שני שוטרים שוחחו במסדרון בית המשפט על עדותם הצפויה בתיק פלילי, מעשה שהוביל את שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
משה יועד הכהן, לזכות את הנאשם באותו תיק (10.9.15). לצד זאת ציין הכהן שאחד השוטרים השמיד ללא כל הסבר זכרון דברים בו תיאר את האירוע נשוא כתב האישום, ואף הכחיש בצורה שקרית היכרות עם שוטר אחר באותה תחנה.
מוסא בידס הואשם בסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ובתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. המדינה טענה, כי הוא ברח במארס 2014 ממחסום שהקימו השוטרים דוד משה וטל שמעוני במחלף עין חמד, פגע בידו של שמעוני, נסע בצורה פרועה תוך סיכון מכוניות אחרות ואילץ את השניים לנהל מרדף אחריו לאורך מספר קילומטרים.
בידס הודה שנמלט מן המחסום, לאחר שטרמפיסט שאסף אמר לו שהוא פלשתיני השוהה בארץ בצורה בלתי חוקית, אך נעצר אחרי פחות מקילומטר ולא סיכן כלי רכב כלשהו. הדוח על המקרה נרשם תחת שמו של אבי בן-דוד, מפקד יחידת הסיור בתחנת הראל, לדבריו - מסיבות טכניות.
בחקירתו הנגדית אישר משה, כי לפני שנכנסו לאולם שוחחו הוא ושמעוני על האירוע לגביו עמדו להעיד. הכהן הציע במקום לצדדים לנסות להגיע להבנה לנוכח המשמעות החמורה של הדברים; בישיבה הבאה טענה התביעה שלא הושגה הסכמה, בעוד הסניגור טען שהתביעה כלל לא פנתה אליו. משה הכחיש בעדותו שהוא מכיר את בן-דוד, למרות שהלה אמר שיש ביניהם היכרות של שנתיים וחצי.
בהחלטתו להרשיע את ביאס רק באי ציות להוראות שוטר, אומר הכהן על השיחה בין שני השוטרים שזוהי "התרחשות שלא ניתן להמעיט בחומרתה", החותרת תחת הנחת היסוד לפיה עדים אינם מתאמים ביניהם את עדויותיהם. "השניים לא רק האזינו באופן פסיבי זה לגרסתו של זה, אלא גם הזכירו זה לזה פרטים מתוך האירוע", מדגיש הכהן.
"יכולתו של בית המשפט לתת משקל לשתי גרסאות כאלה, גם אם קיימים הבדלים מסוימים ביניהן השוללים טענה של תיאום מכוון, היא נמוכה ביותר, ולו מטעמים של שמירה על טוהר ההליך השיפוטי והגנה על זכויות הנאשם", קובע הכהן. בית המשפט והציבור מצפים ששוטרים יהיו עדים אוביקטיביים ונטולי אינטרס אישי, המעידים אך ורק על-פי זכרונם-הם. מעשיהם של שמעוני ומשה גורמים לכך שלא ניתן לתת משקל כלשהו לעדויותיהם, גם כמסר חינוכי למשטרה וגם בשל הצורך לשמור על אמון הציבור ברשויות האכיפה - אומר הכהן.
עוד מציין הכהן, כי משה השמיד את זכרון הדברים הראשון שרשם לגבי האירוע ולא נתן לכך כל הסבר. "חובתם של חוקרי המשטרה לתעד פעולות שערכו היא חובה מהותית, שנועדה לשמור על תקינות ההליך המינהלי ועל טהרתו והגינותו של ההליך הפלילי", מדגיש הכהן. אם אובדן ראיה הוא אירוע חמור, קל וחומר - השמדה של ראיה בידי שוטר. במקרה הנוכחי, זכרון הדברים שהשמיד משה נוגע למעשים שבלב כתב האישום, וחוסר היכולת להשוותו לדוח שנכתב מאוחר יותר פוגע בזכויותיו של הנאשם.
עוד מזכיר הכהן, כי משה הכחיש שהוא מכיר את בן-דוד. היה זה כאשר הסניגור טען שבן-דוד הכתיב למשה את הדוח, ומשה ניסה להרחיק את עצמו מבן-דוד. עצם ההכחשה של עניין שאירוע קשור במישרין לאירוע, אומר הכהן, מעצים את הקושי לתת אמון כלשהו בעדותו של משה. לבסוף מצביע הכהן על הבדלים בין דיווחיהם של משה ושמעוני בדוחות שמילאו לאחר האירוע, וגם עובדה זו מצטרפת לחוסר היכולת לתת לעדויותיהם "מהימנות ומשקל ברמה כלשהי". כן הוא מציין, כי המדינה לא הביאה עדים כלשהם שיתמכו בגרסאותיהם של השוטרים.
הכהן שלל את רשיונו של בידס לעשרה חודשים מיום האירוע - תקופה שחלפה זה מכבר. בשל העובדה שבידס שהה במעצר ולנוכח התנהגותה של המשטרה, הוא נמנע מלהטיל עליו עונש נוסף לריצוי בפועל.
