בית המשפט המחוזי בתל אביב מציע (יום ב', 26.10.15) לראש עיריית רמת השרון המושעה, יצחק רוכברגר, לחזור בו מערעורו על הרשעתו בעבירות מרמה בסך 118,000 שקל ועל הקלון שהוטל עליו. ההצעה באה לאחר חמש שעות של דיון בערעורו של רוכברגר.
הסניגור, עו"ד
ליאור אפשטיין, ביקש שבוע כדי להשיב על ההצעה. הנשיאה
דבורה ברלינר הבהירה: "זו תהיה תוצאה, גם אם יקח זמן לכתוב". אפשטיין אמר, כי הוא מבקש להבהיר זאת לרוכברגר.
לדברי ברלינר, ההרשעה עומדת על מספר אדנים, ובהם דבריו של רוכברגר עצמו, התנהגותו לאורך הדרך וחובותיו כיו"ר קרן ההשתלמות של עובדי הרשות המקומיות - אותן "הפר ברגל די גסה". עוד ציינה, כי פסק הדין של בית משפט השלום מבוסס על קביעות מהימנות של העדים, ו"מרווח ההתערבות של ערכאת הערעור בהן היא שואפת לאפס".
גולת הכותרת, אמרה, היא זיוף הקבלות בידי רוכברגר: "זיוף זה זיוף זה זיוף", שאין לו כל הצדקה. "אלו הם נדבכים איתנים שכל אחד מהם יכול לשאת עליו את כל משקל התיק", אמרה גם על דעתם של סגן הנשיאה
ג'ורג' קרא והשופטת
אסתר נחליאלי-חיאט.
לגבי הקלון אמרה ברלינר, כי אין אפשרות להגיע למסקנה אחרת, שכן לא מדובר בתקלה אלא בהתנהגות פלילית. היא ציינה, כי היא מבינה את הטרוניה על כך שכתב האישום הוגש שנים רבות לאחר ביצוע העבירות; "הגיע הזמן שיגישו כתבי אישום תוך שנתיים", העירה. "אני מציעה שתשימו סוף לסאגה הזאת", סיימה.
"לא שרבוט גרידא" לפני כן טענה התובעת, עו"ד
פיה גלבר: "לא ניתן לקבל שאדם במעמדו של יצחק רוכברגר חשב שהשורות שמילא בדוחות שהגיש היו שרבוט גרידא. הוא רשם מונחים רלוונטיים: כיבוד, אירוח. הוא ידע שהם אינם משקפים נאמנה את המציאות, ולא ייתכן שלא ידע שיש בזה פסול".
גלבר אמרה, כי בתיק זה נחקרו באזהרה גם מי שהיה מנכ"ל קרן ההשתלמות של עובדי הרשויות המקומיות, גבע שגיא, ומזכיר הקרן, יוסי שטרום. קרא העיר, תוך תנועה של חוסר שביעות רצון והצבעה כלפי רוכברגר: "ומי שעומד לדין זה רק הוא".
כאשר ציינה גלבר, כי אם כל הפעילות הייתה תקינה - לא ברור מדוע שינה רוכברגר את הכיתובים על החשבוניות, הגיבה הנשיאה דבורה ברלינר: "זה מה שאנחנו שואלים מתחילת הדיון היום". היא שאלה רטורית מה הקשר בין חומרי ניקוי לבין פעילות הקרן, וקרא השיב בציניות: "הוא צריך לנקות את הבית אחרי הפגישות".
אילו היה מתחם ברלינר ציינה, כי היא רואה את נושא ההוצאות העודפות בצורה הפוכה מזו שהציג אפשטיין. הלה טען, כי העובדה שהקרן שילמה מס על הוצאותיו של רוכברגר מלמדת, שראשיה ידעו שהוא מגיש להן בקשות להחזר על הוצאות אישיות. לדברי גלבר, הרישום עליו הצביע אפשטיין נעשה רק לצרכים פנימיים של הקרן.
בנוגע להטלת הקלון אמרה גלבר, כי אין משמעות לטענה שרוכברגר שב ונבחר לאחר שהורשע, שכן אמון הציבור אינו רק של תושבי רמת השרון, אלא של הציבור כולו. לדבריה, מעשיו מלמדים על פגם מוסרי המחייב להטיל עליו קלון.
אפשטיין השיב בנושא הקלון וטען בין היתר, כי יש להתחשב בחלוף הזמן ובכך שרוכברגר לא הועמד לדין כבר בשנת 2006. ברלינר השיבה, כי טיעונים אלו היו רלוונטיים אילו היה מתחם ענישה בנושא הקלון, והזכירה שהקלון אינו חלק מן העונש. היא שאלה האם אפשטיין סבור שהיה נמצא שופט כלשהו שלא היה מטיל קלון בנסיבות אלו, והוא השיב שאלמלא היה מערער על ההרשעה - לא היה מערער על הקלון.
"למדתי את הלקח" רוכברגר אמר בסיום הדיון: "אין לי ספק שאולי לא התעמקתי מספיק בסוגיה של איך קיבלתי את החזר ההוצאות הזה. לא שיקרתי ולא רימיתי. הייתי צריך להיות ער יותר ורגיש יותר, ולא לסמוך על הקרן שתבדוק את הדברים. לא העליתי על דעתי שלא נעשתה בקרן בדיקה מעמיקה. אני לא מתווכח על כספים שמגיעים לי, אבל למדתי את הלקח.
"נעשו טעויות
בתום לב. חשבתי שמגיע לי תגמול, אבל הכל אושר בקרן. במהלך עשר שנות הכהונה שלי לא דבק בי רבב, למרות שנחקרתי במשטרה 12-10 פעמים על כל שטות. יושב פה באולם אדם מתוך האופוזיציה, שיש לו קרוב משפחה שהוא ניצב במשטרה והפעילו אותם כל פעם כדי להעיף אותי, ובסוף כנראה הצליחו.
"תחת ידי עברו למעלה ממיליארד שקל. למדתי את הלקח, שעשיתי שטות. הדבר היחיד שלי הוא ההון האנושי שלי והאהבה שלי להיות ראש רשות. עשיתי את זה בצורה מעוררת כבוד ולא עשיתי לביתי אפילו באגורה אחת. אינני מקל ראש בתקלה שנעשתה אז, אבל היו אחראים לה חברי הקרן שאף אחד מהם לא הועמד לדין. אני חשבתי שצריך ללכת על הגנה מן הצדק.
"שילמתי מחיר כבד מאוד. אני לא מקבל משכורת, אני מגייס כסף מפה ומשם כדי לנסות לצוף. משפחתי נפגעה בצורה קשה, אני נפגעתי בצורה קשה. לא מעלתי באמון הציבור. אולי הייתי אידיוט שלא הקפדתי בקטנות האלה; הייתי צריך להקפיד יותר. אבל מפה להפוך אותי למשהו אחר? לא הייתה לי כוונה לרמות. אני מבקש מכבוד ההרכב לחשוב שלא עשיתי עבירות, להפך - שהתנהלתי בצורה טובה, ולתת לי להמשיך בתפקידי".
