שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע,
רחל ברקאי, דחתה (יום א', 8.11.15) עתירה נגד נוהל גירושם של מסתננים מאריתריאה ומסודן לשתי מדינות באפריקה שהסכימו לקלוט אותן.
השאלה המרכזית, אומרת ברקאי, הייתה האם בגירוש למדינות אלו (ששמותיהן נותרו חסויים) מובטח שלומם של המסתננים. העותרים טענו נגד מצב זכויות האדם בשתי המדינות, אך ברקאי אומרת שטענותיהם עומעמו לאורך הדיון. לדבריה, היא לא מצאה בטענות העותרים - שני מסתננים ושישה ארגונים - תשתית לכך שאין בסיס לקביעת המדינה לפיה אותן מדינות בטוחות.
השאלה העיקרית בה עוסקת ברקאי היא טענת העותרים לפיה אין להם אופק שהייה בשתי מדינות אלו. העתירה הסתמכה בעיקר על חוות דעת של פרופ' גליה צבר מאוניברסיטת תל אביב, אך ברקאי אומרת שלא ניתן לבסס עליה קביעות משפטיות, שכן היא "נקודתית ובמידת מה מגמתית" וכוללת מידע בלתי אמין. גם ראיות אחרות שהוצגו בנוגע ליחס לפליטים באותן מדינות אינן אמינות, קובעת ברקאי. היא מסכמת בקובעה, כי לא הונחה תשתית ראייתית לכך שהפליטים מצויים בסכנה באותן מדינות.
ברקאי מפרטת בפסק הדין את ההליך הסדור שעוברים המסתננים המגורשים לאותן מדינות ואת הבקרה השוטפת של ישראל על כך שהן מקיימות את התחייבויותיהן בהסכמים איתן. ברקאי מציינת, כי מאחר שכיום קיים אלמנט של כפייה בדמות השמה במשמורת של מי שמסרבים לצאת למדינות אלו, חלה על המדינה חובה מוגברת להבטיח שהמדינות הקולטות יעמדו בהתחייבויותיהן וישמרו על שלומם של המגורשים אליהן. לאור הערות אלו, שיפרה המדינה את נהליה ומסרה דיווח חסוי על הידוק הפיקוח בתחום זה.
"העותרים לא הרימו הנטל להוכיח, כי המדינות השלישיות הן מדינות בהן נשקפת סכנה לחרותם ושלומם, והמקרים שהובאו בפני אינם משקפים מצב אוביקטיבי של מורחקים הנחשפים להתעמרות או רדיפות מצד אותן מדינות", אומרת ברקאי. הטענות כלפי אותן מדינות הן עדויות שמיעה מגמתיות שניתנו בידי מי שעזבו אותן מרצונם ואף שילמו למבריחי גבול, מציינת ברקאי. היא מוסיפה, כי המדינה מודעת לאחריותה כלפי מורחקים אלו והיא עושה כל שלאל ידה כדי להבטיח את שלומם.
בשולי פסק הדין ממליצה ברקאי למדינה לשקול עיכוב של מספר חודשים בהפעלת המתווה לעזיבה מרצון, כדי לבחון את הפיקוח החדש עליו דיווחה במהלך הדיון. את העותרים ייצגו עוה"ד ענת בן-דור ואלעד כהנא, ואת המדינה - עו"ד אורית קרץ.
