דרמה (יום ד', 11.11.15) בוועדה לביקורת המדינה, כאשר שורת פצועי ונכי צה"ל קבלו על יחס מזלזל, חוסר התחשבות, לעג ואף תשלום-חסר מצד נציגי אגף השיקום במשרד הביטחון. יושב-ראש הוועדה, ח"כ
קארין אלהרר, הגיבה כי "מדובר בבושה ובשערורייה. האגף אמון על שיקום טובי בניה ובנותיה של מדינת ישראל, ואבן יסוד במחויבות של המדינה לנשלחים להגן על המולדת. מסיפורים מזעזעים שהגיעו אלי, האגף אינו עושה עבודתו נאמנה ובוודאי לא בצורה מיטבית, ונערוך כמה דיונים שיצטרך - כדי לפתור את כל הסיפורים הללו", אלהרר קבעה דיון-מעקב בעוד כחודש - ודרשה מאגף השיקום תשובות לכל התלונות.
תא"ל (מיל') יוסי ביינהורן, מנהל אגף הביטחון במשרד
מבקר המדינה הציג את ממצאי דוח המבקר בעניין, ובעיקר משך הכרה בנכות ממושך מדי, וכן כי חלק גדול מההחלטות אינו מעוגן בחוק ונתון כולו בהוראות פנימיות - וזאת למרות מהוראות היועץ המשפטי לממשלה בעניין למשרד הביטחון.
לדברי אנטה גולומב-עוז, נציגת המבקר, אלפי תיקים ממתינים באגף להשלמת מסמכים ולעיתים יותר משנה, לא נקבע לוח זמנים לאיסוף המידע לאישור הנכות, וגם מערכת המידע לוקה בחסר.
אם לחייל נכה צה"ל סיפרה על התרוצצות לקבלת מסמכים מהרופא המטפל, קבלת צילומים, תשלום לעורכי דין לטיפול בערר, ועיכוב באישור החזרי תוצאות. נחשון ליאור, חייל מילואים שנפצע ב'צוק איתן' סיפר שהתעכב ניתוח שהיה זקוק לו - בגלל עיכוב של שנה בהכרתו בנכותו, שהיא פחותה מ-20%. נכנס לחובות, ובוועדת ערר, שבה היחס מלכתחילה כאל שקרן, הרופא אף דרש ממנו לקפוץ על הרגל הפגועה שלו.
נכה צה"ל מספיגת טיל נגד טנקים, העיוור לחלוטין מזה שלוש שנים, טרם קיבל מימון מלא למלווה, ורופא האגף ד"ר עידו כ"ץ, השיב כי בבית אין צורך לעיוור במלווה בכל שעות היממה. לוחם מג"ב שנסקל באבנים ע"י פלשתינים, סיפר על רשלנות רפואית שמונעת ממנו הכרה בתסמונת כאב אזורי מורכב (CRPS), אחת התסמונות הקשות ביותר של כאב כרוני, המופיע באחד הגפיים לאחר חבלה ופוגע בתפקוד אותו איבר ובאיכות החיים של החולה במידה ניכרת. הלוחם סיפר התעלמות משרד הביטחון מחוות-דעת של רופאים חיצוניים שהכירו בנכותו, וראש האגף הבטיח להזמינו בקרוב לבדיקת תביעתו. נכה צה"ל ממלחמת יום הכיפורים המרותק לכיסא גלגלים, שהוא ניצול שואה שנלחם בכל מלחמות ישראל, סיפר על זלזול, חוסר-אמפתיה ואף שקרים ולעג בוועדות הרפואיות של משרד הביטחון.
משה צין, ראש אגף השיקום, השיב כי העובדים מטפלים בנכים בכל שעות היממה, גם בשעות הקטנות של הלילה - אך הם פועלים ע"פ חוק, ולא הם הקובעים אותו ואת היקף המשאבים לשיקום. צין הוסיף את נתוני היקף הטיפול באנשי כוחות הביטחון, שנפצעו בגל הטרור הנוכחי. מאז תחילת חודש אוקטובר 2015 ועד היום הכיר משרד הביטחון ב-19 חיילים, שוטרים ולוחמי מג"ב שנפצעו בפיגועים כנכי צה"ל. כולם הוכרו ונקלטו באופן מידי במסלול מהיר, על-מנת להבטיח רציפות בטיפול הרפואי. בין הפצועים שהועברו לטיפול אגף השיקום 12 אנשי משטרה ואנשי מג"ב בשירות קבע, 7 חיילי צה"ל ולוחמי מג"ב. צין סיפר כי במהלך מבצע 'צוק איתן' ולאחריו התקבלו 594 בקשות של חיילים להכרה כנכי צה"ל 337 בקשות הגישו אנשי מילואים, 199 בקשות הוגשו ע"י חיילים בשירות חובה, ו-58 ע"י אנשי קבע. כל החיילים שנפצעו כתוצאה מלחימה, הוכרו באופן מידי, לפצועים שהוכרו (חיילי חובה, קבע ומילואים) אושרו מידית טיפול רפואי ודמי קיום, ומיד עם שחרורם משירות הועברו לוועדות רפואיות לקביעת אחוזי נכות סופיים. 201 חיילים הוכרו כנכי צה"ל בדרגה של 20% ומעלה, ול-83 חיילים נקבעה דרגת נכות של 10%-19%. שאר הבקשות שעדיין מטופלות- חלקן חדשות, חלקן בגין מחלות שהטיפול בהן אורך יותר זמן.
לדברי צין, לכל פצוע ממבצע 'צוק איתן' מונה "מנהל תהליך טיפול" ואנשי מקצוע נוספים כדי לספק לו ולמשפחתו מענה כולל בתחום הרפואי, הסוציאלי והרווחה.
ח"כ
נורית קורן (הליכוד) האשימה מנגד כי "ההתנהגות לנכי צה"ל היא בושה וחרפה, ונחשפים חוסר-התחשבות משווע, חוסר-רגישות, אטימות, תשלום חלקי והטלת העול על משפחת הפצוע. ד"ר אורי זנדבק, הממונה על הוועדות הרפואיות באגף, השיב לה כי רופאים שמתייחסים לתובעים בצורה שאינה ראויה - מפוטרים.
יהודית דויטש, ראש יחידת התביעות באגף, ציינה כי היחידה המטפלת באישור בקשות לנכות מונה שלוש עובדות בלבד, האחראיות על 2500 בקשות - "ובמצב שכזה אי-אפשר שהתוצאה תהיה מיטבית. חלק מהעובדה בעיכוב היא חוסר היענות של הפונים, וכבר התחברנו למערכות הממוחשבות של צה"ל כדי לזרז קבלת מסמכים, ואנו מפעילים חברה לקבלת מסמכים מבתי החולים, הביטוח הלאומי ומוסדות חברה וחייבת תוך 14 יום להשלים את המסמכים. ע"פ התקנות - וב-70% מהתביעות אנו עומדים בכך, אנו מחויבים לתת תשובה בתוך 9 חודשים מיום קבלת כל המסמכים והתייצבות לבדיקה".
נחשון ליאור: "נפצעתי במילואים בצוק איתן בברך, וגם נפשית במידה מסוימת, אני כרגע עומד על 28% נכות כללית של שניהם ביחד, היה לי תקופה ארוכה שעמדתי על 10%, כי עוד לא קיבלתי תוצאות לגבי התביעה הנפשית, ופשוט חוויתי התעלמות גורפת. מי שפחות מ20% לא קיים מבחינת המערכת. הייתי אמור לעבור ניתוח כלשהוא ברגל שלא עברתי אותו כי לא יכולתי לממן את ההחלמה שלו, שהיא חצי שנה במנוחה בלי לעבוד, ולא היה לי כסף לזה. לקח לי שנה להיות מוכר בצורה מלאה, זאת אומרת לעבור את ה-20% אחוז, במהלך כל השנה הזאת נכנסתי לחובות די מכובדים כי לא עבדתי, המצב שלי גם החמיר, נפצעתי פעם שנייה בוועדת ערעור עליונה, כשרופא הכריח אותי לקפוץ על הרגל העקומה שלי, יצאתי משם יותר פצוע, הוא אמר לי לקפוץ על הרגל אמרתי לו אני לא יכול, הוא אמר לי לקפוץ, קפצתי, זה החמיר לי את הפציעה, אין לי מושג מה שם הרופא הזה..".
ערן גליסקו: "שירתתי במשמר הגבול. בשנת 2006 נפצעתי במחנה שועפט לאחר התהפכות עם ג'יפ וניסיון לינץ' - ובגלל רשלנות רפואית לא צוינה פגיעה ברגלי. נסקלתי על-ידי המון זועם ונפגעתי בכל הגוף. מערכת העצבים נפגעה ומשרד הביטחון לא מכיר בכך - למרות שכל הרופאים אומרים שיש לי תסמונת CRPS. משרד הביטחון מתעלם מזה ומנצל את החולשה שלי ושלא ידעתי לתבוע על זה. אנשים במצבי לא קמים מהמיטה, ונקבעו לי חצי מהאחוזים להם אני זכאי. משרד הביטחון מתעלם באופן ברוטלי והזוי. מאז חודש יולי אני מתקיים מקצבת נכות בסך 1,100 שקלים ולכן זקוק לטיפול. אני חי מהיד לפה. נכנס לחובות מצטברים, ומצבי הנפשי הולך ומדרדר. נתתי מעצמי למען הגנה על המולדת, והמדינה הזאת הביאה אותי למצב הזה".
עידו גל-רזון: "אני לוחם גולני גדוד 51 נפצעתי במבצע צלול כיין, מחבל מתאבד וכול הבית מתפורר מול הפרצוף וכל החברים מתפרקים מול העיניים. פיניתי חיילים בידיים, אחרי זה אתם לא ממלאים לי דוח פציעה? מי היה אמור לקחת אותי ליחידה לתגובות קרב? נטשתם אותי. למה אתם לא מטפלים בי? אני הרגתי בשבילכם בידיים האלה יותר מ 40 איש. רצחתי. 9 שנים אין אחוז אחד!. אימא שלי צריכה לשלם לי הכול. מה נראה לכם? אימא שלי שילמה לי את הבית חולים של הפציעה שלי בעזה. אני צועק ומשתין בלילה מפוסט טראומה. כולכם כשלתם. כל המערכת. איך מחבל מקבל טיפול - ואני לא?".
