הוועדה למאבק בנגע הסמים והאלכוהול קיימה (יום ב', 9.11.15) דיון שעסק בדרכי טיפול בהתמכרות והאפקטיביות שלהן. בתחילת הדיון הציגה חוקרת מרכז המחקר של הכנסת, ד"ר עדי ענבר, נתונים מהם עולה כי הרוב המכריע של הטיפול במכורים נעשה במסגרות פרטיות - 58% מהמוסדות לטיפול רפואי אשפוזי במכורים הם פרטיים לעומת 25% ציבוריים ו-17% מלכ"רים. כמו בן מרבית תקציבו של משרד הבריאות המוקדש לנושא משמש לרכישת שירותי גמילה מספקים חיצוניים.
ד"ר שאולי לב רן, מנהל המרפאה להתמכרויות בביה"ח תל השומר, הציג את הכשלים הקיימים כיום בתחום. לדבריו, 89% מהמכורים לא מקבלים מענה במרכזי הגמילה, ו-17% מהמטופלים במשככי כאב סובלים מהתמכרות.
עוד אמר ד"ר לב רן כי בכל הקשור לטיפול בהתמכרות מדינת ישראל נמצאת אי-שם בשנות השמונים בניגוד לתחומים אחרים. לדבריו, "העיקרון המנחה את הטיפול בארץ בהתמכרות הוא של 'הכול או כלום'. כלומר לנגמל אסור להשתמש באופן מוחלט בחומר הממכר כבר מהרגע שבו הוא נכנס למוסד הגמילה". לדברי לברן, מדובר בעקרון המנוגד לכל עקרון רפואי אחר שמסייע לחולה לשפר את מצבו בלי להציב דרישות סף ותנאים. הוא הסביר כי "זה כמו שלא מכריחים חולה סוכרת להיגמל לחלוטין מסוכר כתנאי לטיפול. המדיניות הזו מובילה לאסון אנושי וכלכלי ויש בו גם כדי להחמיר את בעיית ההתמכרות עצמה מאחר שאנשים נמנעים מלפנות לקבל טיפול. עקרון זה משרת בעיקר את המרפאות הגמילה הפרטיות שמסכימות לקבל את המכורים תמורת תשלום גבוה". נציג השב"ס בדיון אמר כי לפי סקר שערכו בקרב האסירים 35% מהאסירים הפליליים מכורים לסמים.
יושב-ראש הוועדה ח"כ זנדברג אמרה כי אחת הבעיות המרכזיות בתחום הגמילה בישראל זו העובדה שמרכזי הגמילה המוסדיים מטפלים רק במכורים הקשים שיכולת התפקוד שלהם חלקית ביותר. אותם מכורים מהווים 11% מסך המכורים בישראל. כלומר משרדי הממשלה, הבריאות והרווחה, לא מעניקים שרותי גמילה עבור 89% מהמכורים. אותם מכורים אומנם מחוברים לקהילה וחלקם ממשיכים לתפקד ולעבוד אך בפועל הם מכורים. כך שלמעשה המדינה מפקירה עשרות אלפי מכורים בלי לקבל טיפול ראוי.
בסיכום הדיון אמרה כי הוועדה תזמן את שר הבריאות כדי להציג בפניו את הנתונים כמו גם את העובדה שהרפורמה שבוצעה בבריאות הנפש הביאה לכך שתחום התמכרות נשאר בטיפול משרד הבריאות ולא עבר לקופות החולים למרות שהנושא קשור באופן מובהק לתחום הפסיכיאטריה.