עו"ד נסים אראל השתלט בצורה מניפולטיבית על כל היבטי חייו ורכושו של חותנו, שלמה כתבי, שהוא נכה צה"ל בדרגה של למעלה מ-100%, ועשק אותו במשך שנים. בית המשפט העליון דחה (19.11.15) את ערעורו של אראל על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, תוך שהוא מאמץ במלואו את פסק דינו של השופט
אריאל ואגו, הכולל קביעות חמורות ביותר לגבי התנהגותו של אראל.
כתבי נפצע אנושות מיד לאחר מלחמת ששת הימים, נכווה בכל חלקי גופו ועבר מאות ניתוחים. במסגרת שיקומו, קיבל כתבי ממשרד הביטחון תחנת דלק מדרום לצומת ראם, אך עסקיו נקלעו לסף פשיטת רגל בסוף שנות ה-80. כתבי שכר את שירותיו של אראל, שהיה אז יועץ מס, והלה הצליח בעבודה קשה לשקם את העסקים ואת חייהם של כתבי, רעייתו וששת ילדיהם.
בשנת 2001 התחתן אראל עם ליאת כתבי וכעבור שנתיים הוסמך כעורך דין. לאורך השנים החתים אראל את כתבי על מערכת של הסכמים, אשר כפי שפסק ואגו - העבירו לידיו את השליטה המלאה על רכושו וחייו של כתבי ברמה היום-יומית. רק בשנת 2009 הפנים כתבי את משמעותם של 12 ההסכמים עליהם הוחתם בשנת 1997 והודיע לאראל על ביטולם. הלה ביקש מבית המשפט המחוזי בבאר שבע להורות על אכיפתם, אך ואגו קבע שמדובר בעושק חמור ביותר.
עשרות מיליונים בעשרות שנים משמעותם של ההסכם, אמר ואגו, הייתה שכתבי ייאלץ לשלם לאראל עשרות מיליוני שקלים עד סוף חייו, ושיורשיו ימשיכו את התשלומים למשך עשרות שנים. אראל גם נטל מכתבי את כל זכויותיו ומנע ממנו את האפשרות לקבל החלטות כלשהן בנוגע לרכושו ולזכויותיו הכספיות, וזאת תוך שהוא עצמו גובה מדי חודש רבבות שקלים מתחנת הדלק ומהמסעדה הצמודה אליה, בלא לנקוף אצבע.
לצד סמכויותיו הבלתי-מוגבלות של אראל, המשיך ואגו, לא הייתה אחריות כלשהי וההסכמים היו חד-צדדיים לחלוטין. הוא התיימר להעניק לכתבי ייעוץ משפטי, אך ייעוץ זה הסתכם בכך שכתבי נאלץ לחתום על ההסכמים שניסח אראל. הלה גם הכניס את עצמו ל
ניגוד עניינים, כאשר קבע שכתבי יצטרך את הסכמתו אם יבקש למכור את תחנת הדלק - ממנה אראל עצמו מתפרנס יפה. כך לא נוהג אדם שהשיקולים שלנגד עיניו הם טהורים, ענייניים ונטולי פניות - מדגיש ואגו.
ואגו מסביר כיצד נוצר העושק, תוך שהוא מתאר בהרחבה את אופיים של אראל וכתבי כפי שהתגלו לנגד עיניו. אראל הוא אדם אינטליגנטי מאוד, מניפוליטיבי, אינו מהסס לומר דבר והיפוכו, מהיר חימה, מתפרץ בזעם ומטיח עלבונות קשים בכל מי שחושב אחרת ממנו. התנהגותו באולם הייתה תוקפנית (כולל כלפי השופט), כוחנית ובוטה, ושידרה ניסיון להטיל מורא על עדים ועל עורכי דינו של כתבי, והמסר שלו היה "אני ואפסי עוד".
לעומתו, כתבי - בנוסף לנכותו וגם בגללה - הוא אדם חלש גם מבחינה אינטלקטואלית ונעדר הבנה חשבונאית ומשפטית. ואגו מקבל את גירסתם של כתבי ורעייתו, ולפיה תחילה הם ראו באראל מושיע, ובהמשך נוסף הקשר המשפחתי והם חששו מקרע עם בתם אם יסתכסכו עם בעלה. בנסיבות אלו, קובע ואגו, התקיימו כל היסודות הדרושים לקבוע שחתימת ההסכמים הייתה עושק מצידו של אראל וההכרה בעילה לביטולם ממש מתבקשת מאליה.
נוקשות וכוחניות עוד אומר ואגו, כי בנוסף לחוות הדעת המקצועית של רו"ח יהודה ברלב, שהצביעה על חוסר הסבירות של ההסכמים, הדבר גם מתבקש מכוח ההיגיון, וזאת לא רק מן הפן הכספי: "מדובר בהתפרקות מוחלטת של כתבי, כביכול מרצונו, מחופש ההכרעה שלו בכל התחומים, ובהעברה לאראל את השליטה על חייו, ובמידה רבה גם על חיי כל משפחתו, ולדורי דורות... אין ניתן לראות ב'שיעבוד מרצון' אשר כזה, גורף ומהודק בתנאיו, עד אין בו סדק כמעט, משום התקשרות חוזית מתקבלת על הדעת, סבירה וברת קיום. הגדרת תנאי המערך ההסכמי כ'גרועים' גרידא, כפי הביטוי [בעילת העושק] תהא הגדרה מחמיאה".
ואגו מוסיף: "בנסיבות אלה, עמידתו של אראל, עד עצם היום, על כך, שמדובר בתנאים הגונים ומוסכמים שאין הוא מצליח להבין כיצד ומדוע בית המשפט אף מעלה על דעתו אפשרות להתערב בתוקפם, מעוררת תמיהה, ומאפיינת את הנוקשות והכוחניות בהתנהלותו, שללא ספק היו קיימים גם בעת הרלוונטית לכריתת ההסכמים". לדברי ואגו, ההסכמים נושאים אופי דרקוני ויש הם טוטאליות של נטילת כל שיקול דעת ועצמאות מכתבי, וזאת לצד שיעורן הדמיוני-כמעט של התמורות הכספיות שיקבל אראל.
עוד אומר ואגו, כי התנהגותו של אראל חמורה גם מבחינה ציבורית, משום שכזכור תחנת הדלק הוענקה לכתבי בידי המדינה: "השתלטות צד שלישי, שאינו זכאי לכך בפני עצמו על נכסי הנכה, והפיכתו לשותף דומיננטי וכל-יכול בפירות המשאב המוקצה לו, תוך 'מינוף' מצוקתו וחולשתו של הנכה, ובוודאי כשהדבר נעשה שלא כתוצר הפעלת רצון חופשי ומודע שלו, נוגדת את תקנת הציבור ואת תחושת הצדק ומקוממת היא את הדעת, הן בראייה מצומצמת של ההתקשרות החוזית, בין שני הפרטים, והן בראייה ציבורית רחבה יותר וכללית ובגדרי השאיפה לעצב מדיניות שיפוטית ראויה".
בשולי פסק הדין מציין ואגו, כי אראל טען שעו"ד אורי דניאל הסביר בשנת 2001 לכתבי את משמעותו של אחד ההסכמים. ואגו אישר לזמן את דניאל לעדות, אך אראל לא עשה זאת "בהסבר, הכמעט קומי, שהעד דרש כסוי הוצאותיו ושכר גבוה בגין הזמן שיושקע בהגעתו". ואגו מעיר: "מיותר להעיר, שעד שהוזמן כדין - חייב להתייצב. אין הוא יכול להציב תנאים... ההימנעות, שמא התחמקות, מהבאת עו"ד זה לעדות, מדברת בעד עצמה". ואגו גם חייב את אראל בתשלום הוצאות של 250,000 שקל.
האשים את השופט בהמצאות כאמור, אראל ערער לבית המשפט העליון על פסק דינו של ואגו, אך מיד בפתח הדיון (26.10.15) אמר לו השופט
סלים ג'ובראן בצורה חריגה ביותר: "אעיר שכמעט לא נתקלתי במקרה כזה בחיי, ואני כבר שנתיים על כס השיפוט. לא אומר הרבה דברים על מה שנכתב בפסק הדין, במיוחד לגבי התנהלותך, בהרבה מובנים תוך כדי ניהול התיק והתנהלות מול חברים למקצוע, הקרבה המשפחתית, הסכסוך. יש לי הרגשה לא טובה, וזאת בלשון המעודנת ביותר".
השופט
אורי שהם הוסיף: "זה הסכמים תוך כדי ניצול, חוסר ידע שלו, וההסכמים בלתי סבירים לחלוטין. זה השתלטות על עסקיו, תמורה בלתי הוגנת ובלתי מתקבלת על הדעת, ולא צריך להיות משפטן כדי לראות מה אתה מקבל כתוצאה מההצלה המופלאה של העסק, והאם בר דעת היה חותם על הסכם כזה. הוא לא יכול למכור את העסק. זו השתלטות. אתה מציל עסק ומכתיב לו שהוא לא יכול למכור ולא יכול לעשות שום דבר, אתה בעצם נותן לו פירורים. האם זה הסכם הוגן ללא עושק?!".
במהלך הדיון בעליון המשיך אראל לטעון שכל הסכומים מגיעים לו והאשים את ואגו ביצירת "מסכת עובדתית שלא הייתה ולא נבראה". לדבריו, "פסק הדין רצוף בעובדות שלא היו ולא נבראו". ג'ובראן: "כבוד השופט הביא את זה מראשו?". אראל: "כן".
ג'ובראן שאל שוב ושוב איזה סכום חושב אראל שמגיע לו, והלה השיב שדחה הצעה ל-20 מיליון שקל אך הוא מוכן לקבל אותה כעת. אראל טען, כי מעמדו בתחנה אינו שונה מזה של חברת פז המפעילה אותה, ושהם הגיב: "אני לא מאמין למשמע אוזני".
"תוציאו אותי להורג" השופטת
ענת ברון הוסיפה: "זה סעיף העושק. אם ההתקשרות הייתה עומדת באמות מידה רגילות, זה משהו אחר, אך יש פה ניצול פר אקסלנס. לא ייתכן שנכנסת לעסקיו, מנהל את עסקיו, נכנס לכיסו, מחלק לו כספים ומשתלט על העסק לתמיד וגם ליורשים". כאשר אמר אראל "אם אתם חושבים שאני השקרן, תוציאו אותי להורג" - הגיבה ברון מיידית: "אנו לא מתבטאים בצורה הזאת בבית המשפט הזה".
ג'ובראן המשיך במתקפה חזיתית: מדובר בנכה צה"ל אליו יש להתייחס בהגינות, ולא לנצל את חולשתו ופגיעותו כאשר כל גופו שרוף. שהם המשיך: "אתה לא מקשיב, וזה מעין דו-שיח של חירשים. קיבלת הערות מכבוד אב בית הדין [ג'ובראן], הערעור מופרך מאיפה שלא מסתכלים עליו, וזה יהיה כרוך בהמון הוצאות". ג'ובראן: "תקריא לנו מה השופט [ואגו] כתב עליך, האם מדובר במחמאות?".
כאמור, בית המשפט העליון דחה את הערעור באמצו לחלוטין את פסק דינו של ואגו, וחייב את אראל בהוצאות בסך 50,000 שקל. את כתבי ייצגו עוה"ד שמואל רביב, דוד הורוביץ ואלברט בראון, ואת פז - עו"ד יריב פקטה.
