ארגון הפרקליטים בשירות המדינה ניסה לטרפד פרסום דוח של נציבת הביקורת על הפרקליטות,
הילה גרסטל, בנוגע ליידוע נפגעי עבירה. בצעד חסר תקדים אף פנה הארגון לשרת המשפטים,
איילת שקד, אך זו דחתה את הפנייה והדוח יפורסם כמתוכנן (יום ד', 2.12.15).
בתגובה הודיע הארגון על כינוס "אסיפות חרום" בשעות העבודה (יום ג', 1.12.15), כדי למחות על המשך פעילות הנציבות. הארגון טוען, כי הדוח הקרוב "מציג תמונה מעוותת של המציאות", וכי גרסטל ממשיכה לפרסם "הכרעות משפטיות ללא הסמכה בדין ולמרות דוח גולדברג אשר קבע, כי הנציבות פועלת במתכונת משובשת ובלתי ראויה". הארגון ציין, כי באסיפות לא ישתתפו פרקליטים האמורים להופיע באותה עת בבתי המשפט.
במקביל יצא גם פרקליט המדינה,
שי ניצן, למתקפה חזיתית נגד גרסטל בעניין הנוגע לו אישית. ניצן ביקש (28.11.15) מהיועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, לבטל את הכרעתה של גרסטל בנוגע להתנהלות הפרקליטות בעניינה של ד"ר
מאיה פורמן-רזניק בפרשת רומן זדורוב.
פורמן-רזניק העידה מטעם ההגנה בדיון הנוסף בבית המשפט המחוזי בנצרת, אשר מתח עליה ביקורת קשה ביותר בפסק דינו. בעקבות זאת ביקש ניצן למנוע את כניסתה לתפקיד מנהלת היחידה לרפואה משפטית-פתולוגית במכון הפתולוגי. פורמן-רזניק עתרה לבית הדין לעבודה נגד דרישתו של ניצן, ובמהלך הדיונים בתיק התגלה, כי מנהל המכון, ד"ר
חן קוגל, תומך בחוות דעתה של פורמן-רזניק וכי הפרקליטות ניסתה למנוע ממנו למסור על כך לבית הדין. בית הדין הורה למדינה לאפשר לה להיכנס מיידית לתפקיד וביטל את המגבלות שביקשו להטיל עליה וינשטיין ושרת הבריאות דאז,
יעל גרמן.
גרסטל בדקה את ההתנהלות סביב תצהירו של קוגל, בו טיפלה מנהלת המחלקה למשפט העבודה בפרקליטות, רחל שילנסקי, ומצאה שקיים פגם בכך ששילנסקי ביקשה מקוגל לשנות את תצהירו. לטענת ניצן, גרסטל חרגה בכך מסמכותה, החלטה מוטעית מבחינה משפטית לגופו של עניין, ואם הפרקליטות תידרש לפעול לפי הנאמר בה - "לא יתאפשר המשך התנהלות סביר של פרקליטות המדינה במישורים המינהלי והאזרחי".
ניצן פותח בטענה, שמדובר בהתערבות בשיקול הדעת המשפטי של שילנסקי - דבר המהווה חריגה מעקרונות פעילותה של נציבות הביקורת ודי בכך כדי להביא לביטול ההחלטה. עוד הוא אומר, כי שילנסקי פעלה בהתאם להנחיות שתי משנות ליועץ המשפטי, ומאחר שהנציבות אינה יכולה לבקר את היועץ והמשנים לו - יש לבטל את ההחלטה גם מסיבה זו.
לגופם של דברים אומר ניצן, כי משמעות ההחלטה היא שלא ניתן לדרוש מעובד מדינה לשנות תצהיר המיועד להגשה מטעם המדינה והכולל "הגיגים ועמדה אישית הסותרים במופגן את עמדת היועץ". ניצן מזכיר, שהמדינה אינה מגישה תצהירים הכוללים עמדות הסותרות את עמדתה המשפטית, שכן היא מחויבת לדבר בקול אחיד.
משמעות ההחלטה, טוען ניצן, היא שכל עובד מדינה שיידרש להגיש תצהיר מטעמה, יוכל לחתום על תצהיר בפני עורך דין פרטי ולאחר מכן אסור יהיה לשנותו, תוך הצגת עמדה הסותרת את עמדת היועץ המשפטי. ניצן מדגיש, כי מדובר כמובן רק בהבעת דעות ועמדות, וכי לא ניתן לבקש מעובד מדינה לשנות עובדות בתצהירו - וכי קוגל התבקש לשנות רק "עמדות משפטיות והגיגים אישיים". הוא גם מזכיר, כי בסופו של דבר הוגש תצהירו של קוגל לפי נוסחו המקורי.
ניצן מבקש מווינשטיין להוציא "הנחיה ברורה לפרקליטות הקובעת, כי אין מקום לפעול לפי הקביעות המשפטיות העומדות בבסיס החלטת הנציבה ותבהיר כי החלטתה אינה מקובלת עליך". הוא גם טוען, כי החלטתה של גרסטל והתנהלותה "מכרסמות באחד מעקרונות היסוד שעמדו בבסיס הקמת הנציבות, ולפיו לא תהיה התערבות בשיקול דעת משפטי של הפרקליטות כדי שלא לפגוע בעצמאותה".
