לבנת ייאלץ להתמחר עם אדלר ופדלון - למרות ביטול צעד הסרת הקיפוח

בית המשפט העליון קובע (יום ב', 1.9.15), כי התנהגותם של אמיר אדלר ואילן פדלון בחברות שבשליטתו של שי לבנת אינה מזכה אותם בסעד להסרת קיפוח. השופט יורם דנציגר אימץ את החלטת בית המשפט המחוזי להורות על התמחרות בין השלושה, כפי שביקשו אדלר ופדלון, אך שינה את פרטיה. לבנת - בן למשפחה השולטת בקבוצת תעבורה ושהייתה שותפה לשליטה באי.די.בי - יצא בשנת 1998 לדרך עסקית עצמאית. אדלר, שהיה אז עוזרו האישי, ופלדון, שהיה סמנכ"ל הכספים באחת מחברות הקבוצה, הצטרפו אליו. לבנת מחזיק ב-70%-80% ממניות החברות שהקימו השלושה, ואשר עיקר עיסוקן הוא בתחומי התקשורת (9% ממניות הכבל התת-ימי מד-1; חברת סקייויז'ן לתקשורת לווינית), אינטרנט (שליטה באתר וואלה שופס) והיי-טק. בשנת 2003 חזר לבנת לעסקי משפחתו, ואדלר ופדלון המשיכו לנהל בפועל את העסקים המשותפים. היחסים בין הצדדים הדרדרו בצורה קשה בשנת 2010 והובילו לשורה של הליכים משפטיים, שבשיאם תבע לבנת מן השניים 75 מיליון שקל. בתגובה דרשו אדלר ופדלון להסיר את קיפוחם בחברות המשותפות. בנובמבר 2012 קיבל השופט עופר גרוסקופף חלקית את תביעתו של לבנת, ולצד זאת הורה על הסרת קיפוחם של אדלר ופדלון. עוד קבע גרוסקופף, כי לנוכח היחסים בין השלושה אין מנוס מפירוק השותפות ביניהם, והורה לבצע זאת באמצעות התמחרות הדדית. דנציגר דחה את הערעורים ההדדיים של לבנת ואדלר-פדלון על קביעותיו הנקודתיות של גרוסקופף במחלוקות השונות ביניהם, באומרו שאין מקום להתערבות בממצאים העובדתיים של המחוזי, גם אם בכמה נקודות ניתוחו-שלו שונה מזה של גרוסקופף. לעומת זאת, קיבל דנציגר את ערעורו של לבנת בנוגע להסרת הקיפוח. תחילה אומר דנציגר, כי לאדלר ופדלון היו ציפיות לגיטימיות להשתתף בניהולן של החברות, אך יש מקרים בהם שלילת ציפייה זו של המיעוט בידי הרוב אינה מהווה קיפוח. הוא מזכיר, כי גרוסקופף מתח ביקורת קשה על חלק ממהלכיהם של אדלר ופדלון, באומרו שהיוו הפרת אמונים והיו נגועים בחוסר יושר. "לדידי, המסקנה המתחייבת מכך היא אחת: אדלר ופדלון אינם זכאים להיבנות משלילת ציפיותיהם להשתתפות בניהול", אומר דנציגר. דנציגר מוסיף: "האם איננו מעוניינים לאפשר לבעל שליטה, אשר גילה בדיעבד כי אנשי אמונו שניהלו את החברה בפועל התנהלו באופן שאינו תקין, להרחיקם מניהול החברה? דומני כי התשובה לשאלה זו צריכה להיות חיובית. כמובן שלא כל חשד בעלמא יכול להוות עילה לשלילת הציפיות הלגיטימיות, שכן מצב שכזה היה למעשה מעקר את הציפיות הלגיטימיות מתוכן. ברם, סבורני כי המקרה דנן איננו מקרה של חשדות בעלמא: ממצאיו של בית המשפט אודות התנהלותם של אדלר ופדלון בשלוש פרשות שונות הינם, לטעמי, בעלי משקל מספיק לצורך שלילת ציפיותיהם להשתתפות בניהול החברות". בדונו בשאלה כיצד יש להפריד את הכוחות בין הצדדים, מאמץ דנציגר את החלטתו של גרוסקופף בדבר ביצוע התמחרות. גרוסקופף קבע שההתמחרות תהיה לכל הקבוצה כמקשה אחת ותבוצע במגנון במב"י (buy me buy you), בו הצד שמבקש את ההפרדה מציע מחיר תמורת החברה והצד האחר יכול לרכוש את מניותיו של הראשון באותו מחיר. אולם דנציגר הורה על שיטת המעטפות. במתווה זה, ימנה בית המשפט נאמן לביצוע ההתמחרות, בידיו יפקידו לבנת ואדלר-פדלון שתי מעטפות - האחת עם הצעה לרכישת השליטה בחברת ימקום והאחרת לרכישת השליטה בחברת סייפרטק. ההצעות יוגשו ב-29.10.15 והנאמן ידווח לבית המשפט כעבור יומיים על תוצאות ההתמחרות. השופטים דפנה ברק-ארז ואורי שהם הסכימו עם דנציגר. בהחלטה נפרדת דחו שלושת השופטים את הערעורים ההדדיים בנושא שכר הטרחה שנפסק במחוזי, והותירו על-כנו את חיובו של לבנת בתשלום של 740,000 שקל. את אדלר ופדלון ייצגו עוה"ד בעז בן-צור ואלירם בקל, ואת לבנת - עוה"ד גיורא ארדינסט, רן שפרינצק וגיל רון.