המחוזי: השופט שכיב סרחאן התעלם מראיות

שופט בית משפט השלום בנצרת, שכיב סרחאן, התעלם מראיות משמעותיות בתביעת לשון הרע שהתבררה נגדו ולכן אין מנוס מביטול פסק דינו. כך קובע (20.9.15) שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, יונתן אברהם. סרחאן הכריע בתביעת לשון הרע שהוגשה נגד גיא זקס, כתב במקומון המתפרסם באזור רמת ישי. היא עסקה בידיעה ממארס 2010 שהעלתה טענות לקשרי הון-שלטון במכרז קרקע באזור התעשיה של היישוב. יום אלד בלבד לאחר מכן פורסמה הבהרה, בה למעשה חזר בו זקס מרוב טענותיו, ואף הביע צער אם מאן דהוא נפגע מהידיעה המקורית. באפריל 2010 פורסמה הבהרה נוספת, שבפועל היוותה נסיגה מן הידיעה המקורית. סרחאן חייב את זקס בתשלום פיצוי של 10,000 שקל לארבעה מן האישים שהוזכרו בידיעה המקורית. אברהם קיבל את ערעורו של זקס באומרו, כי סרחאן התעלם לחלוטין משתי ידיעות ההבהרה ועסק אך ורק בידיעה המקורית. "הקושי הנעוץ בפסק דינו של בית משפט קמא נובע מכך כי בית משפט קמא לא נתן דעתו כלל וכלל למשמעות פרסום כתבות ההבהרה אשר נראה לכאורה לפחות כי היה בהן כדי ליטול בצורה משמעותית (אם לא לגמרי) את העוקץ מפרסום לשון הרע בנוגע להטיית מכרז", אומר אברהם. עוד אומר אברהם, כי סרחאן לא דן באפשרות של דיבה אחרת שהייתה בידיעה המקורית ולא עסק בשאלה האם אכן היו קשרי הון-שלטון באותו מכרז. סרחאן גם התעלם מטענתו של זקס לפיה היה מקום למחוק את התביעה נגדו, לאחר שהתובעים מחקו את התביעה נגד המקומון. הוא מוסיף: "מעבר לאמור ועל אף שטענה בעניין זה הועלתה בכתב סיכומי המערער בפני בית משפט קמא, לא נתן בית משפט דעתו כלל וכלל לשאלת היקפה של הזכות לחופש הביטוי ככל שמדובר בפרסום המעלה ביקורת (בזיקה לעניין לשון הרע), כנגד נבחרי ציבור כגון המשיבים כאן. זאת, שעה שגלוי וידוע שהיקפה של הזכות לחופש הביטוי בעניינים אלה וזכות הציבור לדעת פורשו בהרחבה רבה בפסיקה. על המשמעויות של הרחבה זו של הזכות לחופש הביטוי, בזיקה לטענות העותר לקשר בין הון ושלטון, אין דיון כלשהו בפסק דינו של בית משפט קמא". אברהם מסכם: "מכל הטעמים שפורטו לעיל, סבורני שאין מנוס מביטול פסק דינו של בית משפט קמא והחזרת התיק לדיון מחדש בבית משפט השלום בפני מותב אחר, זאת נוכח העובדה כי המותב אשר נתן את פסק הדין, חיווה דעתו באשר תוצאת התביעה". את זקס ייצג עו"ד יוסי נקר, ואת התובעים - עו"ד יובל אדלר.