מובטל מוסלמי שעלה לרגל למכה איבד בשל כך את זכותו לגימלת הבטחת הכנסה, משום שהייתה זו יציאתחו השנייה מן הארץ באותה שנה. בית הדין הארצי לעבודה קבע (21.9.15), כי העלייה לרגל - כמו גם סיבות דתיות אחרות - אינה נכללת בחריגים המאפשרים להעניק את הגימלה למרות שתי היציאות מן הארץ.
מחמוד חמאד יצא מהארץ לירדן בינואר 2010 כדי לבקר את בתו החולה, וכעבור שלושה חודשים עלה לרגל למכה לראשונה בחייו במסגרת ה"עומרה" (העלייה לרגל שאינה במסגרת החאג' ושניתן לקיימה בכל מועד). הביטוח הלאומי קבע, כי מאחר שחמאד יצא מהארץ פעמיים באותה שנה קלנדרית - הוא אינו זכאי לגימלת הבטחת הכנסה, וזאת לפי הוראות החוק בנושא.
בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים דחה את תביעתו של חמאד נגד הביטוח הלאומי והשופט
אילן איטח דחה את ערעורו. לדברי איטח, המטרה העיקרית של ההוראה המגבילה יציאות מן הארץ לפעם בשנה, היא להבטיח שהמובטל זמין בכל עת להצעות עבודה ולהעניק לביטוח הלאומי יכולת פיקוח על מעשיו (כדי לוודא שאינו עובד). היא אינה נובעת, מדגיש איטח, מההנחה לפיה מי שיכול לרשות לעצמו לנסוע לחו"ל, אינו זקוק לגימלה.
הפסיקה קבעה מספר חריגים בהם תינתן הגימלה למרות יציאות מן הארץ, אך איטח אומר שקיום מצוות דת אינו נמנה עליהם. הוא גם מציין, כי מספר פעמים הוצע להוסיף לחוק את היציאה לצורכי דת כחריג נוסף, הצעות שלא התקבלו - מה שמלמד שבנוסחו הנוכחי אין החוק מכיר בהן. איטח מציין גם את חובתו של בית המשפט לנהוג בריסון בבואו לפרש חוקים בצורה מרחיבה. בעניינו של חמאד, מוסיף איטח, הייתה הנסיעה השנייה (העלייה לרגל) מתוך רצון ולא מתוך כורח, וגם זו סיבה שלא להחיל עליה את החריג.
לבסוף מתייחס איטח לטענתו של חמאד בדבר הפגיעה בחופש הדת שלו. הוא עונה באומרו, שחופש הדת - כמו כל זכות אחרת - אינו מוחלט וניתן להגבילו. איטח גם מציין, כי חמאד יכול היה לצאת למכה בשנה אחרת, במסגרת היציאה האחת המותרת לכל מובטל בלא שייפגעו זכויותיו.
הנשיא
יגאל פליטמן, השופטת
לאה גליקסמן ונציגי הציבור איתן כרמון ודיתי שרון הסכימו עם איטח. את חמאד ייצגו עוה"ד בסאם כרכבי וסופיה טיקוצקי, ואת הביטוח הלאומי - עו"ד
יפעת קונה.
