פרקליט המדינה,
שי ניצן, ביקש ממי שהייתה מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות, אביה אלף, למסור הודעה שקרית על סגירת תיק ליברמן - טוענת אלף בספרה "תיק ליברמן".
לדבריה, בטיוטת הודעתו של היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, על סגירת התיק נאמר, כי גם הפרקליטים שחשבו שצריך להגיש כתב אישום, סבורים שההחלטה סבירה. אלף מחקה משפט זה, ו"שיחת הטלפון לא איחרה להגיע". ניצן, שהיה אז המשנה לפרקליט המדינה, אמר לאלף: "זה יהיה נחמד אם תסכימי שייכתב שאת ואחרים חושבים שהחלטת היועץ סבירה". אלף סירבה, באומרה שבג"ץ הוא הקובע האם החלטות היועץ סבירות.
לדברי אלף, ניצן "שיפר" את החלטת הסגירה בהכינו את תשובת המדינה לעתירה לבג"ץ נגדה. "הוא ידע מה הוא עושה. ההתמקדות בכל ראיה בנפרד תוך חיפוש החורים, במקום הצגת המארג כולו, מנעה מבית המשפט לבחון את ההחלטה לגופה, והקשתה על ראיית המכלול".
עוד מספרת אלף, כי ראתה במקרה פתק ששלח ניצן ל
רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ובו נאמר, כי אם לא יוגש כתב אישום נגד ליברמן בפרשת מינוי השגריר
זאב בן-אריה - יגדלו הסיכויים שבג"ץ יתערב בהחלטה לסגור את תיק חברות הקש. לדבריה, פתק זה הבהיר לה כיצד הפכה פרשת השגריר מחלק קטן בחקירה לפרשה "חמורה ביותר של מרמה והפרת אמונים": לא בשל חומרת המעשה, אלא מתוך חשש שבג"ץ יתערב בהחלטה העיקרית.
"לכן היה חשוב ליועץ המשפטי ולמשניו, ולו לצורך הנראות בלבד, לכרוך את החלטת הסגירה בתיק הגדול עם ההודעה על הגשת כתב אישום בפרשת השגריר, כדי להקהות את העוקץ לגבי התיק שנזכר", טוענת אלף. לדבריה, מהלך זה הזכיר לה את המעשה בחייל שחשש שמפקדו יגלה חלודה בקנה רובהו, ולכן דחף לתוכו מעט חול - כדי שיקבל מסדר נוסף על "פילים בקנה" ולא ריתוק לשבת בגלל החלודה.
