נציבות הביקורת על הפרקליטות תוסמך לבדוק תלונות פרטניות על פרקליטים ויתר מייצגי המדינה בערכאות, אם יש בהן חשיבות ציבורי. ההחלטה בדבר החשיבות הציבורית תהיה נתונה כל כולה בידי הנציב, כאשר הוא לא יבדוק תלונות פליליות (שיועברו ליועץ המשפטי לממשלה) ולא יבחן את שיקול דעתו של הפרקליט או המייצג. כך ממליץ (יום ה', 8.10.15) שופט בית המשפט העליון בדימוס,
אליעזר גולדברג.
גולדברג התמנה לבדוק את פעילותה של הנציבות, בראשותה של
הילה גרסטל, ובעיקר את התנגדותו של ארגון הפרקליטים לקיומה של ביקורת פרטנית. הוא ממליץ לעגן בחקיקה את פעילותה של הנציבות - צעד ממנו נמנעה השרה דאז,
ציפי לבני, בשל התנגדותם הנחרצת של הפרקליטים. לבני עצמי כבר הניחה על שולחן הכנסת הצעת חוק ברוח זו.
לדברי גולדברג, "אין להקל ראש בטענה כי הקמת נציבות לביקורת תלונות על פרקליטים מקימה, מניה וביה, גם כלי לניגוחם, וכנגד עלולה לפתח אצל פרקליטים, תפיסה של 'ראש קטן' כמגן מפני תלונות. זאת שעה שאנו מצפים כי הפרקליטות תהיה איכותית, אמינה, אמיצה ועצמאית שתייצג כראוי את האינטרס הציבורי. מאידך-גיסא, אין להתעלם מהצורך בדיווחיות מצד הפרקליטות".
אפשר לבדוק תיקים פעילים בנוגע לבירור התלונות הפרטניות אומר גולדברג: "ההסדר המוצע לחקיקת חוק נציב תלונות הציבור על מערך התביעה, מבוסס כולו על מתן שיקול דעת לנציב עצמאי לסנן את התלונות ולהחליט באלו מהן יקיים בירור. בסמכותו יהיה להחליט כי תלונה של מי שרואה עצמו נפגע מהתנהלות או מהתנהגות של תובע או של יחידה במערך התביעה ראויה להתברר בפניו, מפאת החשיבות הציבורית שבכך. לא החליט כן, לא יברר את התלונה". גולדברג, שהיה גם
מבקר המדינה, מזכיר שהסדר דומה קיים בחוק מבקר המדינה.
על-מנת למנוע שימוש בנציבות ככלי ניגוח נגד הפרקליטים, מציע גולדברג לקבוע בחוק מספר כללים: לא יטופלו תלונות אנונימיות; תגובתו של הנילון תתבקש רק לאחר שהנציב יחליט לבדוק את התלונה; לא תיבדק תלונה הנוגעת להליך תלוי ועומד, אך הנציב יוכל להחליט כן לבדוק אותה מטעמים מיוחדים שיפרט. כמו-כן, לא יבוררו תלונות העוסקות "בשאלה משפטית או ראייתית מהותית", תלונות העוסקות בנושאים עליהם ניתן לערער בפני בית המשפט וחלפה שנה מאז המעשה בו עוסקת התלונה (למעט מקרים חריגים עליהם יחליט הנציב). גולדברג מדגיש, כי ניתן יהיה להפנות את התלונות שנדחו לגופים אחרים, כגון מבקר המדינה או לשכת עורכי הדין.
עוד אומר גולדברג, כי אין מקום להחריג את היועץ המשפטי לממשלה מתחולת הביקורת, כפי שנקבע עד כה. "היועץ המשפטי אינו רק אחראי לכל זרועות התביעה הפלילית ועומד בראשה, הוא נוטל
אישית חלק פעיל ומכריע בהחלטות הנוגעות לתיקים רגישים ובעלי עניין ציבורי", אומר גולדברג. אף על-פי כן, הוא מצטט את פרופ' מיכל טמיר מהמרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, "קיים כיום יחס הפוך בין העוצמה הנתונה ליועץ המשפטי לממשלה לבין מידת הפיקוח והבקרה על תפקידו".
גולדברג מדגיש: "על-פי הצעתי לא יתערב הנציב כמלוא נימה בשיקול דעתו של היועץ המשפטי, כשם שלא יתערב בשיקול דעתם של אחרים במערך התביעה. מדובר אך ורק בבירור תלונה הוגעת להתנהלותו או התנהגותו, ולא על טיבן של החלטות שיקבל".
וינשטיין לא עמד בהתחייבותו עוד ממליץ גולדברג לקבוע בחוק חובת סודיות על הנציבות ועובדיה, "אולם בידי הנציב יהיה להתיר פרסום פרטי תלונה מסוימים, כולם או חלקם, שהטיפול בה הסתיים, וזאת עקב העניין הציבורי בכך". לצד זאת ייקבע בחוק
חופש המידע, שהוא אינו חל על הנציבות.
גולדברג מציין, כי היועץ המשפטי,
יהודה וינשטיין, לא עמד עד היום בהתחייבותו מאפריל 2014 לפרסם הנחיות שיחייבו את הפרקליטים לשתף פעולה עם הנציבות. הוא מעיר, כי לא התבקש לחוות את דעתו בשאלה האם עיצומי הפרקליטים במחאה על הקמת הנציבות היוו חציית נורמה המחייבת אותם כעובדי מדינה.
עוד אומר גולדברג, כי לא ניתן לקבל את עמדתה של גרסטל, לפיה הביקורת המערכתית שהיא מבצעת מהווה ביקורת חיצונית, שכן היא שונה מהגדרותיה של האחרונה. לדעתו, לא ניתן לקבל את יצור הכלאיים שנוצר, ואשר אינו ביקורת חיצונית וגם אינו ביקורת פנימית, ואף מהווה גוף ביקורת שאין דומה לו בעולם. לדעתו, "הדרך הסלולה היא להקים יחידה נפרדת ועצמאית לביקורת הפרקליטות, בראשות מבקר פנים נפרד, שעליה יחולו הוראות חוק הביקורת הפנימית. יחידה זו תהא בנוסף למערך הביקורת הפנימית הכללית במשרד".
