העליון הורה לפרסם פס"ד מזכה שניסתה הפרקליטות להסתיר

שופט בית המשפט העליון, אורי שהם, דחה (יום ה', 30.7.15) את עמדת הפרקליטות והורה לפרסם במלואו בתוך שבועיים פסק דין בו זוכה גבר מאשמת אונס לאחר שנקבע שהמתלוננת נגדו שיקרה. פסק הדין יפורסם רק בהשמטת פרטים העשויים לזהות את המתלוננת. יעקב בוגזלו זוכה במארס השנה בידי בית המשפט המחוזי בנצרת, לאחר משפט שנמשך שנה וחצי, כאשר בית המשפט אומר שגירסתה של המתלוננת הייתה "בלתי סבירה, מתפתחת", "קיימים בה בקיעים לא מעטים" וקיים חשש סביר שמדובר בניסיון לנקום בבוזגלו על-רקע סכסוך אישי ומקצועי. בית המשפט גם מתח ביקורת קשה על המשטרה: "נפלו פגמים מהותיים באופן ניהול החקירה בתיק; כאשר לא נחקרו עדים רלוונטיים; ולעיתים לא נשאלו שאלות מתבקשות. זאת, באופן שיש בו לפגוע בחקר האמת" ובהגנתו של בוזגלו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע: "פעולותיה של המתלוננת בסמוך לפני הגשת התלונה מעלות לטעמנו חשש לשיבוש הליכי חקירה ובידוי ראיות. מן הראוי היה לברר במהלך החקירה על שום מה נחפזה המתלוננת למסור גרסה מפורטת של תלונתה לחברותיה לעבודה". על המשטרה אמר המחוזי, כי קיימת אי-נוחות רבה "באשר למידת המקצועיות בה נוהלה החקירה במקרה דנן, ובאשר למידת האוביקטיביות של החוקרים". לבסוף נקבע, כי אין להאמין למתלוננת ולעומת זאת יש להאמין לבוזגלו. ראש ההרכב, השופט תאופיק כתילי, דחה את בקשתו של בוגזלו לפרסם את פסק הדין תוך השמטת פרטיה של המתלוננת, והורה לפרסם רק את המשפט הבא: ""ביום 4.3.2015 ניתנה על ידינו הכרעת דין בתפ"ח 39977-04-13 מדינת ישראל נ' יעקב בוזגלו. בהכרעת הדין קבענו כי יש ליתן אמון בגרסתו של הנאשם, מר יעקב בוזגלו, ולפיכך, לזכותו זיכוי מוחלט מכל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, והן: אינוס, מעשה סדום והדחה בחקירה". בוזגלו ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, בבקשה להשיב לו לפחות מקצת משמו הטוב שנהרס בשל החקירה והמשפט, וכן במטרה להגביר את אמון הציבור במערכת בשל הוקעת מחדלי החקירה בתיק. הפרקליטות התנגדה, בנימוק שנוסח הפרסום הלקוני מאזן בין זכויותיו של בוזגלו לבין הצורך להגן על מתלוננים ועדים עתידיים, ואף העלתה את החשש שהוא מבקש לנקום במתלוננת. גם המתלוננת התנגדה לבקשה. לדברי שהם, "ככלל, נוהגים בתי המשפט לפרסם הכרעות דין בעבירות מין, תוך השמטת פרטים מזהים על-אודות המתלוננים, וכן הדבר לגבי פסקי הדין הניתנים בערכאת הערעור, כאשר אף כאן נעשה הכל על-מנת למנוע את חשיפת זהותם ופרטיהם של המתלוננים. כך הוא הדבר בפסקי דין מרשיעים, ונשאלת השאלה, האם ראוי לקבוע כלל שונה כאשר מדובר בפסק דין מזכה? אינני רואה כל מקום להבחנה בין פסק דין מרשיע, לבין פסק דין מזכה, ובשני המקרים יש מקום לפרסם את הכרעת הדין במלואה, תוך השמטת כל פרט מזהה אודות המתלונן או המתלוננת, וכאמור יש צורך, במקרים מסוימים, גם להימנע מפרסום שמו של הנאשם". שהם אומר, כי לא מצא כל ממש בהתנגדותן של הפרקליטות והמתלוננת לפרסום. "הכלל הנקוט בידינו הוא כי יש לפרסם פסקי דין, ולא מצאתי כל טעם מבורר על שום מה יש לסטות, במקרה דנן, מכלל זה", הוא אומר. לדבריו, אומנם מלאכת השמטת פרטיה של המתלוננת לא תהיה פשוטה, אך "הנני סבור, כי בשם עקרון פומביות הדיון; זכותו של הציבור לדעת; וזכותו של המערער כי פרטי זיכויו מכל אשמה יוודעו ברבים, יש לעשות מאמץ על-מנת להביא לפרסום את הכרעת הדין, תוך השמטת הפרטים המזהים על-אודות המתלוננת". את בוזגלו ייצג עו"ד מיקי חובה, את המדינה ייצגה עו"ד בת-שבע ברוט, ואת המתלוננת - עו"ד ליאת קליין.