העליון: קיום קהילה אינו תנאי ליהדות

קיומה של קהילה יהודית אינו תנאי לבחינת יהדותם של מי שהתגוררו באותו מקום. הבה לא נמיר את השאלה "מיהו יהודי" בשאלה "מהי קהילה יהודית". כך אומרת (יום א', 6.12.15) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז. בג"ץ קיבל את עתירתם של שבעה בני משפחה ילידי פרו שביקשו לעלות ארצה מכוח חוק השבות, ודחה את עמדת משרד הפנים אשר הטיל ספק ביהדותם. הסבא-רבא של השישה היה יהודי יליד מרוקו, ובעבר קיבל משרד הפנים את העמדה לפיה גם הסבתא-רבתא הייתה יהודיה. מכוח הכרה זו, ניתנה אזרחות ישראלית לכמה מבני המשפחה. ואולם, בשנת 2008 התחלף הממונה על בדיקת יהדותם של עולים מדרום אמריקה, והוא הגיע למסקנה שיהדותה של הסבתא-רבתא נטולה בספק. מסקנה זו התבססה על מחקר היסטורי, ולפיו היהודים בעיר - ממנה הגיעו העותרים - התחתנו עם נוצריות. ברק-ארז קבעה, כי משרד הפנים לא עמד בנטל הדרוש לשינוי החלטתו הקודמת, שכן מחקר היסטורי כולל אינו יכול לסתור את חזקת היהדות ממנה נהנתה הסבתא-רבתא. אחת מטענותיו של המשרד הייתה, שהעותרים לא חיו בקהילה יהודית מסודרת ולכן לא יכלו להציג מסמכים המאמתים את יהדותם. על-רקע זה אומרת ברק-ארז: "זה איננו מבחן הכרחי לצורך תחולתו של חוק השבות. אכן, נוח יותר להתבסס על רישום קהילתי מסודר... מטרתו של חוק השבות הייתה לאפשר קליטתם של יהודים מרחבי תבל בישראל לא רק כאשר אלו חיו במסגרת של חיים יהודיים מאורגנים, במדינה שבה התנהל רישום מסודר ביחס ליהדותם של אזרחיה. אדרבה, המטרה הייתה לקבץ, בין השאר, זכאי שבות מן הנידחים שבמקומות. "אין בכך כדי לפטור מן הצורך ואף מן החובה לקיים בדיקה רצינית של טענות בדבר יהדותם של העולים או יהדותם של הקרובים שמכוחם נטענת זכאות לשבות. אולם, הבדיקה צריכה "להכיל" את הרב-גוניות של החיים היהודיים, את הרב-תרבותיות שבהם, ואף את הגורל היהודי שגלגל רבים מבני העם היהודי עד קצווי תבל. "...אין באמור כדי להסיר מכתפיו של מבקש השבות את הנטל הראשוני להמציא ראיות מינהליות להוכחת זכאותו, ובכלל זאת גם תעודות שונות במדינות שבהן אלו נהוגות, אך יש להתאים את הדרישה הראייתית לנסיבות המקרה והקהילה המסוימת". משרד הפנים חויב בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. השופטים אסתר חיות וחנן מלצר הסכימו עם ברק-ארז. את העותרים ייצגו עוה"ד מיכאל דקר ושרה ויינברג, ואת המדינה - עו"ד רועי-אביחי שויקה.