|
1 |
|
|
בטחון פנים אמיץ ....בהצלחה . |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רחובות |
|
|
2 |
|
|
ניצב בנצי סאו לא היה פורש, אם היה לומד מהשופטת דבורה ברלינר ונוהג כמוה: כבודה, שהועלתה במינוי-זמני מהמחוזי לעליון, משאת נפשה, ושלאחר זמן-מה נבעטה בחזרה למחוזי -- מחלה על כבודה, בלעה את הצפרדע, ותישאר עד הפרישה בערכאה שבה היא תקועה שנים רבות. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
עידןסובול |
|
|
3 |
|
|
|
|
4 |
|
|
|
|
5 |
|
|
|
|
6 |
|
|
הסביר הוא שבמדינה הזו
רק שוטרים, פרקליטים, ועמך ישראל
מתגלים מדי יום במעידות שמעדו
כמו שוטרים אלימים פרקליטים/ות
מסתירות חומר,
ורק השופטים והשופטות צחים וזכים הם ??
פסקי הדין ההזויים הלא הגונים ולעתים
המאוד מרושעים כלפי חלשים,
מעידים שהשופטים/ות חוטאים לא פחות
אלא שדווקא הם שבידם ניתנו הכלים החזקים
ביותר לא מפוקחים ע"י איש,
חבר שהביא חבר, לא יטייח עבור חבר ?
ראה אלשייך גרוניס,
טוב תעשה שקד אם תלמד מארדן, ו"תרענן"
בטלטול אפקטיבי את החברה האלה ...
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מישקה |
|
|
|
|
|
על פי החוק תפקיד התביעה הוא להבטיח את האינטרס הציבורי העומד מאחורי הליך ההעמדה לדין של עבריינים. על התובע לעזור לבית המשפט בבירור האמת, בלי לפגוע בזכויותיהם של הנאשם ושל הציבור. מטרתו של התובע אינה אמורה להיות השגת הרשעה בכל מחיר. על התובע מוטלת אחריות מיוחדת של שמירה על הגינות. בפועל זה לא נעשה, לפרקליטות יצא בצדק שם רע. אלא שרוב הציבור אינו יודע שהתביעה הכללית פועלת באמצעות שתי זרועות: הפרקליטות, והתביעה המשטרתית. מכל תיקי התביעה הפלילית בישראל אחראית התביעה המשטרתית שהפכה לגורם העיקרי בהגשת תביעות, על 87% והזרוע עוד נטויה כי האחוזים הולכים וגדלים. שלא כמו התביעה מטעם הפרקליטות התביעה המשטרתית אפילו אינה מתימרת לבחון באם ההוכחות נעשו באופן חוקי ובעיקר אם יש מקום להגיש כתב אישום. התביעה המשטרתית מפרה בבוטות את כל הכללים. בעוד שלתובע מטעם הפרקליטות יש סמכות גם להפעיל בקרה על החקירה ולהורות במקרה הצורך על ביצוע השלמות, התביעה המשטרתית פועלת באופן שאינו תואם את הנחיות היועץ המשפטי ומגישה כתבי אישום במקום שהפרקליטות אינה עושה כן. השיטה היא להציף את בית המשפט בתביעות ובדומה לפרקליטות להאיץ בנאשם שיודה כי הוא מבזבז זמן ומשאבים של בית המשפט. המטרה היא למנוע מבית המשפט דיון לברור, שמא יתברר שלא היה מקום להגשת תביעה, וכך להציג "תפקוד" ו"הצלחה" של המשטרה.
המשטרה קובעת יעדים לכל אחד מתחומי פעילותה כפי שתואמים לה ולקציני אגף חקירות, ובאישורם. כלומר המשטרה מחליטה מראש מה צריכות להיות התוצאות ובהתאם לכך היא דואגת להמצאתם. תחילה אגף החקירות דואג לפתיחתם של מספיק תיקים פליליים על פי המדיניות, אחר כך דואג באמצעות תביעה המשטרתית לכתבי אישום. ליעדים אלו אין קשר לתפקיד התובע - להעמיד לדין רק בהימצא ראיות מספיקות וכשקיים אינטרס ציבורי. התביעה המשטרתית כפופה לאגף החקירות במשטרה. חוקרים במשטרה בדרגת רב-פקד מוסמכים כ"תובע" הם המקבלים כיום החלטות, האם להעמיד לדין בעבירות עוון לכאורה - למרות שהם אינם מקצועיים בתחום, הכשרתם כעורכי דין אינה משנה עובדה זו, תביעה דורשת התמקצעות נפרדת. התביעה המשטרתית אחראית בפני הפיקוד המשטרתי לבצע מדיניותו והיא כפופה ונתונה לחלוטין לרצון מדור החקירות, ואינה נהנית מאי תלות. בארצות דמוקרטות רבות תביעה משטרתית אינה קיימת כלל כיון שזו נוגדת את עקרון הפרדת הרשויות ופיזור הכח. באנגליה למשל בה קיימת תביעה משטרתית היא הוצאה מכפיפותה לאגף החקירות ובתוך המשטרה היא עצמאית ובלתי תלויה באגף זה. לכן אם ההוכחות אינן ממשיות היא משלימה אותן, מתעלמת מכל מה שמפריע למשל אי חוקיות מעשי המתלונן. לעיתים משפצים את התביעה גם במחיר של חוסר תימוכין במה שנרשם כעדות כדי להתאימה לחומר מרשיע. כל אלו משלימים למעשה החקירה שכולה נועדה להביא בכל מחיר להרשעה. רבים מהמובאים לדין ומורשעים הם החפים. 80% מכתבי האישום שמגישה התביעה המשטרתית, הוגשו בלא אישור מהפרקליטות כנדרש בחוק. . להחלטה על הגשת כתב האישום לא מצורפת חוות דעת לגבי בחינת הראיות, ושאר נתונים התומכים בחלטה להגיש כתב אישום. החלטות לא מקצועיות ברישום סעיפים. התביעה המשטרתית רושמת כל סעיף אישום שמצאה בעניין בספר החוקים. לכן נרשמים סעיפים רבים על עבירות שאינם תואמים את התיק. רבים מהמובאים לדין ומורשעים הם חפים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
טנא |
|
|
|
|
|
ליקויים חמורים קיימים לא רק בהחלטה להגיש כתב אישום ובאופן רישומו אלא גם ביצוג המדינה בבית המשפט. בשונה מהפרקליטות תיקים אינם באחריות צוות מסויים. תובע אחד רושם כתב אישום אחרים לא קבועים, מיצבים את המשטרה בדיונים השונים של המשפט. כך אף תובע אינו מעז "לקלקל" לאחרים ולבטל את התביעה גם אם כך מתבקש בהתחור מהראיות. כל עדות מצד המתלונן תקינה בעיני התביעה. גם אם העדות מלכתחילה בלתי מתקבלת על הדעת ואף אם היא מעוררת לעג בקרב הנוכחים. גם אם יש סתירות רבות בעדות בדיון עצמו ובינה לבין עדותו במשטרה. השופט אינו מקבל לידיו את חומר החקירה אלא סיכום כפי שרשם אותו חוקר המשטרה. כהשלמה, התובע המשטרתי נוהג להסתיר חוסר התאמה בין עדות המתלונן במשטרה ובין עדות בבית המשפט, במידה וסנגור מבקש להגיש לבית המשפט את עדות המתלונן במשטרה כדי שיתתגלה חוסר ההתאמה תובעים משטרתיים מתנגדים בטוענה שאין סתירות, כך הם מסתירים את חוסר ההתאמה וקיום סתירות. התנהגות הפוכה מזו יש לתביעה המשטרתית בעת עדות הנאשם, כלפיו ההתנהגות גסה ותוקפנית. השתלכות בנאשם הפרעה לעדותו בשאלות טרם זמנם לפני שניתן לו להגיע לאותם עניינים, המצאת סתירות במקום שאינן קיימות ודרישה להפסקת עדותו. שופטים מתיחסים אל עבודת המשטרה כתקינה לחלוטין, מגבים את המשטרה משתפים פעולה עושים ככל חפצה של התביעה ומרשיעים לפי רצון המשטרה. להלכה פעילותה של התביעה המשטרתית זולה יותר משל הפרקליטות בגלל המשכורות הנמוכות יותר, אך לאחר בחינה מתברר שהתביעה המשטרתית דוקא יקרה שאין בפעילות ובהוצאות עליה תועלת רבה נהפוך הוא, משך הטיפול בתיקים הארוך מדי ויש בו נזק רב.
המשטרה מפרסמת שמטרת האגף לחקירות ולמודיעין הינה "חיזוק יכולת התמודדתות המשטרה בתחומי הלחימה בפשיעה והסדר הציבורי לשם שמירת ביטחון בנפש והרכוש, העלאת רמת הבטחון האישי של הציבור ושיפור איכות חיי התושבים"... במציאות אגף החקירות ממציא אמיתות משלו והתביעה המשטרתית מחויבת להשלים את מלאכת הבאה להרשעה. אופן עבודת התביעה המשטרתית גורם עומס מיותר עומס אשר פוגע באכיפת חוק, גורם עינוי דין לחשודים ונאשמים. התביעה המשטרתית לא יישמה כל גישה חלופית להתמודדות עם הבעיה והמשטרה רק ממשיכה לדרוש הוספת תקנים ותקציבים. התנהלות התובעים במשפט חסרת כל מעצורים של מוסר או נורמות. המשטרה מתעללת באזרחים הגונים ומתגמלת עבריינים. פעילות זו העולה לאזרחים ממון רב היא בלתי מועילה ומזיקה ונועדה אך ורק למען המשטרה עצמה והיא בלתי מוסרית על פי כל קנה מידה ובודאי עבור מדינה המתימרת להקרא דמוקרטית. בדוח החריף שפרסם מבקר המדינה הוא כינה זאת הפקרות, רשלנות פגיעה קשה ביותר באזרחים. התביעה המשטרתית מחולקת לתביעה הפלילית ותביעת התעבורה. רוב רובן של תביעות התעבורה מוגשות על ידי התביעה המשטרתית התעבורתית תביעות התעבורה על העברות החמורות ביותר מועברות לפרקליטות. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
טנא |
|
|
|
|
|
משטרת התנועה מחלקת את עברות התנועה/תאונות דרכים לארבע רמות חומרה:
א'. הקלה ביותר כולל דוחות. ב'.ג'. הרמות האמצעיות כוללות פגיעות גוף גם קשות והרס כלי רכב. ד'. החמורה ביותר מות או פגיעות מסכנות חיים. משטרת התנועה מטפלת אך ורק בשתי רמות ד. ממנה אינה יכולה להתעלם, ורמה א'. אין היא מתיחסת לרמות האמצעיות. משטרת התנועה מטפלת באופן פעיל ביותר ברמה א', זו הפחות חמורה, במקרים שנראים כפחות מסובכים ופעילה ביותר להראות כמויות, דוחות על עברות גם דוחות שוא בין בהזדמנות ובין במבצעים. כאן המשטרה אוהבת להראות את כוחה. מטפלת בתאונות קלות גם כאשר אלו לא היו אלא כל הסימנים מעידים שבוימו. מקרים אלו נעשים יותר ויותר נפוצים במיוחד על ידי קטנוענים ורוכבי אופניים. המשטרה תופרת תיקים בשיטות שהיא מלמדת את חוקריה. התביעה המשטרתית עושה הכל כדי שתהיה תביעה, גם בחיר של חוסר תאמה אפילו לכתב ה"חוקר" שכל כך טרח להביא להרשעה. בדרך זו רוב המגיעים לבית הדין לתעבורה הינם נהגים נורמטיביים ואילו רוב הנהגים הפראים והמסוכנים אינם מגיעים לבית הדין.
בין התוצאות החמורות - הסטת תשומת לב הטיפול המשטרתי מעברות חמורות יותר לזוטות אשר לפי הנחיית היועץ המשפטי, יש לשקול נקיטת אמצעים חלופיים להליך הפלילי. כיון שעברות קלות ופשוטות קל יותר לבדות מאשר עברות חמורות הכמויות הן רבות במיוחד בתחום התנועה. מטרת המשטרה להראות שהיא מתפקדת מביאה לדין ולהרשעה – זהו קנה המידה שהיא קבעה להצלחתה. המשטרה מציפה את בית המשפט בנאשמים ובעזרת התביעה המשטרתית וגם השופטים יוצאי התביעה המשטרתית לוחצת בשם העומס על נאשמים להודות. תוצאה חמורה אחרת – חדירה לתחום שאינו של המשטרה לתחום המערכת המשפטית. תובעים משטרתיים חלקם או עוברים לפרקליטות או מתמנים לשופטים ומביאים עמם מהמשטרה את הליקויים ואת הפשיעה. המשטרה הפכה את עיקר פעילותה לתביעות או המלצות לתביעה במקום לבצע תפקידים משטרתיים. את התביעה המשטרתית יש לבטל ואת התביעה המשטרתית התעבורתית חובה לפזר לאלתר, לא יהיה בזה כל נזק אלא רק רווח. פחות התרכזות בזוטות פחות זריקת כספי ציבור והמשטרה תחויב לטפל בנהגים הפראיים. פורסם כי השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו) הינו בעד ביטול התביעה המשטרתית אם כך הוא גם חושב ולא רק טוען זה לזכותו, אך יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט דוד רותם (ישראל ביתנו) מתנגד בגלל עוינותו המוצדקת לפרקליטות, אין זו תרופה להחליף גרוע בגרוע יותר. יש לפרק את התביעה המשטרתית היות ולפי מצב הענינים התביעה המשטרתית היא הגורם המסייע ביות לחוסר בטחון התושבים ו"איכות חיים" כמקובל במדינה טוטליטרית המדכאת את תושביה.
התובעים המשטרתיים כולל שופטים יוצאי התביעה המשטרתית - הרוב בקרב שופטי התעבורה, הינם פושעים אסור להם להמשיך לתפקד והם אינם ראויים לכל פיצוי! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
טנא |
|
|
7 |
|
|
שלכם מהבית=חוצפה של אגו-מניאקים = שמזכירים לי את השמאלנים שתפסו מונופול על מדינת היהודים= חלאס =מגיע לעם ישראל משטרה אמינה נאמנה ונקיית כפיים ומי שזה לא מוצא חן בעיניו מתכבד ללכת הביתה עייפנו מהשחיתות הממאירה והיהירות לריק!! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
קורןנאוה טבריה |
|
|
8 |
|
|
ובכל זאת אין מחאה והדחה מהשלטון. להלן, כמה ציטוטים מפיהם של עמיתיו ומכריו של ביבי בקשר לביבי והיחס שלו לאמת: אבא של ביבי: "יתכן שהוא מתאים להיות שר חוץ מאשר ראש מדינה" דוד לוי: "הוא מוליך שולל". "נתניהו צריך ללכת, הוא כלי ריק. אדם שסולם הערכים שלו ירוד ומסוכן". רובי ריבלין: "נתניהו עזב את התנועה כשהיא הייתה במצב חמור ביותר ושרון הוא זה שהצליח לחזק אותה עד למעמדה כיום". מיכאל איתן: "כראש ממשלה הוא השתמש בנורמות פסולות והצגת מועמדותו תגזול מהעם את התקווה". "בנורמות הפסולות ובציניות בה נוהג נתניהו, הוא יביא את הליכוד לשפל שלא היה כדוגמתו". מרידור: "צריך להציל את המדינה מקסמי השווא המסוכנים של מר נתניהו, ביבי לא ראוי להיות ראש ממשלה, הוא מתנהל כאילו כל יום הוא יכול לרמות מחדש, הוא שקרן ששיכלל את השקרנות שלו לדרגה של אמנות". בני בגין: "כשתרבות השקר הופכת לנורמה והיושר הופך לנורמה חריגה, השקרים לא נעצרים ביש"ע, הם בכל מקום, תרבות השקר הזו היא בנפשנו". סילבן שלום: "אפילו חבריו הכי טובים של ביבי כבר לא בליכוד, אלא במפלגות אחרות. איפה רוחמה אברהם? איפה אייל ארד? איפה איווט ליברמן? כולם עברו למקומות ארחרים, אפילו חבריו הטובים לא מאמינים לו". אריאל שרון: "הוא לא עומד בלחצים. ראיתי אותו בפרשת חאלד משעל. הוא התפרק לחלקים והיינו צריכים להרכיב אותו מחדש". " שרון "הוא איש מסוכן למדינת ישראל". "נתניהו הוא אדם לחוץ ונלחץ שנתפס לפאניקה ומאבד את העשתונות. בשביל לנהל את המדינה הזאת אתה צריך שיקול דעת ואתה צריך עצבים של ברזל. את שני הדברים האלה אין לו". בשנת 1990 אמר נתניהו: "ארה"ב מבססת את מדיניותה על יסודות של עיוותים ושקרים". ג'יימס בייקר, שר החוץ של ארה"ב דאז: "כדיפלומט של מדינה ידידה, שפתו של נתניהו הייתה לא מקובלת. אסרתי עליו להיכנס לסטייט דיפרטמנט. לא הסכמתי לראותו עד תום כהונתי". ב-1998 "השמיע סדאם חוסיין, מוחלש תחת משטר איסור הטיסה האמריקאי, איום חלול. בתגובה הורה נתניהו לשקול לחמש טילי יריחו. הוראה שלא ניתנה גם במלחמת יום כיפור, בדאגה מחורבן הבית. שלושה הלכו לנתניהו: אריאל שרון, רפאל איתן והרמטכ"ל אמנון ליפקין. הם אמרו לו להירגע, לקחת כדור ולשכוח מזה". לא רק האמת של ביבי מוטלת בספק גם יושרו אלייקים רובינשטיין - היועץ המשפטי לממשלה (בין 1997 ל-2003), בעקבות פרשת עמדי: "זהו דוח חמור, התגלתה בפני תמונה עגומה ועצובה". השופטת ארבל בפרשת עמדי: "שתיקתו והתנהגותו של נתניהו היוו בפועל אישור להמשך ההתרוצצות להסדרת התשלום על ידי עובדי משרד ראש הממשלה...הימנעותו של נתניהו מלגלות לעסוקים בנושא במשרד ראש הממשלה את חובו הפרטי לעמדי ומלנקוט פעולות שיבטיחו הפרדה בין החוב והחשבון, איפשרה טיפול ממושך במשרד ראש הממשלה בניסיונות לשלם חשבון כוזב, תוך ידיעה או עצימת עיניים של נתניהו, שמדובר בחשבון שכולל את חובו הפרטי מהווה, לכאורה, שותפות למעשה המרמה של עמדי כלפי משרד ראש הממשלה".
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
המוכיח |
|
|
|
|
|
שכחת לציין מר מוכיח, שאותו דן מרידור המסריח הצטרף מאוחר יותר לממשלת נתניהו כסגנו! ולא אדבר כרגע על השקרים של אותו דן מרידור המסריח. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שין |
|
|
9 |
|
|
אין ספק כי צעד מעין זה היה נחוץ.מקווה כי מינוי כל הירש יעבור .זאת ועוד בתקווה כי אכן,מינויו יביא רוח חדשה במשטרה .שינוי בתפיסת העבודה ,הרחבת מערך המודיעין ,ושיפור הטיפול המערכתי בבעיות פע"ר וביטחון . |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מחמוד |
|
|
10 |
|
|
|
|
11 |
|
|
המשטרה כמו התביעה רואה את הצלחתה בהבאה לכמה שיותר הרשעות, על כן גם קנה המידה שלה לקידום חוקרים כמו של תובעים הוא שיעור ההרשעות שהביאו לו. כיון שריבוי ההרשעות היא מטרת העל של המשטרה יש להשיגן במהירות ובקלות כדי להתפנות להשגת הרשעות נוספות. אי לכך המשטרה כלל אינה מתעניינת בעובדות האמיתיות אם אינן עוזרות לה להרבות הרשעות אלא מעדיפה שקרים אם אלו מקדמים הרשעות. לפי מטרת המשטרה כאירגון נוהגים גם חוקריה. את החוקרים לא מטרידה השאלה אם החשוד ביצע עברה/פשע אלא איך ניתן יהיה להביא להרשעתו. האבחנה בין חוקר שיודע שחשוד אינו אשם אך מעונין להפלילו ולכן בודה ראיות, לבין חוקר שסבור שהחשוד אשם אך מוסיף ראיות שקריות כדי להיות בטוח בהפללתו, ברוב המקרים אינה עניינית. מה עוד שבדרך כלל אין למשטרה קצה חוט של מושג מה באמת התחולל אם בכלל התחולל. לחוקרים אין דעה, והם פשוט מעוניינים להפליל את מי שהכי קל להפליל. חוקרי משטרה מקבלים גיבוי מלא לשקריהם ומקודמים בשל כך. לגבי המשטרה אמת עובדתית ואוביקטיבית העומדת בפני עצמה ללא קשר להחלטתה אינה קיימת. לגבי המשטרה העובדות הן מה שהיא קובעת. על כן המשטרה אינה מוטרדת אם דיוחה אמת או שקר, פתיחת תיק לחשוד שעבר עברה או חשוד שהוא חף אינה מהוה שיקול. באתר הקודם של המשטרה פורסם שמטרת כל חקירה משטרתית היא כמובן – להביא להרשעת הנחקר, כך על פי ניסוח המשטרה. [באתר החדש הנוכחי זה כבר אינו מופיע - בעקבות גילוי פניה האמיתיות של המשטרה ברבים, היא מעסיקה על חשבוננו עשרות יועצי תדמית ויחסי ציבור והאתר החדש משדר סבר פנים יפות אל האזרח אך מסתיר את רוב המידע אודות המשטרה].
באותה המידה שהמשטרה אינה יודעת דבר טרם תלונה היא גם אינה יודעת דבר לאשורו לאחר התלונה לפני שיש לה מידע אמיתי. האדם הסביר עד כה לא חשד שבכל מקרה המשטרה תרצה להפלילו והוא לתומו סבר שהמשטרה היא מקום ההגינות והחוקיות, המשטרה גם דאגה להציג עצמה ככזאת לכן דוקא ההגונים נופלים בפח. באתר הקודם של המשטרה נכתב שנאמר לחוקרים לבדוק כיונים רבים באותה הדרך שבה מנסים למצא איזה מפתח הוא המתאים. המציאות שונה בתחליט. ההתיחסות לתלונה תלויה במידת הקושי או הקלות להפליל את החשוד. קורה ובתלונה עצמה או בהשלמתה מתגלות סתירות לעיתים עד כדי רמז עבה להונאה. ההתיחסות לאלו היא בהתאם לנלון: אם הינו תמים וקל להלחיץ אותו המשטרה מתעלמת מאי מהמנות התלונה ופועלת להפללת החשוד. כמו גם להפך אם התלונה מוצדקת ועקבית אך החשוד יודע איך להתנהג במשטרה ומה כדאי לו לומר והמשטרה אינה שאינה חוקרת והיא אינה מצליחה מלאכותית להלביש עליו פרטים מפלילים – היא מטילה דופי במתלונן.
מה שנקרא "חקירת אנשים" איננו אלא חקירה כיצד להפליל בכל מקרה פרטים המרשיעים את החשוד. לצורך כך המשטרה משתמשת בשיטות רבות שהבסיס שלהם הוא מראה הפוכה לשיטות לגילוי האמת למה שלומדים שחקירה אנשים צריכה להיות. על המשטרה לזמן את החשוד ללא כל דעות קדומות כפי שקורה כאשר בא אליה מתלונן. בחקירה תקנית שנועדה לגלות את העובדות לאשורן, בשלב ראשון יש להניח לנחקר לומר את דברו באופן חופשי ולא להפריע לו. לאחר שניתנה לו הזדמנות לספר את ספורו יש לתשאלו להשלמה והבהרה. השאלות צריכות להיות פתוחות לגמרי, כלומר שאלות שאין בהן ולו רמז להנחת יסוד, אין להתנות את הנחקר לכל כיון שהוא. מה שהמשטרה עושה בפועל הינו ההפך המוחלט. עוד לפני זימון החשוד החוקר בונה בקוים כלליים כעין טיוטה לתרחיש שהוא רוצה להלביש על הנחקר. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צרעה |
|
|
12 |
|
|
"החקירה" היא איך יוכל להתאים מתוך דברי הנחקר, ואם לא יצליח אז תוך הוספת פרטים שלא נאמרו עדות כדי להפללתו. החוקר אינו מניח לחשוד לדבר, כאשר הוא מרגיש שהחשוד מתחיל לומר דבר מה שפועל לטובתו הוא משסעו בגסות, מציג שאלות שקובעות נחרצות "עובדות" שהוא החליט עליהן. אם נענה בשלילה הוא מתיש את הנחקר בחזרה על אותן קביעות ואינו נלאה מלחזור עליהן. אם הנחקר ביאושו ממשיך מתוך תקוה שיסביר וכך יוכיח, החוקר כבר מכליל את קביעותיו ומתעלם מכל מה שאינו מתאים. חוקרי משטרה יודעים גם להסתיר את מעשיהם הם משנים את סדר התיעוד למשל השאלות המתנות שהוצגו בעת עדות הנחקר נרשמות בסוף בשלב השאלות ובודים את התשובה שרצו לקבל.
המתואר אינו רק לגבי פשעים חמורים שמצפים מהמשטרה שתגלה, אלא כל עברה שהיא בין שנעשתה ובין אם לאו כשהמטרה המקודשת היא להביא לכמה שיותר הרשעות . הרמאויות האלו שבחקירות המוטות והמגמתיות אינן נחשפות המשטרה בנתה לעצמה נוהלים אשר מסתירים. הפרקליטות ובית המשפט אחריהם משלימים את מלאכת ההסתרה המגמתית. בשל העקרון המקודש של סופיות הדיון, עוד קודם לכן לפני תחילת הדיון מרגע שיש כתב אישום אף גורם אחר לא יחקור! כך שקרים אינם נחשפים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צרעה |
|
|
13 |
|
|
סאו נכשל בתפקידו בתל אביב שם המשטרה חלשה מאוד ועמוסת כשלונות כמו; בר נוער אייל גולן והקטינות שנגמר בכלום פשיעה גואה וחמורה ביפו שוד רצח ירי וסמים בכל אלה משטרת תל אביב בפיקודו נכשלה כשלון חרוץ |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
סאו נכשל בת״א |
|
|
14 |
|
|
פרשת אייל גולן פרשת בר נוער יפו והכנופיות שוד סמים ורציחות סאו ומשטרת תל אביב מאוד לא משכנעים בלשון המעטה כך שתפקיד המפכל גדול עליו ב 3. מידות |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
סאו לא מוצלח |
|