יש תביעות המגיעות לבית המשפט כאשר אינן בשלות, ומוטב לבעלי הדין עצמם שיידעו מה הקייס שלהם כבר כאשר הם מגישים את כתבי הטענות - אומרת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
תמר אברהמי. היא דיברה (יום ד', 5.8.15) בהשתלמות ליטיגציה של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין. לדבריה, היא עושה שימוש באפשרות למחוק כתבי טענות - ואולי לא במידה מספקת - והיא תחזיר כתבי טענות בשל שימוש בלשון בוטה, וגם כאשר לא ניתן להבין מה רוצים.
אברהמי הוסיפה: "יש סעדים שמבוקשים ואתה שואל את עצמך: הוא היה בהכרה כאשר כתב את זה? קורה שלמעלה כתוב סכום אחד, באמצע בפירוט יש סכום נוסף, ובסוף מבקשים סכום שלישי. אפילו לא עושים הגהה". לדבריה, היא תומכת מאוד בגישור בשל חשיבות הדיבור בין הצדדים, גם משום שבכך ייחסך כסף וגם משום שלעיתים הם צריכים להמשיך ולחיות יחדיו. לעומת זאת, בוררות מתאימה לצדדים בפחות מקרים, למשל כאשר יש צורך במומחיות רבה וכאשר הטענות ההדדיות כשלעצמן יפגעו בהם.
לצד זאת, הוסיפה אברהמי, יש עלייה חדה בשימוש בלשון תקיפה וקשה. היא סיפרה על שימוש נרחב מאוד בגופנים מודגשים, סימני קריאה וקווים - "ואני מרגישה שמישהו יושב לידי וצועק עלי. תבינו: אני קוראת אלפים כאלו. אתם מדללים את זה. כבר לא מבקשים ממני הוצאות סתם; יש הוצאות ריאליות כבדות וקשות שיביעו את מורת רוחו של בית המשפט. כל תביעה היא על מעשה עקרוני על מעשה שאין לתאר, ומצד שני - זה שימוש לרעה בהליכי בית משפט ומוטב היה שלא תוגש. תכתבו מתון, תהיו יותר מתונים גם באולם עצמו".
הסכמה נדירה בין האקדמאים עו"ד בועז בן-צור טען, כי הליך הכנת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות היה מהיר מדי ובלתי סדור. מדובר ב-170 תקנות - שליש מהמספר הנוכחי - והן מבוססות על עקרונות, אך לדעתו מוטב שיהיו כללים ברורים ולא עקרונות המצריכים פרשנות. בפיו של בן-צור גם ביקורת פרטנית של תקנות שונות, בין היתר - החובה לנהל "מיני הליך משפטי" לפני הגשת התביעה, היוצר העמסת-יתר. "זה יצר מנגנון מפלצתי-משהו שלא מתאים לארץ ולתושביה, וספק אם הוא מתאים לארצות אחרות". לדבריו, ההליך יהיה מסורבל יותר, הטענות יהיו כלליות בלבד וזה יוביל להתארכות ההליך.
ד"ר עידו באום ציין, כי באופן נדיר קיימת באקדמיה תמימות דעים נגד התקנות החדשות. הוא יצא נגד ההליך, בו למעשה הן נוסחו בידי השופט
משה גל, וללא התייעצות של ממש עם איש. "שוב נתנו לשופטים לנסח את התקנות ולכן הן משרתות את האינטרס שלהם", טען. לדעתו, ספק אם הליך זה יעמוד במבחן בג"ץ אם יגיע לשם. אברהמי טענה, כי האינטרס של השופטים בהליך מהיר ויעיל אינו שונה מאינטרס הציבור.
לדעת עו"ד בנימין ברץ, יש מקום לעגן את סדר הדין האזרחי בחקיקה ראשית (כמו בתחום הפלילי) ולא בתקנות. חקיקה זו גם תאפשר קודיפיקציה של הכללים האזרחיים הנוגעים לבג"ץ, לבתי המשפט המינהליים, לבית המשפט למשפחה, לבית הדין לעבודה ולבתי המשפט לתביעות קטנות. לדבריו, רוב העדים אינם יודעים מה עורכי דינם כתבו בשמם בתצהירים, ויש לחזור למצב של עדויות בעל-פה. ברץ גם תמך בקיצור משמעותי של כתבי הטענות, בציינו שאופציית הגזור-הדבק של מעבד התמלילים הייתה הרסנית מבחינת כתבי בית הדין.
ברץ סבור, כי התקנות יחייבו לעבוד יותר - ואולי בשל כך הלשכה מתנגדת להן - אבל הן יאפשרו דיון מהיר יותר ויעיל יותר. הוא גם תמך בתקנה שקובעת הוצאות ריאליות, בספרו שהשנה זכה בשני תיקים אצל שני שופטים באותה קומה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בתיק האחד, אותו ניהל הצד השני ביעילות רבה ונשמע עד אחד, קיבל 250,000 שקל הוצאות. בתיק האחר, שנוהל בסרבול רב ונשמעו עדי שקר - כפי שקבע בית המשפט - נקבעו הוצאות של 20,000 שקל.
