בית המשפט יוכל לחרוג לקולא ממתחם הענישה שקבע, גם בשל נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה - כגון מצב בריאותו של הנאשם. כך קובע (יום א', 1.11.15) תזכיר חוק לתיקונים בכללים להבניית שיקול הדעת בענישה (תיקון 113), אשר הפיץ משרד המשפטים. הצעה מרכזית נוספת היא הקמת ועדה שתקבע מתחמי מוצא לענישה.
שאלת ההשפעה של מצב הבריאות על העונש עלתה בעניינו של
אורי לופוליאנסקי במשפט
הולילנד, כאשר למרות העובדה שהוא סובל מסרטן - גזר עליו השופט
דוד רוזן שש שנות מאסר. המדינה כבר הודיעה בבית המשפט העליון, כי היא מוכנה להפחתת העונש לארבע שנות מאסר. אולם החוק הקיים אינו מאפשר להימנע ממאסר בפועל, שכן מתחם הענישה הברור בעבירות שוחד כולל עונש שכזה. התיקון נועד לענות בין היתר על מצבים כאלו.
כיום ניתן לחרוג לקולא ממתחם הענישה רק משיקולי שיקןם, אך כאמור התזכיר קובע שורה נוספת של מקרים בהם תינתן חריגה כזו. בין היתר מדובר על מקרים בהם הנאשם עצמו או בני משפחתו נפגעו מביצוע העבירה (למשל: כאשר אדם דרס את ילדו), כאשר מתקיימת הגנה מן הצדק אך לא כזו המצדיקה את ביטול כתב האישום, או כאשר חלף זמן רב מאז ביצוע העבירות.
לדברי משרד המשפטים, "נוסחת איזון זאת מאפשרת לבית המשפט לחרוג מהמתחם רק כדי למנוע עיוות דין, ורק מקום בו הפגיעה בנאשם כתוצאה מגזירת עונש בתוך המתחם תהיה חמורה מהראוי ולא מידתית ולפיכך שלא בקנה אחד עם עקרון ההלימה. יודגש, כי השימוש בחריג נועד למקרים מיוחדים ונדירים בלבד". בית המשפט יחויב לנמק את השימוש בחריג זה.
עוד מוצע להקים "ועדה מייעצת לענייני ענישה". הוועדה תקבע מתחמי ענישה שיהיו מוצא לגזירת הדין במקרים הספציפיים, אשר ייקבעו על בסיס בדיקה אמפירית של הענישה הנוהגת. המתחמים יהוו כלי עזר, אך בתי המשפט לא יחויבו להתחשב בהם ולכן אין המדובר בקביעת עונשי מינימום. תפקיד נוסף שלה יהיה לערוך ולפרסם מחקרים והמלצות בתחום הענישה.
על-פי ההצעה, בראש הוועדה יעמוד שופט בית המשפט העליון ויהיו חברים בה שופט בית משפט מחוזי ושופט בית משפט השלום, מכהנים או בדימוס. בנוסף יהיו חברים בוועדה נציגים ממשרד המשפטים, הפרקליטות, הסנגוריה הציבורית, שירות המבחן, משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר. כן יהיו בוועדה שלושה חברים שאינם עובדי המדינה - אדם בעל ניסיון בתחום הסיוע לנפגעי עבירה ושני אנשי סגל אקדמי בעלי מומחיות בתחום הענישה או המשפט הפלילי. את חברי הוועדה ימנה שר המשפטים לתקופה של חמש שנים וניתן יהיה לשוב ולמנותם.
התזכיר נותן מענה גם לסוגיית ריבוי העבירות, שהעסיקה רבות את בתי המשפט ובראשם בית המשפט העליון. במקום "ריבוי עבירות" ישתמש החוק במונח "ריבוי מעשים", כדי להבהיר, כי "רק כאשר בית משפט מוצא שהנאשם ביצע מספר מעשים נפרדים, שבגין כל אחד מהם צריך בית המשפט לגזור עונש נפרד, מתעוררת שאלת היחס בין העונשים".
משרד המשפטים גם מבקש לשנות את הגדרת המונח "אירוע" ולסטות מזו שקבע בית המשפט העליון. הפסיקה אומרת, כי מדובר ברצף של עבירות שבוצעו בסמיכות זמן או כחלק מתוכנית עבריינית אחת, אך לטענת המשרד - מדובר במבחנים רחבים מדי, החותרים תחת מטרת סעיף ריבוי העבירות. המשרד מציע הגדרה מצומצמת יותר, הנשענת על שני מבחנים:
"המבחן הראשון והמרכזי הוא מבחן טכני באופיו, אשר בוחן האם המעשים בוצעו בקרבת זמן ומקום. כאשר אדם מבצע מעשה במקום ובזמן מסוימים ואז מבצע מעשה במקום או בזמן אחר, זהו ביטוי למידת אשם מוגברת, אשר צריכה להתבטא בחלוקה לאירועים נפרדים.
"המבחן האחר הוא מבחן מהותי, הבא לסייג את המבחן הטכני ולאפשר חלוקה לאירועים למרות קרבה בזמן ובמקום. למבחן זה שני פרמטרים - זהות האינטרסים המוגנים ומספר הקורבנות. כך, גם אם המעשים בוצעו בקרבת זמן מקום, ככל שהמעשים פוגעים באינטרסים מוגנים שונים יותר וככל שמדובר בפגיעות בקרבנות שונים, תגבר ההצדקה לקבוע שמדובר בשני אירועים שונים".
