שירות בתי הסוהר פגע בצורה בלתי חוקית בשכרו של קצין חולה לב משום שהעז לעתור לבג"ץ נגד השירות. כך קובע (5.9.15) בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.
רמי מחמלי משרת בשב"ס מאז 1995 בתחום הקשר והבקרה, ובשנת 2001 עבר קורס קצינים וקיבל דרגת כלאי. בשנת 2003 אובחנה אצל מחמלי מחלת לב, שנבעה מתנאי עבודתו. כאשר שלוש שנים קבעה ועדה רפואית של השב"ס, כי הוא כשיר לעבוד שש שעות ביממה.
באוגוסט 2010 עתר מחמלי לבג"ץ בשל אי-קידומו לדרגת רב-כלאי. במאי 2001 נערך לו שימוע בנוגע לכוונה להפחית את שכרו, הדיון נדחה לבקשתו ובאוגוסט 2013 הודיע לו השב"ס ששכרו יופחת רטרואקטיבית מנובמבר 2006 בנימוק שיש להתאימו להיקף משרתו בפועל. מחמלי עתר לבג"ץ גם נגד מהלך זה ובאוקטובר 2013 הוציא ביהמ"ש העליון צו ביניים נגד פגיעה בשכרו. חודש לאחר מכן הודיע השב"ס ששכרו של מחמלי יופחת בשליש בשל היקף משרתו.
במאי 2014 קבע בג"ץ, כי יש להעניק למחמלי דרגת רב-כלאי מדצמבר 2011 וביטל את צו הביניים שמנע פגיעה בשכרו. לאור זאת הורתה הפרקליטות לשב"ס, באותו חודש, לממש את ההחלטה מנובמבר 2013. בהמלצת בית הדין לעבודה נדונה שוב ההפחתה, אך השב"ס הותיר אותה בעינה.
השופטת אסנת רובוביץ-ברכש החליטה לבטל את ההפחתה בקובעה, שהיא התקבלה בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. מחמלי הוכיח, היא אומרת, שבפועל הוא עובד משרה מלאה על-ידי השלמת שעות העבודה בביתו, השב"ס לא נאלץ לשכור אדם נוסף שישלים את משרתו של מחמלי והממונים עליו הביעו שביעות רצון מתפקודו. בנסיבות אלו, היה על השב"ס להוכיח שהוא ביצע את ההתאמות הנדרשות כדי שלא להפלות לרעה את מחמלי - והוא לא עמד במשימה, קובעת רובוביץ-ברכש.
"הנתבעת בהחלטתה להפחית את שכרו של התובע, לא עשתה את האיזון הנדרש על-ידי ביצוע ההתאמה הכלכלית בעניינו של התובע כמו לדוגמה לאפשר לו אפשרות העסקתו בבית על-מנת להשלים את מטלותיו לצורך השלמת משרתו למשרה מלאה או שימוש בימי מחלה שאינם מנוצלים על ידו, וזאת מבלי שיהיה צורך בהפחתת השכר. משלא עשתה כן הרי שיש לראות אותה כמי שהפלתה את התובע בכל הנוגע לתנאי העסקתו", קובע בית הדין. עוד צוין, כי במקרה דומה הסכים השב"ס להתאים את תנאי עבודתו של קצין חולה למצב בריאותו.
בחינת מהלך האירועים מובילה את רובוביץ-ברכש למסקנה, כי הפגיעה בשכרו של מחמלי אכן הייתה תוצאה של עתירתו לבג"ץ נגד אי-קידומו. השב"ס לא הוכיח בצורה כלשהי את טענתו לפיה הסוגיה נדונה קודם לכן, לא הציג מסמכים ולא הביא עדים לדיונים שכביכול התקיימו בנושא. רובוביץ-ברכש קובעת, כי רק בעניינו של מחמלי אצה דרכו של השב"ס להפחית את שכרו, בעוד בנוגע לעובדים נוספים במצב דומה לא התקבלה החלטה כלשהי. גם קבלת ההחלטה עצמה הייתה פגומה, מבלי שניתנה למעשה למחמלי האפשרות להציג את עמדתו.
בשל האחריות המוגברת המוטלת על השב"ס כרשות ציבורית, חייב אותו בית הדין לפצות את מחמלי ב-50,000 שקל ולשלם לו הוצאות בסך 30,000 שקל. נציגי הציבור הלן הרמור וגיל אלוני הסכימו עם רובוביץ-ברכש. את מחמלי ייצג עו"ד גיא כהן, ואת השב"ס - עו"ד טל זרקו.
