שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב רומזים, כי הם עומדים לדחות את ערעורו של ראש עיריית רמת השרון המושעה, יצחק רוכברגר. הדברים נאמרו (יום ב', 26.10.15) בדיון בערעורו של רוכברגר על הרשעתו ועל הקלון שהוטל עליו.
רוכברגר הורשע בקבלה שלא כדין של 118,000 שקל מקרן ההשתלמות של עובדי הרשויות המקומיות, כאשר שימש כיו"ר הקרן. הוא הורשע בריבוי עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר ושימוש במסמך מזויף, ונדון לשישה חודשי עבודות שירות. בערעור דנים הנשיאה
דבורה ברלינר, סגן הנשיא
ג'ורג' קרא והשופטת
אסתר נחליאלי-חיאט.
למה "החזר הוצאות"? הסניגור, עו"ד
ליאור אפשטיין, אמר, כי ההסדר לפיו יכול היה רוכברגר לקבל החזר הוצאות מהקרן, היה דבילי ובלתי ראוי - ודאי בקני המידה של 2015 ואולי גם בקני המידה של 2004, המועד בו נעשה. אולם המשיך וטען, רוכברגר פעל לפי אותה החלטה, בין היתר משום שחלק מהוצאותיו הפרטיות לא ניתנות לניתוק מהוצאותיו במילוי תפקידו.
ברלינר תהתה מה פירוש המונח "החזר הוצאות" בהחלטה עליה הסתמך רוכברגר. אפשטיין השיב, כי פירושו הוא יהיה זה ששני הצדדים עיגנו בסיכום ביניהם, למרות שהוא מודע לכך ש"זו הסיבה שהתיק הזה לא מעורר חיבה. במשפט הפלילי, משמעות המונח היא ההסבר הטוב ביותר שיכול לצאת לנאשם מתוך שלל האפשרויות". ברלינר: "למה לקרוא לזה 'החזר הוצאות'?". אפשטיין: "כי הם מטומטמים! עובדה שאחרי 16 חודשים החליפו את זה לתשלום
פיקס".
קרא: "הם ממש לא מטומטמים. גם הנאשם לא. הוא יודע שאסור לו לקבל שכר. הוא יודע שאם יקבל שכר, משלמים על זה מס הכנסה. האינטרס שלו היה להיות מטומטם. מי שרצה לתת לו ומי שרצה לקבל, ידע בדיוק מה מותר". לדברי קרא, העובדה שרוכברגר קשר את הוצאותיו הפרטיות לעבודתו בקרן, מלמדת שהוא היה מודע היטב לפסול שבמעשיו. "זה מאוד פשוט. זה כל התיק", אמר קרא.
"מי משנה מסמך?!" אפשטיין: "אני יודע עד כמה הטיעון שלי הוא על גבול המקומם, אבל אני בכוונה שם את זה על הגבול. הם בנו מנגנון בלתי אפשרי, מנגנון לא טוב. קראו לזה 'אירוח' כי זה נראה טוב, לא בשביל לרמות". ברלינר: "אז למה היו שינויים בקבלות? הסתכלנו עליהן, רואים את השינויים בעין. אם מותר היה לו להגיש על מה שהוא רוצה, למה לשנות את הקבלה על לימודי האנגלית של בתו? [ולרשום את הלימודים על שמו]". אפשטיין השיב, כי היה זה רוכברגר ששילם, אם כי הודה שהלה לא נהג בצורה נבונה במקרה זה. קרא: "מי משנה מסמך?!".
ברלינר הציגה קבלה על משלחת נוער לספרד, בה צוין שמו של רוכברגר. אפשטיין: "מה אפשר להבין מהקבלה? שרוכברגר שילם או שרוכברגר נסע?". קרא: "צריך לקבל שעברה שנה וחצי עד שנפל להם האסימון [שמדובר בהסדר פסול]? קשה לקבל את הטיעון הזה". אפשטיין: "ההחלטה הראשונה הייתה כל כך לא נבונה, עד שנדרש זמן לצאת ממנה".
"מצטער על החזירות" לדברי אפשטיין, העובדה שהקרן שילמה מס עודפות על הוצאותיו של רוכברגר מלמדת, שהכל ידעו שמדובר בהוצאות פרטיות. ברלינר הגיבה באומרה, כי התשלום הוא משנת 2006 בעוד התשלומים נעשו בשנים 2005-2004. אפשטיין השיב, שהדבר נעשה תוך כדי ההתחשבנויות עם רוכברגר, וכי מי שקבע שחלק מההוצאות אינן עודפות הוא "גנב ושקרן".
קרא התייחס למעבר לתשלום קבוע: "אפשר היה לחיות עם זה [החזר ההוצאות] כל עוד זו לא הייתה חזירות מצד מי שביקש את ההוצאות הללו". אפשטיין: "אם יש משהו שהנאשם מצטער עליו זה על החזירות הזאת". קרא: "האיש שלך הבין בזמן אמת שהוא מקבל שכר ולא החזר הוצאות". אפשטיין: "זה לא נכון. איפה הוא הבין את זה?". קרא: "כל ילד מבין את זה". אפשטיין: "10,000 מסמכים אומרים את ההפך".
בערעורו על הטלת הקלון טען אפשטיין נגד התנהלותה של הפרקליטות בעניינו של רוכברגר, כאשר כמה מן הראיות המרכזיות לא הוצגו בפני ההגנה עד הדיון בבית משפט השלום. "נעשה מסע ציד על האיש הזה", טען, ואמר שנגרם להגנה נזק ראייתי ממשי משום שמסמכים חשובים לא היו ברשותה בזמן.
