"יהודי ארצות ערב היו פליטים שגורשו ממדינות ערב אחרי הקמתה של מדינת ישראל וחלקם אף נרצחו". אלה ממצאי מחקרו של ד"ר אדי כהן מאוניברסיטת בר-אילן, שהוצגו בסדנת אלפרדו למלחמה הבאה, שהוקדשה לשאלה: מדוע הישראלים אינם מכירים את התרבות הערבית-מוסלמית.
לדברי ד"ר כהן, "אחרי תבוסת מדינות ערב במלחמת העצמאות, קיבלו ראשי מדינות ערב, במסגרת הליגה הערבית, החלטה סודית - לגרש את כל היהודים ממדינות ערב ולהחרים את רכושם וכספם. בסף הכל גורשו ממדינות ערב כ-900 אלף יהודים, לעומת 400 אלף פלשתינים שברחו או גורשו מן השטח שהקצה האו"ם למדינת ישראל. רכוש יהודי עירק שנגזל אז מוערך ב-10 מיליארד דולר. מכך עולה שאין ליישב את בעיית הפליטים הפלשתינים מבלי ליישב את בעיית הפליטים היהודים ממדינות ערב, והדבר קיבל אף את ביטויו בחוק בכנסת בשנת 2010, כך שהסדר עם הפלשתינים שלא יתחשב בזכויות הפליטים היהודים לא יעבור את בג"ץ".
ממחקרו של ד"ר כהן עולה כי שורשי האנטישמיות הערבית-מוסלמית המודרנית נעוצים בפעילותו של האב המייסד של האומה הפלשתינית, חג' אמין אל חוסייני, שבילה את רוב שנות מלחמת העולם בברלין, משם שתל יסודות נאצים בתרבות הפלשתינית, ותכנן יחד עם
אדולף היטלר להקים משרפות בעמק דותן ולהשמיד שם לא רק את יהודי ארץ-ישראל, אלא את כל יהודי המזרח התיכון, שעה שישמידו הגרמנים את יהודי אירופה. מברלין הפיץ חוסייני כרוזים אנטישמיים בכל ארצות ערב ובארצות מוסלמיות אחרות. כרוזים אלה טיפחו את האנטישמיות הערבית-מוסלמית המודרנית, שהתפשטה אחרי שנים בכל מקום בעולם שבו התפתחו קהילות ערביות ומוסלמיות, ובייחוד באירופה ובאמריקה. כך ניצחה האנטישמיות הנאצית את הליברליות, כביכול, של אנגליה, צרפת, ומדינות מערביות אחרות.
אחרי ד"ר כהן דיבר בסדנה סגן אלוף בדימוס, שמעון מנדס, ששירת באמ"ן ב-1973, ופרסם לאחרונה את ספרו "הג'יהאד של סאדאת". לפי מנדס, ראשי מערכת הביטחון של ישראל, ובייחוד ראשי "המוסד" ואמ"ן, נפלו קורבן, במלחמת יום הכיפורים, למהלך הונאה שיזם סאדאת, כשאפשרו למקורבו, חתן בתו של גמאל עבד אל נאצר, ד"ר מרואן אשרף, לספק להם "מידע סודי ביותר" כאילו הוא, אשרף, הנו סוכן ישראלי של המוסד. לפי מנדס, "החטא הגדול הוא של פרופ'
שמעון שמיר, ששירת במילואים באמ"ן. לאחר שנאצר מת וסאדאת עלה במקומו, התבקש שמיר לשרטט פרופיל של הנשיא המצרי החדש. בעבודה חפוזה, ועל-פי חומרים ש'הסוכן' אשרף מרואן העביר ל'מוסד', הציג שמיר את סאדאת כאדם חסר מעוף ובעל יכולת אינטלקטואלית נמוכה. הוא העריך שבהנהגה המצרית יש אישים חזקים ממנו ושהם ידיחו אותו במהרה. המוזר הוא שמזרחן הציג כך את סאדאת בתחילת שנות השבעים, כשהיה ידוע שב-1942, בהיותו קצין צעיר, נעצר סאדאת על-ידי ממשלת מצרים, על ארגון מרד נגד הממשלה, על כי היא תמכה בכיבוש הבריטי בארצו. הוא ישב שנים אחדות בכלא. איך אפשר לומר שאדם המארגן מרד, ועוד בגיל צעיר, הוא חסר מעוף?!
"השגיאה הקריטית של ראש 'המוסד',
צבי זמיר, הייתה שהוא עצמו, בעצת צמרת 'המוסד', נפגש עם אשרף מרואן. פגישות אלה הפכו אותו למעורב, והוא לא ראה את הדברים מעמדה של ראש ארגון, אלא של מכר, וכך אפשר לסאדאת לעבוד עליו, על צה"ל ועל מדינת ישראל. המהלך המבריק ביותר של סאדאת היה, ההתראה כביכול של אשרף מרואן, בערב יום הכיפורים, שלמחרת תפרוץ מלחמה. כוונת סאדאת הייתה לפתות את ישראל לבצע התקפה אווירית מקדימה, כך שישראל הייתה זו שמואשמת בפרוץ מלחמה, והוא בטח בסוללות הטילים נגד מטוסים, שסיפקה לו ברית המועצות - ושהוכיחו את עצמם במלחמה - שישמידו את המטוסים הישראלים. למזלה של ישראל, לא נענתה
גולדה מאיר ללחצו של הרמטכ"ל, דוד אלעזר, לשגר את המטוסים, ולפחות מכה זאת נמנעה מאיתנו".
