ממצא יוצא דופן אשר מצית את דמיונם של הארכיאולוגים, התגלה לפני כחודשיים בשכונת ארנונה מהלך פיקוח ארכיאולוגי שגרתי של רשות העתיקות על עבודות בנייה להקמת גן ילדים, ביוזמת עיריית ירושלים. ציורי קיר וכתובות מבוץ ופיח בחפירה נחשף מקווה טהרה מרשים מימי הבית השני (המאה ה-1' לספירה) בתוך מערה תת-קרקעית. אל המקווה הובילה מבואה, ובהיקפה ספסלים. לצד מקווה הטהרה, נחפרה גת להפקת יין. קירותיו של המקווה מכוסים בטיח קדום, שעליו שפע של ציורי קיר כתובות אשר נכתבו בעזרת בוץ, פיח וחריטות. שפתן של הכתובות היא ארמית, והן כתובות בכתב יהודי רהוט, אשר היה נהוג בסוף ימי הבית השני. בין הסמלים המצוירים - סירה, עצי דקל ומיני צמחים, וייתכן שגם מנורה. לדברי רועי גרינולד ואלכס ויגמן, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות: "אין ספק שמדובר בתגלית משמעותית. ריכוז כזה של כתובות וסמלים מימי הבית השני באתר ארכיאולוגי אחד, וברמת השתמרות שכזו, הוא נדיר וייחודי, ומסקרן ביותר". בשלב זה של המחקר, הכתובות הינן חידה. ייתכן שחלק מהכתובות מציינים שמות. הסמלים המתוארים על הקירות שכיחים באומנות החזותית של ימי הבית השני. בתוך כך, הציור שניתן, אולי, לפרשו כמנורה הינו חריג, מאחר שבימים אלה המעיטו בתיאור חפץ מקודש זה, ששכן בבית המקדש. לדברי החוקרים, "את הסמלים ניתן לפרש מחד כסמלים בעלי תוכן חילוני, ומאידך כסמלים בעלי משמעות דתית ורוחניות עמוקה". מספר שאלות עומדות לפתחם של החוקרים: מה הקשר בין הסמלים לכתובות, ומדוע צוירו דווקא במקווה הטהרה? מי הוא העומד מאחורי ציורם - אדם אחד או מספר אנשים? האם מישהו חמד לצון בשירבוטו את הציורים, או שמא יש כאן רצון להעביר מסר רוחני ודתי עמוק, ואולי אף קריאה לעזרה כתוצאה מאירוע טראומטי (הרס המקדש ומלחמת החורבן של 66-70 לסה"נ)?

מלאכת שימור מורכבת

ממצא הציורים כה רגיש, עד כי חשיפתם לאוויר מסבה להם נזק. עם מציאת הכתובות, החלה רשות העתיקות בפעילות שימורית מורכבת: הן עברו טיפול ראשוני באתר, הוצאו בשלמותן מהמקום, והועברו למעבדות השימור של רשות העתיקות להמשך טיפול וייצוב. בעתיד תציג רשות העתיקות את הכתובות המרתקות בפני הציבור הרחב.