בני זוג ישלמו אישית חוב ארנונה של 1.6 מיליון שקל שהותירו חברות שהיו בבעלותם וקרסו - קובע (27.8.15) שופט בית משפט השלום בירושלים, דוד גדעוני.
עוזיהו מושיאשוילי היה בעליה של חברה דקרלו שהפעילה מסעדה בהר חוצבים בירושלים וקרסה בשנת 2003, כאשר היא חייבת בין היתר ארנונה לעיריית ירושלים. במקומה קמה חברת שירותי מזון, בבעלותה של ללי מושיאשוילי, שהמשיכה להפעיל את המסעדה ואולם אירועים בשכונת תלפיות, עד שהתמוטטה גם היא בשנת 2010 וגם היא חייבת ארנונה לעירייה. בסך-הכל חייבות שתי החברות 1.6 מיליון שקל.
חוק ההסדרים קובע, כי בנסיבות ספציפיות ניתן לגבות את חוב הארנונה מבעלי חברה שקרסה - וגדעוני מצא שתנאים אלו התקיימו בעניינם של מושיאשוילי. בין היתר נמצא, כי השניים השתמשו בחשבונות החברות לצרכיהם הפרטיים ומשכו מהם מאות אלפי שקלים, קיפחו נושים ולא ברור מה עלה בגורלו של רכוש החברות. עוד אומר גדעוני, כי עדויותיהם של בני הזוג היו לא אמינות והם ניסו להתאים את גרסאותיהם למסמכים שהלכו ונחשפו.
לדברי גדעוני, "העמדה הרווחת בפסיקת בתי המשפט המחוזיים היא כי הרשות המקומית רשאית לגבות מבעל השליטה את מלוא חוב הארנונה בלי קשר להיקף הנכסים שהועברו בפועל. דומה שביסוד עמדה זו עומדת הגישה לפיה בהתקיים התנאים הנדונים קמה תמונת מציאות של זהות והעדר הפרדה בין החברה לבין בעל השליטה המצדיקה לחייב את בעל השליטה במלוא חוב הארנונה".
גדעוני קובע עוד, כי גם מבחינת דיני החברות יש להרים את מסך ההתאגדות: "מסך ההתאגדות לא היה תוכן אמיתי מתחילת הדברים ועד סופם. לכתחילה נרשמו הדברים כפי שנרשמו באופן שלא משקף את המצב בפועל ואך ככסות שנועדה להרחיק את הנתבע מחובות קודמים. גם בהמשך התעלמו הנתבעים כליל ממסך ההתאגדות. הם העבירו את הכנסות החברה לחשבונם הפרטי באופן שטשטש כל הבחנה בינם לבין החברה. בהתנהלותם הכספית לא נעשתה כל הפרדה.
"גם הניסיונות לשרטט, בדיעבד, אבחנות והפרדות לא צלחו. כספים רבים נמשכו מתוך הכנסות החברה בלא שהנתבעים יכלו להציג תמיכה ממשית לכך ששימשו לצרכי החברה. על-פי דוחות החברה נעשו העברות כספיות משמעותיוות לכיסם של הנתבעים, ללא הסבר או הצדקה, וחלף תשלום חובות לנושים וזאת בתקווה שיוכלו להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות".
מושיאשוילי חויבו בתשלום הוצאות בסך 100,000 שקל. את העירייה ייצגו עוה"ד אילן דובר וחיים קרישר, ואת מושיאשוילי - עוה"ד יצחק דהן ואדווה מרדכי.