ראש עיריית בת ים לשעבר,
שלומי לחיאני, ירצה שמונה חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון דחה (יום ג', 17.11.15) את בקשתו של לחיאני לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. לחיאני יתייצב לריצוי מאסרו ב-20.12.15.
לחיאני הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בשלוש עבירות של מרמה והפרת אמונים, שבאו במקום עבירות השוחד שיוחסו לו בכתב האישום המקורי. בית משפט השלום בתל אביב גזר עליו שישה חודשי עבודות שירות, לצד קלון שעליו הסכימו הצדדים. המדינה ערערה על קולת העונש ובית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה.
המשנה לנשיאת בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין, אומר שמקרהו של לחיאני אינו מצדיק דיון בגלגול שלישי. "אין בידינו להלום את טענת המבקש, כי הואיל ועונש המאסר מאחורי סורג ובריח הוטל עליו לראשונה במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, יש ליישם בעניינו מבחן פחות נוקשה וליתן רשות ערעור", אומר רובינשטיין.
לא חריג המצדיק ערעור רובינשטיין דחה טענה נוספת של לחיאני, ולפיה פער הענישה בין שתי הערכאות הקודמות מצדיק מתן רשות ערעור: "עצם קיומו של פער ענישה בין הערכאה הדיונית ובין ערכאת הערעור אינו מצדיק כשלעצמו מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, למעט בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, ובכללם מקרים בהם מדובר בפער ענישה חריג במיוחד, או בנסיבות אנושיות ושיקומיות חריגות; באלה תהא הצדקה לבחינה נוספת של הענישה הראויה".
לדברי רובינשטיין, "בענייננו עסקינן במהות לא בפער בין שישה לשמונה חודשים, מבלי להקל ראש בכל תקופת מאסר, אלא בפער 'גנרי' הנובע מן המעבר בין מאסר על דרך של עבודות שירות, למאסר מאחורי סורג ובריח. אין חולק כי ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות אינו דומה לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח, אולם אין זה חריג בעולם הענישה המצדיק לכשעצמו מתן רשות ערעור בגלגול שלישי".
עוד אומר רובינשטיין, כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בעונש שנקבע בתוך מסגרת העונש שהוסכמה בהסדר טיעון. במקרהו של לחיאני סוכם שהמדינה תבקש שנת מאסר בפועל וההגנה תעתור באופן חופשי. הסדר הטיעון בעניינו של לחיאני אינו סוטה מהענישה הראויה, במיוחד לנוכח מעמדו כראש העירייה וכמי שהיה "חוטא ומחטיא" בפרשות בהן הודה, וסביר להניח שהוא לא היה מסתכן בשנת מאסר אילו היו סניגוריו סבורים שמדובר בעונש חריג, מציין רובינשטיין.
צבעי סיאוב ושחיתות לצד זאת, מצדיק רובינשטיין את החלטת המחוזי להתערב בעונש שקבע בית משפט השלום, למרות שכאמור הוא היה בתוך הטווח שנקבע בהסדר. הוא מתאר בחומרה רבה את מעשיו של לחיאני, שנטל הלוואות מבעלי עסקים בבת ים. נטילת הלוואות אלו "לא נעשתה באופן תמים, וכלל הנוגעים בפרשה היו ב'מסגרת רעיונית' של הנחה כי תמורת הכספים, לא ייפגעו עסקיהם במסדרונות העירייה, ואדרבה. ואכן, כך נעשה. המבקש לא איכזב, ואישר פעם אחר פעם את שנדרשו לו הללו, תוך התעלמות מכללי המינהל התקין ותוך פגיעה חמורה באחריותו וחובותיו הציבוריות".
רובינשטיין אומר: "בענייננו, בכל הכבוד לזכויותיו של המבקש בעיר בת ים שאין להתעלם מהן, עסקינן ברמה גבוהה של שחיתות. גם מי שאינו מנפנף יומיום ב'דגל אמון הציבור' בידיעה כי זה האחרון נתון לתנודות ולהשפעות תקשורתיות וציבוריות מסוגים שונים, אינו יכול שלא לציין כי יחס מקל בעבירות של שחיתות ציבורית תורם לתחושה השגויה של 'מושחתים כולם'.
"המבקש הודה כי ניצל את קשריו ומעמדו כראש העירייה כדי לכסות את חובותיו האישיים, תוך התעלמות בוטה מחובתו לשמירה על טוהר המידות ולנהוג ללא משוא פנים. ניגוד העניינים הבוטה בו העמיד את עצמו ואחרים, צבע את העירייה - אשר התהדרה בשינוי החיובי שהושג בעיר בהנהגתו - בצבעי שחיתות וסיאוב, תוך פגיעה קשה".
ביקורת על בני שגיא בפיו של רובינשטיין ביקורת על השופט
בני שגיא (כיום - במחוזי בתל אביב), אשר גזר את דינו של לחיאני בבית משפט השלום: "העונש אשר הוטל על המבקש בבית משפט השלום אכן הקל עמו יתר על המידה, כמות שסבר בית המשפט המחוזי, תוך שהעניק משקל יתר לעדויות האופי הרבות אשר נשמעו בשבחו, ובעיקר - להבעת החרטה מצידו. זאת, בפרט שעה שהחליט על חפיפה בענישה בין שלושת האישומים, עד כדי הטלת ענישה של שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בגין שלוש העבירות גם יחד.
"במקרה דנא, קביעת מתחם ענישה ספציפי בו הרף התחתון לכל אחד מן האישומים, ולא כל שכן בהצטברם יחד, עומד על מאסר מאחורי סורג ובריח, כפי שעשה בית המשפט המחוזי, תואמת את חומרת האישומים ואת מידת האחריות שעל בתי המשפט לגלות כלפי הציבור, כדי שיוכל לשים מבטחו ברשויות".
רובינשטיין מוסיף: "אכן, תרומתו של המבקש ופועלו הציבורי אינם נעלמים מעינינו, ואף לא העובדה שהטלת הקלון והרחקתו מן החיים הציבוריים לתקופה ממושכת הם מכה קשה. אולם על המערכת המשפטית מוטלת החובה להוקיע ולשרש שחיתות ציבורית,
ובמקרה דנא רמתה של זו גבוהה, ואינה רחוקה מעבירת השוחד. מטבע הדברים, מוגבלת המערכת המשפטית בכליה, ולבד מן הרטוריקה השיפוטית, הענישה היא ארגז הכלים האופרטיבי".
השופטים
צבי זילברטל ו
מני מזוז הסכימו עם רובינשטיין. מזוז מצטרף לביקורת על שגיא: "העונש שהוטל על-ידי בית משפט השלום אינו מתיישב לטעמי עם עקרון ההלימה, שהוא עקרון הענישה המנחה בחוק, ועם התכלית של הרתעת הרבים, ואין בו כלל מענה לאינטרס הציבורי הקריטי במאבק חסר פשרות בתופעות השחיתות השלטונית. לא למותר להוסיף כי אלמלא הסדר הטיעון ראוי היה המבקש לעונש חמור בהרבה; ומשנחתם הסדר הטיעון - נכון היה למצות את הדין עם המבקש קרוב לרף העליון של טווח הענישה שנקבע בהסדר".
את לחיאני ייצגו עוה"ד
ירון קוסטליץ ושמחה אלבחרי, ואת המדינה - עוה"ד אבי וסטרמן,
שרון כהנא, יפעת שטיין ונתנאל חיים.
עו"ד קוסטליץ, סנגורו של לחיאני מסר כי לחיאני מכבד את ההחלטה אך מצר על התוצאה. "חבל שהייתה התערבות בגזר הדין של בית משפט השלום שסבר שהעונש הראוי בנסיבות הוא 6 חודשי עבודות שירות, ולא מאסר בפועל", טען.
