אין חיסיון להסכם שכר טירחה של עו"ד

חסיון עו"ד-לקוח אינו חל על הסכם שכר הטרחה ועל התשלומים של הלקוח - קובע לראשונה (יום ד', 9.12.15) בית המשפט העליון. השופט אורי שהם הורה לעבריין יצחק אברג'יל ולעורכי דינו, יורם שפטל ושרון נהרי, למסור למשטרה מסמכים בנושא זה, במסגרת חקירת החשד לפיו ביצע אברג'יל עבירות מרמה והלבנת הון. נקודת המוצא לדיון היא קביעת החוק, לפיה יחול חיסיון על "דברים ומסמכים" שהוחלפו בין עורך הדין ללקוח. התנאי העיקרי הנדרש בסעיף הוא, כי לדברים שבעל-פה ולמסמכים יהיה "קשר ענייני לשירות המקצועי". החוק מגדיר שירות מקצועי כ"ייצוג אדם אחר וכל טיעון ופעולה אחרת בשמו לפני בתי משפט, בתי דין, בוררים וגופים ואנשים בעלי סמכות שיפוטית, או מעין שיפוטית"; "עריכת מסמכים בעלי אופי משפטי בשביל אדם אחר"; ו"ייעוץ וחיווי דעה משפטיים". על בסיס כל אלו אומר שהם: "אינני סבור, כי סכום שכר הטרחה ששולם לעורך הדין או חשבוניות המס גופן, שנמסרו על-ידי עורך הדין ללקוחו בעקבות תשלום שכר הטרחה, נמנים על אחד מבין השירותים המפורטים בחוק לשכת עורכי הדין, או על שירותים בעלי צביון דומה. לפיכך, ומהבחינה הלשונית, ספק רב בעיני, אם רכיבים אלו נוגעים ל'שירות המקצועי' שמעניק עורך הדין ללקוחו, ועל אחת כמה וכמה שרכיבים אלו אינם בעלי 'קשר ענייני' לשירות זה". גם ההיסטוריה החקיקתית ותכלית החיסיון תומכות במסקנה זו, ממשיך שהם: "קשה לחלוק על ההנחה כי, ככלל, סכום שכר טירחה או חשבונית מס אינם בגדר 'סודות מקצועיים' של עריכת הדין... גילוי סכום שכר הטרחה או חשיפת חשבוניות המס, אין בהם כדי לפגוע, ככלל, בתקשורת החופשית בין הלקוח לבין עורך דינו. לדידי, פרטים אלו אינם מהווים חלק מהתקשורת בין עורך הדין ללקוחו, עליה מבקש החיסיון להגן". שהם מוסיף ומדגיש: "העובדה, כי חשבוניות המס או מסמכים חשבונאיים אחרים, המפרטים סכומי כסף שהועברו לעורך הדין מידי הלקוח, מצויים ברשותו של עורך הדין, אינה הופכת אותם למסמכים בעלי קשר ענייני לשירות המקצועי שהוא מעניק. הרחבת החיסיון למסמכים שונים, רק משום שהם מצויים בשליטתו של עורך הדין, ואפילו אם מדובר במסמכים שהוחלפו בינו לבין הלקוח, מבלי לבחון את הזיקה בינם לבין השירות המקצועי, עשויה להפוך את משרדו של עורך הדין לבית מחסה לפעילויות עברייניות, ובכך נחטא לתכליותיו של החיסיון". שהם מעיר: "במקרים חריגים ביותר, מקום בו עורך הדין עשוי לשכנע את בית המשפט, הדן בטענת החיסיון, כי שכר הטרחה או פרטי חשבונית המס, משקפים, כשלעצמם, את פרטי התקשורת המקצועית בינו לבין לקוחו, ניתן יהיה לחרוג מן הכלל ולהורות, באותן נסיבות, על חסיון המידע או המסמך הרלוונטי". עוד דחה שהם את טענותיה של לשכת עורכי הדין, לפיה חשיפת ההסכם והחשבוניות עלולה להפליל את הלקוח או לחייב את עורך דינו להעיד נגדו. הוא גם אינו מקבל את עמדתה של הלשכה, לפיה יש להכריע בכל מקרה לגופו, באומרו בין היתר שיש מקום להכריע עקרונית בשאלה זו. השופט נעם סולברג הוסיף: "החיסיון לא נועד לעשות את שכר הטרחה לסוד - והרי זה ממילא 'סוד גלוי' לפחות כלפי רואי חשבון, רשויות המס ועוד - אלא להבטיח היוועצות חופשית ויעילה של הלקוח עם עורך הדין, מבלעדי חשש ל'לדליפת' פרט מפרטיה. שכר הטרחה, ככלל, אינו קשור לתוכנה של ההיוועצות. אם לא נאמר כן, עלול משרדו של עורך הדין להפוך ל'עיר מקלט' לביצוע עבירות מס, הלבנת הון וכיוצא בעבירות הללו. לא לכך נועד חסיון עו"ד-לקוח". השופט ניל הנדל הסכים עם שהם וסולברג. אברג'יל חויב בתשלום הוצאות של 10,000 שקל למדינה. את המדינה ייצגו עוה"ד נעמי גרנות ושרון הר-ציון, ואת הלשכה - עו"ד דקלה קליין-יונה.