משרד השיכון טוען כי הדירות הוזלו ברבעון - יוני עד ספטמבר - בכ-4.2% לעומת הרבעון הקודם - אפריל עד יוני. אולם בדיקת הנתונים לעומק מלמדת שאין לכך כמעט משמעות, וכי אולי ההפך הוא הנכון.
שר השיכון,
יואב גלנט, רוצה כמובן להציג הישגים, אך עליו לבסס אותם על עובדות אמיתיות ולא על נתונים מעוותים.
המע"מ ירד ב-1 בספטמבר באחוז אחד, ירידה שהוזילה את כל הדירות החדשות באחוז. נתון זה משמעותי ביחס לעסקות שנעשו מאז תחילת ספטמבר. שנית, בספטמבר חלו החגים והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כבר דיווחה על ירידה במכירות מסיבה זו. כשמוכרים פחות, המחירים קצת יורדים.
אלו שתי הערות צדדיות. העיקר, שהממוצע הארצי איננו אומר כמעט כלום. ממוצע שיש פערים גדולים בין הקצוות שלו - מיליוני שקלים לדירה בתל אביב מול מאות אלפי שקלים בלבד בפריפריה - איננו אומר דבר. לפי חוקי הסטטיסטיקה אסור להסתמך על ממוצע כזה.
פירוט הנתונים אכן מלמד שמחירי הדירות בפריפריה עלו, לעתים בעשרות אחוזים. כך הדבר בגליל, בבאר שבע, בירוחם וכדומה. מדובר בדירות זולות. ההתייקרות דווקא מלמדת על המצוקה: אלפי משפחות שאינן יכולות לקנות דירה בערים הגדולות נאלצות ללכת ליישובים מרוחקים. המחירים עולים, והתוצאה תהיה שבשנה הבאה יהיו משפחות רבות שלא יוכלו לקנות דירות בפריפריה.
אבל חלק גדול משוק הדירות הוא עדיין באזורי הביקוש הידועים, ברחובות בדרום עד דגניה בצפון. ביישובים אלה נמשכה התייקרות הדירות, דבר שגם נתוני הלמ"ס מלמדים. דווקא בירושלים המחירים ירדו בכ-10% בחלק מהדירות.
אם בכלל הדירות הוזלו, יש לכך סיבה אחרת לחלוטין: העלאת מיסים על המשקיעים הצליחה להבריח משוק הדירות קונים רבים, חלק מהם משקיעי חוץ, עולים חדשים, שהמדינה רוצה כביכול לעזור להם. המיסים עלו ורבים ביטלו או הקפיאו קניית דירות. הדבר הקטין את הביקוש וגרם פה ושם להוזלות.
נקודתיים למחשבה: בשנים קודמות, במקרים כאלה, יצאו הקבלנים במבצעים והודיעו על הוזלות. בחודשים האחרונים אין מודעות כאלה על מבצעים. יש אומנם מודעות, אבל רק ביחס ליישובים ביהודה ובשומרון - כלומר רק בדירות יחסית זולות.