עשר שנים לאחר שנכנס לתוקפו חוק נפגעי עבירה, קיימים כשלים מהותיים ויסודיים במילוי הוראותיו בידי הפרקליטות, אשר בכמה נושאים אף פועלת בניגוד להוראות החוק. כך קובעת (יום ד', 2.12.15) נציבת הביקורת על הפרקליטות,
הילה גרסטל.
לדברי גרסטל, החוק הביא לשינוי תפיסה בפרקליטות בנוגע לנפגעי העבירה ופרקליטים רבים עושים מעל ומעבר כדי לסייע להם. אולם בבחינה מערכתית רחבה נמצאו כאמור כשלים חמורים. גרסטל מצביעה בראש ובראשונה על אי-הקמת יחידות סיוע בפרקליטויות, חובה שהוטלה במפורש בחוק על הפרקליטות. האחרונה קיבלה תקנים להקמת יחידות הסיוע, אך הם הוסבו למטרות אחרות, ובמקום זאת מונו בפרקליטויות המחוז רפרנטיות העוסקות בנושא נפגעי העבירה, בד-בבד עם היותן פרקליטות מן המניין. "לא ניתן לקבל פתרון זה שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, ואין בו כדי לענות לצרכים הלגיטימיים של נפגע העבירה", קובעת גרסטל.
ב-88% מהתיקים אין יידוע ככלל, הפרקליטות לא מילאה חובותיה ליידע נפגע עבירה בשלבים השונים של חיי התיק. מתוך 1,851 מקרים שנדגמו בידי הנציבות, לא יידעה הפרקליטות נפגעי עבירה ב-1,622 מקרים (88%), אלא רק ב-229 מקרים (12%). הדבר מהווה הפרה ברורה של חובה חד-משמעית המוטלת על הפרקליטות מכוח החוק, קובעת גרסטל.
הפרקליטות אינה מקפידה על קיום זכות נפגע עבירת מין או אלימות חמורה להביע עמדה לעניין הסדר טיעון. מתוך 98 מקרים שנדגמו, שבהם עמדה לנפגע עבירה הזכות להביע עמדה ביחס לנאשם מסוים, רק ב-30 מקרים (31%) הביע נפגע עבירה עמדה לעניין הסדר הטיעון. ב-68 מקרים (69%) לא הביעו נפגעי עבירה עמדתם. ברוב התיקים (83%) לא ניתנו לנפגע העבירה הסבר ומידע על-אודות הסדר הטיעון והשיקולים שבבסיסו.
הבעת העמדה של נפגע העבירה נעשית בשלב מאוחר, לאחר שהפרקליטות והסניגור הגיעו להסכמה על הסדר הטיעון. הפרקליטים מונחים להבהיר לסניגור כי הסדר הטיעון שעליו הסכימו כפוף לשמיעת עמדת נפגע העבירה. אלא שבמבחן המציאות ברור, כי שמיעת נפגע העבירה בשלב מאוחר זה דומה יותר למתן אפשרות טיעון פורמלית בלבד, לרוב מבלי שיהיה בשמיעת עמדת נפגע העבירה כדי לשנות את ההסכמה שנתנה הפרקליטות להסדר הטיעון.
לא גובים הצהרת נפגע היקף המידע שקיבל נפגע עבירה על שלב זה או אחר בהליך הפלילי, היה תלוי בטיב הקשר של הפרקליט המטפל עמו ובמידת מוכוונתו של האחרון לעניין. זאת, גם בשל העדר מדיניות כוללת בנושא ובהעדר הנחיות ונוהלי עבודה סדורים, מקיפים ובהירים, אשר יש בהם כדי להבטיח ביצוע כנדרש, תיעוד הפעולות וקיומם של מנגנוני פיקוח ובקרה.
אין מדיניות והנחיה סדורה ומקיפה של פרקליט המדינה, המתווים את העקרונות והפעולות להבאת קולו של נפגע העבירה וההשלכות של העבירה בשלב גזירת עונשו של העבריין. רק שני נפגעי עבירה מתוך 123 נפגעי עבירה בתיקים שנבדקו הגישו הצהרת נפגע. במקרים שבהם לא הייתה קיימת בתיק הפרקליטות הצהרת נפגע, יידעה הפרקליטות רק שישה נפגעי עבירה (5%) בדבר הזכות למסור הצהרה שכזו. הפרקליטות עושה שימוש מועט בייזום ובהגשת תסקיר נפגע עבירה: רק ביחס לנפגע עבירה אחד מתוך 59 נפגעי עבירה בתיקים שנבדקו, ביקשה הפרקליטות עריכת תסקיר.
כאמור, גרסטל סבורה שאי הקמת יחידות סיוע היא הבעיה המרכזית. בנושא זה נאמר בדוח, כי בשנת 2006 נמסר ל
מבקר המדינה, כי עד לאיוש תשעת התקנים שהוקצו לפרקליטות לצורך הקמת יחידות הסיוע, נערכה הפרקליטות ליישום החוק "בתקופת הביניים" כך שמונו רפרנטים בכל פרקליטויות המחוז שתפקידם להנחות את עמיתיהם כיצד למלא את הוראות החוק. מענה זמני זה נותר על-כנו עד היום והפך להיות קבוע, למרות שאינו מספק ואינו מגשים את דרישות החוק.
ההנחיה לא תואמת את החוק הרפרנטיות אינן מטפלות בשורה של נושאים אשר נועדו ליחידת הסיוע, ובהם: פיקוח ובקרה על ביצוע הוראות החוק; תקינות פעילות מערכות הזנת נתונים והספקת המידע לנפגעי עבירה; הבניית תהליכים לניהול הטיפול בנפגעי עבירה; וניהול בסיסי נתונים הקשורים בנפגעי עבירה. עיקר תפקידן של הרפרנטיות הוא לשמש גורם ידע מקצועי בתחום נפגעי עבירה, ותו לא. ומאחר שהרפרנטיות הן גם פרקליטות לכל דבר, ממילא במרבית פרקליטויות המחוז קיימת זמינות חלקית בלבד לפניות של נפגעי עבירה.
גרסטל מצביעה על שורה של ליקויים ב"כינון והקמה של נפגע עבירה בתיק הפרקליטות, דהיינו הגדרת נפגע עבירה בתיק הפרקליטות", כך שניתן יהיה לקיים את החובות כלפיו הקבועות בחוק. נמצא, כי הזיהוי, ההזנה והסימון חסרים וחלקיים, ואין ציון בתיק של עמדתו בנוגע להליך הפלילי ממנו נפגע.
על-פי הדוח, הבעיות מתחילות כבר ברמת ההנחיות, כאשר הנחיית פרקליט המדינה בנושא "אינה תואמת ואינה מקיפה את הוראות החוק, ואף אינה תואמת את רוח החוק ואת שינוי התפיסה שהחוק הביא בכנפיו ביחס לנפגע עבירה". אין הנחיית-על המרכזת באופן סדור ושיטתי את החובות המוטלות על הפרקליטות לפי החוק, אלא הן פזורות בהנחיות שונות של פרקליט המדינה באופן חלקי וחסר, שאינו תואם את הוראות החוק. התוצאה היא, שההנחיות ונהלי העבודה בפרקליטויות המחוז ובמחלקות רלוונטיות בפרקליטות המדינה חלקיים, חסרים ולא אחידים.
בניגוד להוראות הדין, רק במחצית המזכירויות בפרקליטויות המחוז ובמחלקות רלוונטיות בפרקליטות המדינה קיימים עמדה או לוח ייעודי להפקדת דפי מידע על זכויותיהם של נפגעי עבירה. אין בפרקליטויות דפי מידע לשימוש נפגעי עבירה כדרישת התקנות, ובכלל זאת לא נמצאה פרקליטות מחוז אחת שבה נמצאו דפי מידע בכל השפות ובצורה המותאמת לעיוורים. תוכנם של דפי המידע שכן קיימים היה חסר ולא מעודכן, הן ביחס לזכויות נפגעי עבירה מכוח הדין, הן ביחס לשירותי סיוע.
הפרקליטות אינה מקפידה על זיהוי נפגע עבירה והזנתו לתיק הפרקליטות. 84% מהתיקים שנפתחו בפרקליטות בתקופת הביקורת כללו נפגעי עבירה, אבל רק רק ב-8.7% מהתיקים שהסתיימו בגזר דין, הוזן נפגע עבירה לתיק המחשב. רק ב-19% מהתיקים שנסגרו לאחר החלטה שלא להעמיד חשוד לדין, הוזן נפגע עבירה לתיק המחשב. ורק ב-26% מהתיקים שנפתחו בתקופת הביקורת, הוזן נפגע עבירה לתיק המחשב. ב-57% מהתיקים שנבדקו מדגמית לא צוין כלל דבר קיומם של נפגעי עבירה.
