהמסרים היו מיועדים בעיקר עבורם, הגיבו באופן פרדוקסלי ולא צפוי למסרים. כאשר הם נחשפו למסר שהם חוד החנית של עם ישראל ההתנגדות שלהם לפינוי ישובים ולקבלת פיצוי גברה כמו גם הרצון שלהם להאבק באופן חוקי נגד הנסיגה. כמו-כן, המסר הזה הגביר תחושות של כעס ותוקפנות סמויה. למסר של אחדות ישראל הייתה השפעה פחות גורפת על המתיישבים האידיאולוגיים והוא עורר אצלם כעס ורצון להכחיש את המציאות, אבל רק במקרה שנחשפו קודם לתרחיש של נסיגה חד-צדדית ברוב מוחץ. לעומת זאת, כאשר נחשפו לתרחיש של הסכם שלום ברוב מוחץ, למסר של אחדות ישראל הייתה את ההשפעה הצפויה והיא הפחיתה רמות של כעס.
כיצד ניתן להסביר את ההשפעה הפרדוקסלית של המסרים? הסבר אחד הוא שמסרים "מחבקים" הנמסרים על-רקע פינוי ישובים אפשרי נתפש אצלם כמניפולציה לא אותנטית ומעורר כעס והתנגדות. אפשרות שנייה - שמסר שהמתיישבים הם הקבוצה המובילה את עם ישראל מחזקת את עמידתם ואת אמונתם, ומעוררת אצלם את הרצון להוביל מדיניות ולא להיות קורבנות של מדיניות שהם מתנגדים לה.
