איכות החיים בישראל והקיימות נמוכים בכ-10% מהממוצע של ה-
OECD. התחומים שבהם ישראל מדורגת נמוך במיוחד הם דיור ואיכות הסביבה - 40% פחות מהציון הממוצע
ב-OECD - כך עולה מ'מדד ון ליר לאיכות החיים בישראל' - פרויקט מיוחד למדידת איכות החיים, המבוסס על שאלון 'דלפי' בקרב עשרות מומחים ישראלים, ב-9 תחומים: בריאות; חינוך; איכות התעסוקה; מעורבות אזרחית; רווחה אישית וחברתית; דיור; ביטחון אישי; איכות הסביבה; ורווחה חומרית. העבודה נעשתה על-ידי 'התוכנית לכלכלה וחברה' במכון ון ליר בירושלים, בתמיכת קרן 'אברט'.
במדד איכות החיים ישראל נמצאת במקום ה-21 מתוך 34 מדינות ה-OECD. המדידה מבדילה בין איכות חיים בהווה לבין קיימות - שהיא היכולת לאפשר איכות חיים גבוהה בעתיד ולאורך זמן. מממצאי המדד עולה כי ישראל ניצבת במקום נמוך בכל התחומים בקיימות לעומת איכות חיים, דבר המעיד על הצורך לשפר את התכנון לטווח הארוך.
נמצא כי לאורך כל תקופת המדגם, בין השנים 2005 ל-2014, ישראל ניצבת במיקום נמוך יותר בקיימות מאשר באיכות חיים – וזאת בניגוד למדינות אחרות של ה-OECD, כגון
קוריאה הדרומית.
הידרדרות משמעותית בתחום הביטחון האישי תחום בו חלה התדרדרות משמעותית החל מ-2010 ועד 2014 הוא תחום הביטחון האישי, כאשר בתקופה זו ישראל עברה מהמקום ה-6 המכובד למקום ה-17 בקרב מדינות ה-OECD. בהשוואה בין 2010 ל-2014 בולטת העלייה במדד של משטרת ישראל לאלימות, כמו גם ההתדרדרות החדה במדד המשקף את שיעור המדווחים כי הם מרגישים בטוחים ללכת לבד בשעות החשיכה.
התחום היחידי בו ישראל ניצבת במיקום גבוה מממוצע ה-OECD הוא תחום הבריאות. מיקומה הטוב של ישראל בתחום זה נובע ממדדים כגון שיעור המדווחים על בריאות טובה או טובה מאוד, שיעור שביעות רצון מקופות החולים, השיעור הנמוך של בעלי מחלות או בעיות בריאותיות כרוניות, ותוחלת חיים בריאה.
תחום בו ישראל נמצאת מתחת לממוצע הוא תחום החינוך, המהווה אתגר משמעותי, לאור העובדה שהמדינה מבססת את יתרונה הכלכלי על ההון האנושי שלה, ולאור השינוי בהרכב האוכלוסייה הצפוי להתרחש עד שנת 2059, לפיו החרדים והערבים יהוו כ-50% מהאוכלוסייה. תוצאות המדד מדגישות את החשיבות של הגדלת המשאבים המוקצים לתחום זה, בין השאר במטרה להקטין את מספר הילדים הממוצע בכיתות.