חברת בתי הזיקוק הפרה בחוסר תום לב התחייבות לחתום על הסכם לפינוי הבוצה שהצטברה במתקניה בחיפה, ולפיכך תשלם 2 מיליון שקל לחברה שעמדה לבצע את העבודות. כך קבעה (9.10.15) שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה,
שושנה שטמר.
בשטחי בז"ן הצטברו, מאז ימי המנדט, 35,000 טון בוצה ועיריית חיפה והמשרד להגנת הסביבה דרשו ממנה לסלק אותה. בשנת 2008 פרסמה בז"ן מכרז פרטי שהופנה ל-11 חברות וביקשה הצעות לסילוק הבוצה. בסופו של יום נותרה בהתמודדות רק הצעתה של חברת אקוסנס. על-פי הצעתה של בז"ן, יצרה אקוסנס קשר עם החברה האמריקנית RLC, מהמובילות בתחום בעולם, והשתיים הציעו יחדיו להפעיל מתקן בטכנולוגיה חדישה שטרם הופעלה עד אז בישראל.
המו"מ בין בז"ן לאקוסנס נמשך חודשים ארוכים, אך בינואר 2010 הודיעה לפתע בז"ן שהיא מפסיקה אותו ומחפשת פתרון אחר, שלא יחייב אותה להקים את המתקן שהציעו אקוסנס ו-RLC. שלוש שנים מאוחר יותר הקימה בז"ן את אותו מתקן באמצעות חברת אדמיר, שהתמודדה במכרז המקורי אך לא זכתה בו.
שטמר פותחת בקביעה לפיה אקוסנס קיבלה על עצמה את התנאים שהוצגו בסיור הקבלנים, ובהם נקבע בין היתר שבז"ן לא תהיה מחויבת לאיש מבין המתמודדים עד שייחתם עימו חוזה, ושדיני המכרזים לא יחולו על ההליך. אולם מדגישה שטמר, הסכמתה של אקוסנס אינה פוטרת את בז"ן מהחובה להתנהל
בתום לב ולשמור על ההוגנות והשוויון שבבסיס דיני המכרזים.
המו"מ בין הצדדים הגיע לשלב בו יצרה בז"ן אצל אקוסנס את התחושה הברורה שהיא הזוכה במכרז, ממשיכה שטמר. היא מצטטת כמה דוגמאות מחילופי המיילים בין הצדדים ומגיעה למסקנה: "אם התנהלות זו של הנתבעת - כשהיא מודעת היטב להתייחסותה של התובעת לכך שהיא הזוכה, וכאמור היו לה נתונים מלאים לחשוב כך, וכשהיא מתייחסת אל התובעת כאל היחידה שעומדת לפניה כזוכה - איננה מצג ברור לכך שהתובעת היא הזוכה, לא אדע מצג מהו.
"מצב דברים זה, כאשר הנתבעת איננה טורחת להעמיד את התובעת על כך שהיא אינה בטוחה שהפרויקט יבוצע על ידה, על-אף שהיא חוזרת ומצהירה לפניה, כי הטכנולוגיה שהתובעת מציעה טובה בעיניה, והתובעת פועלת במלוא המרץ לתחילת העבודה, היא התנהגות ברורה של חוסר תום לב. זאת במקרה הטוב, שבו הנתבעת לא חשבה עדיין שהיא קשורה בהצעה. אני סבורה שהנתבעת ראתה עצמה כמי שקיבלה את ההצעה, ורק מאוחר יותר החליטה לחזור בה".
שטמר דוחה את כל הסיבות שנתנה בז"ן להפסקת הקשר עם אקוסנס. בין היתר היא מותחת ביקורת חריפה על הטענה כאילו למנהליה של האחרונה לא היה הידע הדרוש לביצוע הפרויקט, באומרה שבז"ן ניהלה איתם מו"מ במשך 15 חודשים ולא הסתייגה מהשכלתם או מהעדרה. עוד אומרת שטמר, כי נימוק אחר של בז"ן משמעותה שהיא ציפתה מאקוסנס ליטול על עצמה סיכון של 35 מיליון שקל - ולכן בוודאי שאין לקבלו. שטמר רומזת, שהסיבה האמיתית הייתה החלטתה של בז"ן לבחור במסלול זול יותר.
אקוסנס תבעה פיצוי של 4 מיליון שקל, אך שטמר אומרת שהיא לא הוכיחה את אובדן הרווח לו טענה. לכן בחרה שטמר בדרך חישוב חילופית שהציעה אקוסנס, אך הפחיתה ממנה 20% כך שהפיצוי עומד על 2 מיליון שקל. בז"ן גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 130,000 שקל. את אקוסנס ייצגה עו"ד לימור בן-נון נחמני, ואת בז"ן - עו"ד גיורא אונגר.
