יוסי שריד נפטר באופן פתאומי

השר לשעבר יוסי שריד נפטר בפתאומיות סמוך ל-21:30 (יום שישי, 04.12.15) והוא בן 75. שריד איבד את הכרתו לאחר שלקה בלבו. פרמדיקים שהוזעקו ביצעו בו במשך כשעה ניסיונות החייאה ללא הועיל. הוא נותח בעבר והחלים לאחר שהוצא מראשו גידול סמוך למוחו. הותיר אלמנה ושלושה ילדים. שריד היה פעיל עד יומו האחרון וכתב טור אישי בעיתון הארץ. הוא נמנה עם אנשי השמאל הידועים והשנונים. נאבק בעד שתי מדינות לשני עמים ובעד הכרה בישות הפלשתינית. הוא תמך בהסכמי אוסלו ובהינתקות מרצועת עזה. פרש מהפוליטיקה בשנת 2005, אך המשיך לפעול כוחו בעד הפרדת דת ממדינה, הסכסוך הישראלי-ערבי, ובעד גיוס חרדים לצבא. במשך עשרות שנים נאבק במה שכינה: כפייה דתית ופעל נגד הזרמת כספים לישיבות של חרדים. ישי, בנו של שריד, אמר לתקשורת כי אביו נפטר ככל הנראה ממחלת לב ממנה סבל במשך שנים. "הלך לעולמו מנהיג אמיץ, לוחם לשלום צדק וציוני גדול. אנחנו מאוד מצטערים גם כמשפחה וגם כחלק מעם ישראל", אמר. שריד נודע כאחד הנואמים המבריקים והמרתקים. בזכות יכולת הדיבור והפולמוס שלו, הוא נמנה עם האישים שהועדפו על-ידי כלי התקשורת. בשנותיו הראשונות כחבר כנסת וכאיש ציבור, הוא נמנה עם הלוחמים הגדולים בשחיתות. שריד נולד בשנת 1940. הוא החל את דרכו הציבורית כעיתונאי וכפובליציסט ובהמשך כסופר ומשורר. נמנה עם אנשי השמאל המובהקים. היה חבר כנסת במשך תשע קדנציות. תחילה מטעמה של מפלגת העבודה בתקופתם של יצחק רבין ושמעון פרס. הוא פרש ממפלגת העבודה לאחר שדרכו לצמרת נחסמה ועבר למפלגת רצ, שמאוחר יותר איחדה את סיעות השמאל תחת שמה החדש: מרצ. שריד שימש כשר החינוך למשך שנה (1999-2000) וכראש האופוזיציה (2001-2003). כיהן גם בתפקיד השר לאיכות הסביבה. פרש מהמערכת הפוליטית לאחר שנכשל בתפקידו כיושב-ראש מרצ. תחת הנהגתו איבדה מרצ בבחירות 2003 ארבעה מנדטים מתוך עשרה שהיו לה בכנסת הקודמת. שריד האשים אז את הפלשתינים, ובראשם את יאסר ערפאת, במפלתה של מרצ, שכן לגישתו - אובדן האמון ברצונם של הפלשתינים בהסכם שלום עם ישראל, גרר נטישת מרצ למפלגות לאומיות. כתב כמה ספרים: "‫פגישה במקום אחר" (1961), "זה הניתוח שלי" (2004), "שירים" (2005), "‫פפיצ’ק: הוא לא ידע את שמו" (2006), "לפיכך נתכנסנו" (2008), "שירים אחרי" (2010). הלוויתו של יוסי שריד תהיה מחר בשעה 15:00 בבית הקברות האזרחי בגבעת השלושה. מותו של שריד הפתיע רבים מידידיו וגם את יריביו הפוליטיים, שכן שריד היה פעיל, כאמור, עד יומו האחרון. רבים מהם ספדו לו זמן קצר לאחר לכתו (בשל קדושת השבת טרם הוצאו הודעות השתתפות באבל מצד ראש הממשלה ונשיא המדינה):

• יו"ר המחנה הציוני, ח"כ יצחק הרצוג: "יוסי שריד היה מנהיג חשוב של מחנה השלום הישראלי. מנהיג שקולו החד והצלול עמד תמיד, בעיקשות וחריפות, על אמת אמיצה, לא מתפשרת, שהאמין בה בכל ליבו. אותו קול רם וייחודי הוא שהביא את מרצ להישגים בלתי נשכחים, והפך אותו לשר חינוך שהותיר חותם עמוק על מערכת החינוך והמדינה כולה. אמונותיו, כתביו ופועלו יישארו כמורשת מפוארת שתלווה את כולנו עוד שנים רבות".

• ח"כ ציפי לבני: "מותו של שריד הוא מותו של לוחם על ליבה של המדינה. אפשר היה לא להסכים אתו, אך אי-אפשר היה לא להקשיב לדבריו החדים כתער. גם כשנשמע ציני, דבריו הגיעו מהמקום הכי פחות ציני והכי כואב שיש".

• יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון: "יוסי היה גדול אוהבי ישראל, וגדול אוהבי הישראלים, שר וח"כ דגול, מגדלור של מוסר ואחריות ומופת של מנהיגות. זוהי אבידה כבירה למדינה, ואבידה אישית שאין לתאר במילים. שריד ייצג באישיותו ובעשייתו את דמותה הטובה ביותר של מדינת ישראל: מחנכת, חילונית, דמוקרטית, שוחרת שלום, שוויון ואהבה. שריד הפך את ישראל במו ידיו למדינה טובה יותר בכל תפקיד שמילא, ואנחנו מתחייבים להמשיך לפעול למען אותם ערכים ביתר שאת. אני אבלה וכואבת".

• ח"כ עמיר פרץ: "הלם כבד על כי הלך מאיתנו איש מצפן ומצפון, איש חזון ומעש. חומת מגן איתנה מול האלימות והגזענות בישראל. חבר אמיתי לחלומות משותפים למען מדינה של צדק חברתי ושלום, של שוויון והגנה על כל אדם באשר הוא אדם".

• יו"ר סיעת מרצ, אילן גילאון: "יוסי שריד היה פוליטיקאי, עיתונאי ואיש רוח דגול, אך מעל לכול מחנך שראה בחינוך הדורות הבאים את שליחותו הראשונה במעלה. יוסי הנהיג את מרצ בימים שבהם הייתה שותפה בממשלות השמאל כשר חינוך, וייזכר לעד כמי שהטביע חותם בל יימחה על החינוך בישראל. לאחר שליחותו הפוליטית היה לעיתונאי ואיש ספר בעל לשון חדה כתער וקול טהור ונאמן לערכי ההומניזם, זכויות האדם והשלום. דמותו תהא חקוקה בלבנו לעד".