כרסום בחוסן וקושי נפשי בעוטף עזה

קיץ 2014 בו התחולל מבצע צוק איתן היה תקופה קשה עבור אנשי הנגב המערבי. עם סיום המבצע חזרו החיים למסלולם השגרתי, אך האיומים ותחושת הסכנה נותרו בעינם. ברומטר ספיר הוא מדד חדש שבא להעריך את תחושת החוסן של תושבי אזור הנגב המערבי המתגוררים עד שבעה ק"מ מהגבול עם רצועת עזה. המדד פותח במסגרת קורס ייעודי לנושא במכללת ספיר, וכולל סקר דעת קהל משולב עם ממצאי עבודות חקר בנושאים רלוונטיים. הממצאים מראים כי תושבים רבים נמצאו במצוקה ונרשמה עלייה בולטת במספר הפונים לסיוע נפשי בהשוואה לממוצע בשנים הקודמות, הן בשדרות והן באוכלוסיית הקיבוצים והמושבים. בולט במיוחד מספרם של ילדים בין הפונים, וראוי לציון מספר מזערי של פונים מתוך האוכלוסייה הוותיקה באזור (גילאי 56+). נתונים אלו תומכים בממצאי הסקר לפיהם תחושת החוסן אצל האוכלוסייה המבוגרת גבוהה באופן ניכר בהשוואה לאחרים. גם בקרב אוכלוסיית הצעירים תחושת החוסן גבוהה מאשר בקרב גילאי הביניים, בה תחושת החוסן היא הנמוכה ביותר. בעוד שבעבר נמצא כי תושבי הקיבוצים מגלים פחות תסמיני מצוקה בהשוואה לתושבי שדרות, במדד הנוכחי לא נמצאו הבדלים מובהקים בתחושת החוסן בין קיבוצים, מושבים והעיר שדרות. נראה כי הכרסום העיקרי בתחושת החוסן חל בשנה האחרונה דווקא בקרב אוכלוסיית הקיבוצים. ההסבר לכך טמון, כפי הנראה, באיום המרגמות והמנהרות שהפך למרכזי במלחמה האחרונה והשפיע בעיקר על הקיבוצים הנמצאים צמוד לגדר. באופן כללי, תחושת הלכידות הקהילתית היא גבוהה ותומכת בחוסן, ואילו רמת האמון בהנהגה היא נמוכה יחסית. בכל סוגי היישובים רמת האמון בהנהגה המקומית גבוהה יותר מאשר רמת האמון בהנהגת המדינה, כאשר הפער בולט במיוחד בקיבוצים. בסקר נמצא כי תחושת החוסן אצל גברים גבוהה יותר מאשר אצל נשים. במחקרי עבר נמצאו ממצאים שונים בהקשר זה, אם כי לרוב מיוחס לנשים רגישות גבוהה יותר לטראומה (שאיננה זהה לתחושת חוסן). תחושת החוסן של מי שהגדירו עצמם כדתיים נמצאה גבוהה יותר מאשר מי שהגדירו עצמם כמסורתיים או כחילוניים. נמצא גם קשר בין חוסן למספר גבוה של ילדים, ממצא שניתן לייחס לעובדה שמרבית המשפחות מרובות הילדים הן דתיות. בדומה לממצאים מוכרים במחקרים על אושר ומשמעות, ניתן להסביר זאת באמצעות שילוב של שני גורמים: האמונה הדתית יחד עם לכידות ותמיכה של הקהילה תורמים ליכולת ההתמודדות ותחושת החוסן. לא נמצא קשר בין רמת השכלה ורמת תחושת החוסן.

אבטלה כפולה

בהיבט החברתי/כלכלי, נמצא כי מאז מבצע "גשמי קיץ" ב-2006, לאחר כל הדרדרות ביטחונית (מבצע/מלחמה) רמת האבטלה בשדרות עלתה ב'מדרגה', ובתקופות הרגיעה שבין המבצעים היא נשמרת פחות או יותר קבועה או משתפרת קצת. רמתה כיום - כפולה מהממוצע הארצי. כחלק מההסבר לתופעה ניתן לומר כי לאחר כל סבב לחימה מספרם של מקבלי הבטחת הכנסה בשל נסיגה במצבם הנפשי, נמצא בעלייה. בחינה דמוגרפית/כלכלית מראה שלמרות השנה הקשה שעברה על האזור, הדבר כמעט לא בא לידי ביטוי בעזיבת תושבים ואפילו ישנה צמיחה דמוגרפית מרשימה (למשל, במועצה האזורית אשכול), ובמקביל ישנה בשנים האחרונות גם עלייה יוצאת דופן במחירי הנדל"ן בשדרות, שהיא גבוהה יותר משיעור העלייה הממוצע בשאר חלקי הארץ. ניתן להסביר את הדבר הן בתחושה גבוהה של לכידות קהילתית, והן בהטבות שמעניקה הממשלה למתגוררים באזור. בעוד שבעבר נמצא כי תושבי הקיבוצים מגלים פחות תסמיני מצוקה בהשוואה לתושבי שדרות, מה שהוסבר, בין השאר, בלכידות הקהילתיות ובעזרה ההדדית הגבוהה יותר בקיבוצים, בסקר הנוכחי לא נמצא הבדל מובהק בין תחושת החוסן הכללית של תושבי הקיבוצים לתושבי שדרות והמושבים. קיימים אומנם הבדלים המצביעים על פער מסוים "לטובת" הקיבוצים, אולם ההבדל הינו קטן מאוד ולא מובהק. ניתן לשער כי הממצא נובע מכך שבמהלך אירועי "צוק איתן" הפכו האיומים של המרגמות והמנהרות לאיומים מרכזיים ובעלי השלכות מרחיקות לכת על תחושת הביטחון של תושבי הקיבוצים, שרבים מהם נמצאים בסמיכות לגדר הגבול. הדבר קיבל משנה תוקף עקב מותם של שני מבוגרים וילד מפצצות מרגמה (בקיבוצים נירים ונחל עוז).

גברים - תחושת חוסן גבוהה יותר

בסקר נמצא כי תחושת החוסן של גברים (62.8) גבוהה יותר מזו של הנשים (56.6) בהבדל מובהק. בספרות העוסקת בהשפעות מלחמה וטראומות מוצאים כי נשים בדרך כלל סובלות יותר מתופעות אלה ברמה האישית. עם זאת, במחקר שנערך בקריית שמונה לאחר מלחמת לבנון השנייה (2006), לא נמצא הבדל ברמת החוסן האישי והקהילתי בין גברים לנשים. הסקר הנוכחי, שגם הוא משקלל בתוכו היבטים אישיים וקהילתיים, מראה ממצא שונה ולפיו הנשים ב"עוטף עזה" הן בעלות תחושת חוסן נמוכה מזו של הגברים. ניתוח הממצאים לפי גיל מצא הבדל כמעט מובהק בין הגילאים והוא מראה גרף בעל צורה של U, כאשר האוכלוסייה המבוגרת ביותר היא בעלת החוסן הגבוה ביותר, והאוכלוסייה בעלת תחושת החוסן הנמוכה ביותר היא של גילאי הביניים. מעניין לציין בהקשר זה, כי תופעה דומה מתקבלת במחקרים על אושר. גם תחושת האושר שמבטאים אנשים בשאלונים, בניתוח על-פי גיל מראה גרף בעל צורת U, כאשר המבוגרים והצעירים מראים אושר גבוה, וגילאי הביניים בתחושת אושר נמוכה יותר. גם ההערכות עצמן בגרף האושר שנעות בין 6.3 ל-7.0 דומות בשיעורן היחסי לגרף במדד החוסן 56-68 (בהתאמה לסולם). התופעה מוסברת על-ידי האינטנסיביות והלחצים שבה מצויים אנשי גילאי הביניים המתמודדים במקביל עם משפחה, ילדים, זוגיות, עבודה וקריירה. נמצא הבדל מובהק בתחושת החוסן בין אלה שהגדירו עצמם כדתיים לבין אלה שהגדירו עצמם מסורתיים או חילוניים. נראה כי גם הממצא הבא, המצביע על קשר חיובי בין מספר הילדים לבין רמת החוסן, קשור לעניין זה שכן למשפחות דתיות יש בממוצע מספר ילדים גבוה יותר. גם בנושא זה הממצאים במחקרי אושר מראים ממצאים דומים, על פיהם דתיים באופן כללי מאושרים יותר מלא-דתיים. הממצאים מוסברים על-ידי שילוב של האמונה הדתית הנותנת משמעות לקשיים ותקווה לעתיד טוב יותר, יחד עם קהילה חזקה ומגובשת יותר שמהווה מקור תמיכה.

אמון בהנהגה מקומית

לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות לפי רמת ההשכלה. תחושת החוסן איננה מאפיינת אנשים משכילים יותר או פחות, אלא מושפעת כנראה מגורמים אחרים. בכל סוגי היישובים רמת האמון בהנהגה המקומית גבוהה יותר מאשר רמת האמון בהנהגת המדינה. הפער בולט במיוחד בקיבוצים שם ניכרת רמת אמון נמוכה בהנהגת המדינה. בשדרות הפער קטן יחסית, ורמת האמון בהנהגה המקומית נמוכה בהשוואה לאחרים. עליה בשיעורי האבטלה מספר המטופלים במרכז החוסן בשער הנגב לאורך השנים עמד על כ-140-180 לשנה (למעט שנת 2010 שהייתה רגועה יחסית). בשנת 2014, בעקבות מבצע צוק איתן עלתה כמות המטופלים כמעט פי שלושה(!), כאשר 367 מתוך המטופלים הגיעו במהלך מבצע צוק איתן ולאחריו (ורק 64 עד חודש יולי). ניתוח של גילאי הפונים מראה כי 65% מהפניות היו של ילדים, 35% מבוגרים, כאשר לאורך כל השנים הללו רק 15 פניות של מבוגרים בגילאי 65 ומעלה. נתונים דומים מתקבלים גם ממרכזי החוסן האחרים. כך למשל, גם במרכז החוסן בשדרות כמות המטופלים גדלה מאוד בחודשי "צוק איתן" ולאחריו. הנתונים מצביעים על עלייה באבטלה לאחר המבצעים הביטחוניים. ניתן לראות כי ישנה עלייה באחוזי האבטלה לאחר כל מבצע. לאחר מכן עשויה לחול ירידה מסוימת, אולם המגמה הכללית היא של עלייה הדרגתית בשיעורי האבטלה שהם כיום כפולים מהממוצע הארצי. למרות המצב הביטחוני והשלכותיו על החוסן, שוק הנדל"ן בשדרות והסביבה מפגין עוצמה רבה. אין עזיבה משמעותית של תושבים ואזור הנגב המערבי אף נמצא בצמיחה דמוגרפית. מחירי הנדל"ן בשדרות עלו בהדרגה ובצורה חדה מאז שנת 2009, אז היה מחירה של דירה ממוצעת כ-175,000 שקל, בעוד כיום מחירה כ-638,000 שקל (וזאת לאחר שכבר הגיעה, לפני מבצע צוק איתן, למחיר של 731,000 שקל). לפיכך מדובר בעלייה מרשימה של 364%, כאשר שיעור העלייה גבוה במידה ניכרת משיעור העלייה הארצי. כן ניכר צמצום פערים גם מול העיר השכנה אשקלון.