כחלק מהמאמץ להוריד את יחס החוב-תוצר של ישראל לכיוון ה-50%, אושרה (יום ג', 13.10.15) בוועדת הכספים, הצעת חוק מתוך חוק ההסדרים, שתחייב את הממשלה החל מ-2017, לעבוד על-פי תוכנית כלכלית תלת-שנתית (נומרטור). כלומר, בצד הגשת התקציב השנתי, תחויב הממשלה לעמוד במסגרת התוכנית הכלכלית התלת-שנתית, שמבחינה חוקית, תשלב אלמנטים מעט יותר קשיחים מאשר מגבלת ההוצאה ותקרת הגירעון.
מנהל אגף התקציבים באוצר הסביר לחברי ועדת הכספים, שאף שבעבר אנשי האוצר חששו ממסגרת מחייבת של תוכנית רב-שנתית, עתה הם הגיעו למסקנה כי הדבר מחויב המציאות ויאפשר ניהול אחראי יותר של התקציב. עוד ציין, כי המהלך נובע בין השאר בעקבות ביקורות בינלאומיות על השכיחות הגבוהה בפריצת המסגרות התקציביות הקיימת בישראל.
התוכנית התלת-שנתית תכלול את הכללים הפיסקאליים: כלל הגירעון ומגבלת ההוצאה. הגירעון ל-2016 יהיה 2.9%, ב-2017 -2.5%, 2018 - 2.25%, 2019 - 2%, 2020 - 1.75% ומ-2020 ואילך - 1.5%.
ההוצאה תהיה מכפלת שיעור הגידול באוכלוסייה ועוד 1% כפול 50% לחלק ביחס החוב-תוצר. כך שב-2016 היא תעמוד על 2.66%. עוד על-פי התוכנית התלת-שנתית, מגבלות ההוצאה בשנים 2017 – 2019 תהיה: 363 מיליארד שקל, 379 מיליארד שקל, 396 מיליארד שקל בהתאמה, ללא תשלומי ריבית ועוד. פירוט יפורסם לאחר אישור חוק ההסדרים והתקציב בסוף נובמבר.
יו"ר ועדת הכספים, ח"כ
משה גפני, אמר כי "מצד אחד מדובר מדבר טוב, אך החשש שבעקבות הנומרטור, ייקל יותר על אנשי האוצר להגביל הצעות חוק חברתיות שהן תקציביות (כ-6 מיליון שקל ושמחייבות חתימת 50 ח"כים), שחברי כנסת יגישו. יש בהצעה משום קשירת ידיים של חברי הכנסת".
מנהל אגב התקציבים באוצר, אמיר לוי, ציין כי "אחד הדברים החשובים ביותר בנושא התקציב הוא לעבוד באופן הרבה יותר מסודר, מה שייתן הרבה יותר כלים בידי חברי הכנסת לפקח עליו. מלכתחילה התנגדנו, כי חששנו שזה יקשור לנו את הידיים, אך עתה הגענו למסקנה שזו הדרך הנכונה להתנהל. בצד ההכנסות קצת יותר קשה לחזות תלת-שנתית, אך בצד ההוצאה הרבה יותר פשוט, כי אנחנו יודעים מה החקיקה שעברה, מה ההסכמים הקואליציוניים, ומה הוצאות משרדי הממשלה. יש תנודתיות קטנה אך אלו החלטות ואנחנו יודעים לחזות. מטרת התוכנית התלת-שנתית הינה למנוע מצב של התחייבות על חשבון שנים עתידיות ללא מנגנון מרסן, להקטין את התמריץ לבצע פתרונות חד-פעמיים בשנה שוטפת תוך דחיית הוצאות וצורך בביצוע צעדי התכנסות עקב כך. הדבר נועד למנוע פריצה תכופה של המגבלות הפיסקאליות". לוי סיפר, כי גופים בינ"ל שבדקו את נושא ניהול התקציב בישראל מתחו ביקורת על פריצת המסגרות התכופות.
ח"כ
מנואל טרכטנברג (
המחנה הציוני), ציין כי "ב-2007 כתבתי על זה, האוצר התנגד. לממשלה קשה לעמוד בלחצים ולכן אין יותר קל מלקבל החלטות שמגולגלות על העתיד והאחריות להתמודדות עם התוצאות על הממשלות העתידיות. מגלגלים לעתיד ואז כל שנה צריך לקצץ ולהתמודד עם גזירות של כ-10 מיליארד שקל ויותר. השיטה הזמינה הפקרות תקציבית ולכן ההצעה הזאת נעה בכיוון הנכון. אך זה לא מטה קסם והמתח בין הרצון לחרוג ולרצות, לבין האחריות התקציבית תמיד יהיה קיים ותמיד תימצא דרך לעקוף אותו. הציבור איבד אמון במגבלת התקציב. הוא קם בבוקר ופתאום רואה שנמצאו 5 מיליארד שקלים לביטחון במסגרת התקציב והגירעון לא גדל באותה שנה. במקביל לתוכנית יש למצוא פתרון לתקציב הביטחון שכל פעם נפרץ וצריך תוספות". טרכטנברג התייחס לתקציב הנוכחי: "לכאורה הוא עומד במגבלת הגירעון אבל אתם נשענים על משיכות והכנסות חד-פעמיות מרפאל, רשות שדות התעופה וכד'. זה אומר שאח"כ יהיו גזירות. יש כאן מראית עין כדי להיראות נחמדים ולצלוח שנת תקציב וראש הממשלה ושר האוצר מכריזים על הורדת מע"מ, מס חברות והמס על הבירה".
סתיו שפיר (המחנה הציוני) המשיכה את דבריו של ח"כ רוזנטל: "אין אח ורע בעולם המערבי לכך שהתקציב משתנה בהיקף של 60 מיליארד שקל בשנה. רגע אחרי שמאשרים כאן תקציב הוא כבר מתחיל להשתנות. זה בעייתי ואומר שיש תקציב דמה וגם הצפי הוא קצת מדומה, כי אנחנו לא באמת יודעים מה קורה בתקציב כי לא רואים את התקציב האמיתי ולכן חשוב שיהיו בידי חברי הכנסת הכלים לפקח ולהבין. אתמול הוצג תקציב משרד הרווחה, אך זה כמעט תקציב ללא מספרים, אין מדדים איך מתמחרים פעילויות, פרויקטים, איך מתעדפים וכד'. תקציב הוא חוזה בין המדינה לאזרחים על בסיס כספי המיסים של האזרחים ולא משנים אותו כל הזמן. יש בו אינספור סעיפים שמראש אנחנו יודעים שיועברו למטרות אחרות. תקנות שהן רזרבות סמויות, וזה כמות אדירה של כסף. ניתן לשנות סדרי עדיפויות ללא תלות בהחלטות הכנסת. התשתית כאוטית וללא סדר. נדרשת רפורמה כך שכל רבעון, המשרדים יגיעו לוועדת הכספים לדווח על התקדמות ביצוע וניצול תקציב וכד'".
סגנית הממונה על התקציבים באוצר, יעל מבורך השיבה לדרישת הח"כים לקבל השוואה בינ"ל: "ההשוואה מאוד בעייתית כי מדינות אחרות עובדות לפי כללים פיסקאליים אחרים. יש מדינות ששר הבריאות יודע מה המסגרת שלו 4 שנים קדימה ועושה הכל בתוכה. כך גם ברווחה, ביטחון ונושאים אחרים. אצלנו יש גם תהליכים פוליטיים. הדינמיקה שלנו - החלטות כנסת וממשלה - הן בעלות היקף ההתחייבויות תקציביות גבוהות מאוד. גם ההעברות תקציביות, שזה פועל יוצא מהחלטות במהלך שנת תקציב. לכן אנחנו חריגים בזה וזה מחייב ריסון יותר משמעותי. אנו גם חריגים בהיקף השינויים של הכללים הפיסקאליים שלנו. לכן המנגנון המוצע כאן תואם את הדינמיקה הישראלית ובהתבסס על חוות דעת בינ"ל שקיבלנו".
אמיר לוי הוסיף כי "יש החלטות לגיטימיות. בשביל זה יש ממשלה ליישם דברים לשמם היא נבחרה אך צריכה לשמור על המסגרת. למרות שפרצנו את מגבלות ההוצאה וכו' עדיין ירדנו בחוב-תוצר ועדיין שמרנו על המסגרת".
ביום ה' - אישור המתווה החדש של יעד החוב-תוצר בהמשך, כחלק מהעבודה על חוקי ההסדרים והתקציב דנה ועדת הכספים גם ביעד הגירעון לשנות התקציב 2015-2016 שיעמוד על 2.9% וכן במתווה הפחתת הגירעון לשנים 2017 עד 2021.
מטרת מתווה הפחתת הגירעון הרב-שנתי נועד לצורך יצירת תוואי תלול יותר של הורדת היחס חוב-תוצר. ב-2015 היחס חוב תוצר עומד על 66.6% וב-2016 על 66.8%.
על-פי המתווה להפחתת הגירעון שאושר, היחס חוב-תוצר אמור לרדת עד שנת 2025 לרמה של 56.9%. אילו לא היה מאושר והגירעון השנתי היה נותר על 2.9%, על-פי סימולציית האוצר, היה היחס חוב-תוצר נותר על רמה של 65.5% גם ב-2025.
גפני דחה את ההצבעה על מתווה הגירעון ליום חמישי הקרוב (15.10) יחד עם הדיון על תקציב ההתאמות לתקציב דו-שנתי שיתקיים אז.
מלכתחילה, מתווה הגירעון אמור היה לפחות החל מ-2015 לרמה של 2.5% אלא שהאוצר נאלץ במהלך שנת התקציב לעדכנו לרמה של 2.9% גם ב-2015 וגם ב-2016. עתה, ההפחתה תחל רק ב-2017.
רפרנט באגף התקציבים באוצר, איתי טמקין, אמר בדיון: "יש חריגה חד-פעמית ב-2015-2016 בהוצאות הממשלה. ב-2015 יש גידול פרמננטי בהוצאה התקציבית בשיעור של 2%. ההוצאה גדלה בכ-14 מיליארד שקל במקום ב-8 מיליארד שקל. ב-2016 יש הוצאות עודפות מעבר למגבלת ההוצאה החוקית ב-0.25%".
