ועדת הכלכלה המשיכה (יום ה', 3.12.15) בהליך ההיוועצות בעניין משק הגז הטבעי. בהמשך לדיון אתמול עסקה הוועדה גם היום בהיבטים של מדיניות החוץ וביטחון המדינה. מנכ"ל משרד החוץ, ד"ר
דורי גולד סקר בפתח הישיבה את היבטי החוץ ואמר כי "כשמדברים על ההשלכות הבינ"ל בפיתוח הגז על מדיניות החוץ של ישראל, לא מדברים על משהו שקורה בתוך חודש-חודשיים או שנה-שנתיים. ההשפעות הבינלאומיות זה דבר שמתבטא אחרי מספר שנים. יש אפקט מצטבר של תופעות שאנחנו מזהים. פיתוח הגז הישראלי מהווה הזדמנות חשובה בשיפור מעמדה האסטרטגי של ישראל, וכניסה למועדון יוקרתי של יצואני אנרגיה. עיכוב בהתנעת התהליך יגרום נזק לאינטרסים של ישראל".
הסכם כוונות לדבריו, "יש הסכם כוונות עם ירדן ליצוא גז לחברת החשמל הירדנית, אבל אי-ביצוע של פיתוח הגז וחסימה של הגז הישראלי לירדן לא יהיה טוב ליחסים שלנו עם הממלכה ההאשמית. הסכם כוונות ליצוא הושג במאמצים וברגישות מדינית, תוך סיכון פוליטי של ממשלת ירדן. זה יעזור לירדן להתמודד עם בעיית הפליטים ולעבור לצמיחה". הוא הוסיף כי ללא חלופה ישראלית תפנה ירדן לחלופות שאין חיוביות מבחינת ישראל.
גולד התייחס גם לסוגיה האירנית, ואמר כי "יישום הסכמים מקבל משנה תוקף על אודות כוונת אירן לייצא גז לירדן, דרך צינור בעירק. לאחרונה, בחודש שעבר, חתמה אירן על הסכם להכפיל את יצוא הגז לעירק". עוד ציין גולד כי יש לישראל אינטרס גם להבטיח אספקת גז לרשות הפלשתינית. "אני לא מאמין שהגז יביא את השלום עם הפלשתינים, אבל זה יכול לחזק שלום עתידי", אמר.
עוד אמר כי ארה"ב משחקת תפקיד של שושבינה מרכזית בדחיפת הצדדים לחתימה על מכתבי הכוונות וההסכמים, ומייחסת חשיבות רבה ליישומם לפיתוח כלכלת המזרח התיכון. גולד: "קיים עניין גם באירופה לפיתוח השדות ויצוא הגז הישראלי. פיתוח לוויתן יהווה מרכיב משמעותי בפיתוח יחסים עם קפריסין ויוון. באירופה יש בעיות אנרגיה לא פשוטות. המקורות בצפון אפריקה מאוימים על-ידי הרחבת פעולות אל-קאעידה. הגז הרוסי והמשבר באוקראינה משפיע גם הוא ואירופה מודעת שהיא חייבת לגוון את מקורות האנרגיה של היבשה". עוד ציין גולד כי "תדמיתה של ישראל בעיני העולם כמושכת השקעות נפגעה כתוצאה מאי פיתוח השדות. יציבות כלכלית ומשיכת משקיעים זה אינטרס מדיני אסטרטגי ראשון במעלה. עיכוב נוסף עלול לגרום לעזיבת חברות הפועלות בתחום זה בישראל".
"מתי אפשר לקבל מכם גז?" רון אדם, נציג אגף כלכלה במשרד החוץ שעוסק בדיפלומטיית אנרגיה, אמר: "אנחנו רוצים להיות לא רק במועדון של יצרני גז אלא גם של יצואני גז, ונוצר חשש שאנחנו לא נהיה רלוונטיים. בכנס גדול ישב לידי נציג מצרי ששאל 'נו מתי אפשר לקבל מכם גז', והסברתי לו בדיון את מה שצריך". לדבריו, המצרים זקוקים לגז מאחר שפיתחו תעשיה ואפילו חיברו בתים פרטיים לגז.
יו"ר הוועדה
איתן כבל אמר כי "אחת הסיבות להפעלת סעיף 52 היא עמדת משרד החוץ, ההיבטים המדיניים יש להם את עיקר המשקל בתהליך". הוא שאל את המנכ"ל גולד "מה הפער שיכול להיווצר בתהליך הידוק הקשרים עם הגז או בלי הגז", והוסיף: "סעיף 52 לא הופעל עד היום ואני מבין שיש לזה השפעה על היחסים עם מצרים ורוצה שהיחסים יהודקו, ולמרות אותו דיפלומט ששאל את רון 'נו מתי', כדי להפעיל את סעיף 52 צריך לראות השפעה ברורה. נעשה מעשה שהוא לא עניין של מה בכך (הפעלת סעיף 52 לאישור המתווה) והשאלה אם בעקבותיו נקבל מזרח תיכון חדש". גולד השיב כי "מצרים היא רק חלק אחד של התמונה האזורית. בשבילי הדבר הבולט ביותר והחשוב ביותר זה היחסים עם ירדן והיא תחפש אלטרנטיבות אם אין לה מספיק אנרגיה להתפלת מים וצרכי המשק, היא תפנה למישהו אחר. כשאני רואה סימנים שהאירנים אחרי ההסכם הגרעיני, עם גיבוי בינלאומי להידוק קשרים כלכליים עם המערב, מדברים על יצוא גז לעירק ומערבה זה דבר שאני חייב לקחת בחשבון. כרגע מי שיבנה צינור מעירק לירדן יצטרך להתמודד עם דאעש וקבוצות שיעיות".
מידע חלקי ח"כ
יעל כהן-פארן (
המחנה הציוני) העירה כי גולד סותר את מה שאמר קודם, ושאלה במצב כזה איך יהיה יצוא לירדן. גולד השיב: "צריך לראות דברים לאורך זמן. אם מישהו רוצה לבנות תשתית, למשל צינור מאירן דרך עירק, הוא יצטרך להתמודד עם בעיות. האם אני חושב שמלחמת האזרחים בעירק תימשך עוד 10 שנים? לא, וכשתסתיים המלחמה זה יהיה קל יותר. גם השפעה זה לא דבר שקורה מהר, אבל זה אינטרס עליון שלנו לשמור על ירדן יציבה וידידותית". כהן-פארן הוסיפה כי הוועדה צריכה לבקש את כל המידע שהיה בפני הקבינט והממשלה לפני קבלת ההחלטה ואמרה: "יש לי תחושה שהמידע שמובא בפני הוועדה הוא חלקי". על כך אמר גולד כי אלה הדברים שהוצגו בפני הקבינט והוועדה קיבלה אפילו תוספות. כהן-פארן הגיבה ושאלה: "האם הקבינט מוכן לקבל כאלה סיכומים. עם כל הכבוד על הסיפור עם הנציג המצרי - אני חושבת שהקבינט צריך לקבל דיווחים יותר רציניים. אנחנו לא מתווכים על הצורך בחיזוק הקשר עם ירדן והצורך בזה - אבל בשביל ירדן לא צריך את המתווה. כיצד המצרים רואים את זה שאנחנו רוצים למכור להם גז בשביל לשמור על היציבות שלהם? זה לא קצת מעליב אותם? אנחנו דואגים לאינטרס האנרגטי של אירופה אבל מה עם האינטרס האנרגטי שלנו". אדם הגיב בנוגע לפגישתו עם הנציג המצרי ואמר: "זה חלק מהדיפלומטיה. ישבתי עם רבים ואני לא יכול לדווח על פגישות סודיות. אין הרבה סודות, מה שיכולתי אמרתי. 50% מהחשמל הירדני יהיה מגז ישראלי ולשם אנחנו רוצים להגיע. אין ספק שאצל הירדנים זה עניין של יציבות. באפריל 2016 מתחילים לספק להם את הגז והכל תלוי במתווה. מנהל רשות הגז במשרד האנרגיה, אלכסנדר וורשבסקי, אישר כי "הסכם המתגבש עם ירדן, לאספקת 3 BCM זה מלוויתן לא מתמר".
נמלה על גב פיל ח"כ
שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני) מתחה ביקורת קשה על הסקירה. "אני מופתעת מחוסר הבקיאות שלכם בנושא ומהדברים שלכם שאין קשר בינם לבין המציאות", אמרה למנכ"ל גולד ולאדם. לדבריה, "אירופה צורכת בשנה כמות שדומה ללוויתן, לכן זה כמו נמלה על גב של פיל. נובל לא תעזוב אותנו בגלל האקלים העסקי. ישראל היא ביצת זהב עבור נובל. לכן זאת אמירה שאין מאחוריה דבר חוץ מסיסמאות. מצרים לא צריכה את הגז שלנו וממילא הוא לא יועבר אליה, אלא כתחנת מעבר ליצוא לאירופה. החלופה של ירדן היא בכלל לא אירן אלא מצרים, גז מאירן לירדן שעובר דרך דאעש זה מופרך. לגבי הרשות הפלשתינית אין ויכוח, אבל החישוב לגבי תמר כולל גם את צרכי ירדן והרשות לפחות ל-15 שנים הבאות והצינור לירדן בתהליכי השלמה - ואמרתי רק עשירית מהדברים הלא-מדויקים שאמרתם".
אטמי אוזניים ח"כ
דוד ביטן (הליכוד) מחה על כך שלדבריו יחימוביץ' מעליבה את המומחים מטעם משרד החוץ. "הם מתמצאים לא פחות טוב ממך", אמר. יחימוביץ' הגיבה: "בגז לא". ביטן קרא לה להתנצל והיא אמרה לביטן כי הם אלה שצריכים להתנצל בפני הציבור.
"אתם באופוזיציה עם אטמי אוזניים, אתם לא שומעים מה אומרים ולא משנה מה אומרים ומה מציגים אתם באותה עמדה בלי שום בסיס ענייני", אמר ח"כ ביטן. לדבריו, "קטאר היא תומכת ראשונה בטרור העולמי, וגם מצרים וגם ירדן רוצות להתנתק ממנה כלכלית. אני לא מבין את השמאל, אתם אומרים שצריך לוותר על יהודה ושומרון ועל הכותל כדי להגיע לשלום, אבל גם היחסים הכלכליים חשובים ויש הזדמנות לחזק אותם ואתם מתנגדים. בישראל יש 3-2 חברות שמצאו גז לכן יש מונופול, אנחנו לא דומים לארה"ב ואי-אפשר להשוות. תורידו את האטמים מהאוזניים ריבונו של עולם".
שום דבר לא בטוח ח"כ
יעקב פרי (יש עתיד) אמר כי גם הוא "רואה חשיבות ביציבות של מצרים והרשות הפלשתינית, אבל אם ישראל לא תנהל תהליך מדיני כל מה שאנחנו אומרים פה הוא חסר חשיבות. הייתי מצפה שהסקירות תהיינה קשורות לסיכויי הייצוא, כמה אפשר לייצא מתמר וכמה אפשר יהיה לייצא מלוויתן. שמענו את מיכאל שראל, שאמר שיש ספק אם כדאי לייצא ושאפשר להסתפק בˉ200-100 BCM. הניסיון שלנו עם המצרים והצינור הוא לא הצלחה מהממת, והיום מדברים על הזרמה של הגז דרך הצינור הזה ברוורס. אין ספק שאם היה מספיק גז והיינו יכולים לייצא ולתרום ליציבות הייתי מצביע בעד, אבל יש כאן עוד כמה סימני שאלה והייתי מצפה שהאיזון והתעדוף ימצא את מקומו בסקירות של משרד החוץ והמל"ל".
צבי מזאל, לשעבר שגריר ישראל במצרים, אמר כי "בשלב זה שום דבר לא בטוח. לא נחתמו שום הסכמים, נשלחו מכתבי הסכמות לא מחייבים שלא קיבלו שום אישור מממשלת מצרים. בתקופתי, ממשלת מצרים לא הייתה מוכנה לתת ערבות לזרימת הגז ולמחיר. הם רומזים לנו שהם רוצים לעשות ביזנס, אבל בשקט אומרים שלא יעשו עסקים עם ישראל אלא רק חברות פרטיות מישראל שיעשו עסקים עם חברות פרטיות מצריות. יש תביעה של EMG בבוררות על הפסקת אספקת הגז, מצרים אשמה בעסק הזה. המצרים רומזים שלא יהיה שום הסכם אם EMG לא תבטל את התביעה". הוא הוסיף כי "אדיסון עומדת להודיע על מציאת גז ליד שדה זור. יהיו שם כמויות רציניות של גז".
צינור גז לאירןפה עם זאת ציין מזאל כי יש כוונה לשיתוף פעולה רציני בין מצרים, ישראל וקפריסין. "יש חובה להגיע להסכם עם מצרים וקפריסין כדי לבנות צינור לאירופה. אבל הדברים לגמרי לא ברורים. לנו יש אינטרס להבין מה מצרים רוצה ושלא יוליכו אותנו שולל, יש שם איבה לישראל. הם רוצים לעבוד אתנו בשביל כסף ויתרונות אחרים. ח"כ יחימוביץ' הזכירה כי אתמול אמר פרופ'
עוזי ארד בוועדה כי לא תמיד צינור משותף מוביל ליחסים טובים. מזאל התייחס לכך ואמר כי אי-אפשר להסיק ממקרה ארה"ב וקנדה שום מסקנות ובמקרה הזה צינור משותף יכול להיות יתרון יוצא מהכלל. עם זאת הוא ציין כי "מצרים זה משענת קנה רצוץ, אבל צריך לנצל את המינימום האפשרי. צריך להתחיל לעבור כמה שיותר מהר כדי להגיע לשיתוף פעולה באספקת גז לאירופה, כי במצרים עובדים ושדה זור יחל לספק גז כבר ב-2017 ויגיע לשיא ב-2026".
כבל אמר כי הוא מנסה להיאחז במשהו שלשמו היה שווה להפעיל את סעיף 52, לראשונה בהיסטוריה, ושאל האם תהיה פגיעה אסטרטגית ביחסים עם מצרים במקרה שלא נספק לה גז. מזאל השיב: "לא תהיה פגיעה אסטרטגית. מצד שני, יש לנו אינטרס להגיע להסכם כמה שיותר מהר כי זה טוב לכולנו". ח"כ
דב חנין (הרשימה המשותפת) ביקש לדעת איך מתייחס הציבור במצרים לעסקים עם ישראל. לדברי מזאל, "יש איבה בסיסית לישראל. בתקופתי אני זוכר שהסיכום של דוח העיתונות היומיות מ-5 העיתונים המרכזיים היה שנכתבו 70 מאמרים על ישראל שכולם עוינים. הייתה תקופה איומה ונוראה. היום זה אחרת, אבל האיבה הבסיסית נשארה בציבור. זה לא מפריע לממשלות שרואות אינטרסים אחרים להגיע להסכמים ולשיתופי פעולה. הממשלה מבינה שצריך לעבוד עם ישראל וגם הסקטור התעשייתי רוצה לעבור איתנו, אבל המדיה ממשיכה להיות נגדנו והאינטלקטואלים נגדנו והציבור נגדנו ויש לנו כאן בעיה".
הסיכונים חסרים אלון ליאל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ ולשעבר שגריר ישראל בטורקיה אמר כי משרד החוץ יצר תמונה לאפשרות של מזרח תיכון אנרגטי חדש, אבל מה שחסר בה זה הסיכונים. "חלק מהדיון כאן הוא כאילו נערך בפרלמנט אירופי, שיש הזדמנות כלכלית יוצאת מהכלל ומנתחים אותה. אבל באזור הזה יש לנו שני סוגים של בעיות שהן הדומיננטיות - הסכסוך הישראלי ערבי והטלטלה האזורית הדאעשית, שיוצרות אזור אחר לגמרי מאזור נורמלי לתפקוד. הנושאים הביטחוניים המדיניים הרבה יותר דומיננטיים מהכלכליים. אירוע אחד, תקרית אחת למשל בהר-הבית, תכתיב את העניינים הכלכליים. תקרית אחת של הפלת מטוס רוסי על-ידי הטורקים - ופוטין מוכן לוותר על 32 מיליארד דולר של סחר עם טורקיה. 60% מיבוא גז לטורקיה הוא רוסי ופוטין מוכן לסכן את זה. אנחנו חיים באזור שאלה המוטיבים הדומיננטיים בו", אמר. "יש הזדמנות כלכלית יוצאת מהכלל אבל זה לא יביא שלום ולא יביא רגיעה, לכן צריך לשים את בפרופורציה ואני לא מזלזל בהזדמנות כלכלית".
באשר לשיתוף פעולה עם קפריסין אמר ליאל: "אי-אפשר יהיה לעשות משהו בנינו לבין קפריסין אם טורקיה לא בעניין. היו כבר רמזים מהסוג, הזה והמערכת הביטחונית שלנו יודעת שאי-אפשר יהיה להתקדם עם קפריסין בלי שטורקיה תיתן אור ירוק". עוד הוא ציין כי "ירדן לא תעשה אתנו עסקה לבד, אם לא תהייה עסקה עם מצרים או טורקיה ירדן לא תלך אתנו לבד ובמצרים התסיסה מתחת לפני השטח עוד לא נגמרה". לדבריו, ההזדמנות היותר גדולה היא המעורבות הרוסית בסוריה והשפעתה על טורקיה. "אם הסכסוך הזה יימשך ויגלוש לאנרגיה טורקיה תהייה במצוקה. יותר מ-60% מהאנרגיה שלה מיובאת מרוסיה ויש פה הזדמנות שצריך לבדוק אותה", אמר.
ביטן טען כי "איש לא אמר שההסכם זאת הזדמנות אסטרטגית, זאת הזדמנות לשיפור יחסי החוץ ולהגיע דרך מצרים לאירופה. כדי לעשות את זה אנחנו צריכים לפתח את לוויתן, ואין דרך אחרת לפתח את לוויתן בלי המתווה. לכן צריך להפעיל את סעיף 52. אם לא יהיה הסכם ולא נוכל לייצא לירדן ולמצרים גם לא תהיה עקיפה. ברור שבנושא של מצרים וירדן צריך הסכם ולא רק מכתבי כוונות, ואם לא יהיה אז הבסיס ל-52 נשמט. ההתייעצות עם הוועדה אומרת שאם יהיה דבר כזה חלות הנסיבות שמצדיקות עקיפה".
ארדואן יסכים? כהן-פארן שאלה האם יש לישראל בכלל את היכולת לספק גז לטורקיה, והאם נשיא טורקיה
ארדואן יסכים לקבל גז מישראל ללא פתרון לבעיה הפלשתינית. ליאל השיב כי היצוא לטורקיה יכול לבוא במקום הייצוא למצרים. הוא הוסיף כי ארדואן מעוניין יותר בהסרת המצור מעל עזה, בשל יחסיו עם חמאס שהיא המקבילה למפלגה שלו. אדם התייחס גם הוא לנושא זה ואמר כי "יש לנו שגריר במצרים והוא מדווח שהממשלה מודעת למגעים בין החברות. טורקיה זה נושא מאוד רגיש והוא בהחלט עומד על הפרק, אבל זה או או (או טורקיה או מצרים וירדן)".
דרור שטרום, לשעבר הממונה על רשות ההגבלים, התייחס לאפשרות לעקוף את כל מערך הפיקוח על הגבלים עסקיים בהפעלת סעיף 52. לדבריו, "מילים כמו אפשרות, הזדמנות, סיכוי לשיפור - לא מספקות סיבה טובה לעקוף את מערך הפיקוח הנורמלי. אנחנו במשפחה של הפגיעות החמורות ביותר בתחרות, עד כדי יצירת מונופול מוחלט. צריך לשאול האם המתווה מגן מפני יצירת המונופול. השותפות בלוויתן לא קיבלה אישור של הממונה ובית הדין, וגם לא הייתה מקבלת אישור באף בית דין בעולם המערבי. בית הדין להגבלים עסקיים היה מקבל את זה, כי יש לו אפשרות לאזן את זה מול שיקולים אחרים כמו חוץ וביטחון - אם היה משתכנע. כל הנימוקים האלה היו צריכים להישמע במהלך נורמלי ותקין בבית הדין להגבלים עסקיים.
נזק מדיני דרמטי סגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה, מוריס דורפמן, העיר כי "השיקולים לצו מוסכם הם לא מדיניים-ביטחוניים לכן זה לא היה עולה בבית הדין". שטרום השיב: "רק בית הדיון להגבלים עסקיים, חוץ מהכנסת, יכול לאשר הקמת מונופול. באופן מוצהר לפי פסיקת בית המשפט העליון רצו לנתק את זה ממשרדי הממשלה, משום שההנחה הייתה שלא רוצים שפקידים יאשרו האם להקים מונופול או לא. כאשר באים לפגוע בערך יסוד כמו התחרות והשמירה מפני מונופולים המבחן האחד הוא של ודאות קרובה, שיש ודאות קרובה לכך שבאמת יקרה נזק מדיני דרמטי משמעותי וקריטי. ישנו מבחן אחר שעולה בקנה אחד עם ההתבטאויות שנשמעו בבוקר - זה מבחן אפשרות פוטנציאלית. שיש אפשרות שתקרה איזושהי תועלת. אבל ברגע שאנחנו במבחן האפשרות זה לא הרחוב להפעלת סעיף 52. אנחנו פוגעים בשלטון החוק ובשוויון בפני החוק".
עוד הוא הוסיף כי קשה שלא להסתכל במתווה ולאבחן, כפי שציינה גם היועצת המשפטית לוועדה עו"ד אתי בנדלר, שפשוט חסר בו פרק וזה פרק האכיפה. "אין במתווה הזה, יהיה אשר יהיה מעמדו, אכיפה. שמעתי שאפשר לבטלו אם לא יגיעו לאבני הדרך. דווקא כמי שאכף - גם כשמדינה טוענת שיש הפרה תמיד יש לגורם צידוקים וטענות שאתה גרמת לו להפרה ואז אתה מגיע לבית הדין להגבלים עסקיים, מקום שהמתווה לא רצה שנגיע אליו רק שבסוף הגענו אליו אחרי שנתנו מונופול של 100%. מי ששוקל להפר משטר רגולטיבי שוקל שיקולי רווח והפסד, אם נגרם לו יותר נזק כשהוא מפר אז הוא מציית. במתווה הגז, שהוא לא חוזה לשכ"ד או קניית רכב, יש פגם יסודי שאין לנו פרק אכיפה. אם אתה גורם לכך שיש מונופול אין מצב שאתה משאיר את הציבור ללא פיקוח מחירים. לכן גם אם מחליטים לבוא ולחתום על סעיף 52 ולאשר מונופול לא רק ביצוא גם בשוק מקומי אי-אפשר לעשות מעשה שלם בלי משטר ברור של פיקוח מחירים".
יחימוביץ' שאלה האם הפעלת 52 הייתה מלאכותית והאם שטרום מזהה אבני דרך שיאפשרו יציאה מהמתווה או סנקציות שיאפשרו לחייב את החברות למלא את חלקן בו. שטרום השיב כי הוא לא יודע אם הפעלת סעיף 52 הייתה מלאכותית, אך הוא היה אומר "שזה מעשה שבדיעבד יראה כקלות ראש. הייתי מסתפק בלהגיד שההפעלה חסרת בסיס מספיק". באשר ליכולת של המדינה לחזור בה מהמתווה או לאכוף אותו על הצד השני אמר: "כל רשות מנהלית בהתקיים נסיבות חריגות רשאית לשקול מחדש ולחזור בה". עם זאת הוא הוסיף כי במתווה של יותר מ-80 עמודים אין שום אמירה, אפילו ברמת ההגינות כלפי הצד השני, שקובעת מה יקרה אם הוא לא יבצע את מחויבותו. "אי-אפשר להשאיר את זה אמורפי בהשקעות בסדר גודל שכזה. ברמה המעשית אני לא רואה את מדינת ישראל חוזרת בה גם בהינתן אירועים שהייתי מצפה שהפטור יבוטל", אמר.
הקפאה ארוכה נציגת הרשות להגבלים עסקיים, מיכל כהן, אמרה כי המשמעות של הסדרת עניין כזה בבית הדין היא הקפאה ארוכה בשל הימשכות ההליכים. היו"ר כבל שאל האם הרשות שקלה את הסבירות שבהפעלת סעיף 52 וכהן השיבה כי ברשות סברו שהממשלה היא שצריכה לשקול זאת. היו"ר כבל העיר כי אם במקרה הזה הממונה מוותר על סמכותו לטובת הממשלה אפשר להגיד שבכל מחלוקת בין הממשלה לממונה אין טעם שהוא ייכנס לעובי הקורה ועדיף שהממשלה תחליט. "הרי יש ממשלה שנבחרה ותמיד תעשה טוב לאזרחים", אמר ח"כ כבל בציניות והוסיף: "זה נושא של פעם בחיים ועד היום אפילו לא שקלו להפעיל את הסעיף, חשבו שהחוק נגמר בסעיף 51 ופתאום הממונה מתפרק מסמכותו בנקודה אולי הדרמטית ביותר".
נציגת משרד המשפטים, עו"ד יערה למברגר, אמרה: "ניסינו להיעזר בהיסטוריה החקיקתית וללמוד מה חשבו אז, בשנת 1987 שביקשו לקבוע את הסעיף כך. למיטב הבנתי מצאנו עוגן שהתפיסה לא הייתה שצריך מלחמת עולם שלישית". על כך אמר היו"ר כבל: "כלכלת ישראל והתפיסה של מה הוא מונופול קיבלו בעשור האחרון מקום אחרי לגמרי. בשנת 87' היה לי אפרו וכל עולם ההגבלים היה אחר, הוא לא ידע שיש טיטולים הוא אפילו לא היה בחיתוליו". דורפמן הוסיף כי אין הבדל בין המצב בשנת 2004 למצב היום מבחינת רישיונות. הוא ציין "רוב הים לא נסגר" וכיוון לכך שייתכן שימצאו תגליות נוספות. היו"ר כבל אמר כי "זה כמו שתגיד לי שבעוד 20 שנה יש לי פוטנציאל להיות יותר גבוה". עוד טען דורפמן כי גם במקרה שבו לכל מאגר היה בעלים אחר המחיר היה נקבע לפי המאגר היעיל פחות. שטרום טען מנגד כי היה לחץ תחרותי לקבוע את המחיר לפי המאגר היעיל ביותר, עד לנקודה שבה היה נוצר שיווי משקל בנתחי השוק.
