אפריקה גברה על זליכה ומריאן

סופית: החשב הכללי לשעבר, ירון זליכה, והמהנדס דני מריאן לא יקבלו עמלה בגין מכירת מניות אפריקה-ישראל בחברת דרך ארץ, מפעילת כביש 6. בהמלצתו של בית המשפט העליון מחקו השניים (יום ב', 21.12.15) את ערעורם על דחיית תביעתם בידי בית המשפט המחוזי מרכז, לאחר שהשופטים אליקים רובינשטיין, צבי זילברטל ודפנה ברק-ארז ציינו שהערעור מתמקד בממצאי עובדה בהם לא תתערב ערכאת הערעור. זליכה ומריאן תבעו מאפריקה-ישראל 11.6 מיליון שקל, לאחר שבשנת 2009 הציעו לה לגבש שותפות מוגבלת שתרכוש את מניותיה בדרך ארץ (37.5%), כאשר הם יהיו השותף הכללי בה. כאשר גיבשו השניים את הקבוצה, הוברר להם שעם הצטרפות קבוצת הראל וקרן תשתיות ישראל (תש"י), תשמש תש"י כשותף הכללי. המו"מ בין אפריקה לבין הקבוצה, שהתנהל בראשית 2010, לא עלה יפה בשל פערים ניכרים בתחמור אחזקותיה של אפריקה. בעקבות זאת, הציעו זליכה ומריאן לקבוצת הרוכשים לרכוש את מניותיה של Aecon הקנדית בחברה, והקבוצה אכן רכשה מחצית ממניות אלו (12.5% מכלל מניות דרך ארץ). בעקבות זאת חודש המו"מ בין אפריקה לבין הקבוצה, ובדצמבר 2010 רכשה הקבוצה את אחזקותיה של אפריקה תמורת 475 מיליון שקל. זליכה ומריאן קיבלו מהרוכשים עמלה של 1% בגין שתי עסקות אלו, ותבעו 2% נוספים מאפריקה בטענה שהם היו המתווכים בעסקה איתה. בצירוף מע"מ, מדובר היה ב-11.6 מיליון שקל. השופט המחוזי יחזקאל קינר קבע, כי בניגוד לדבריהם של זליכה ומריאן - השניים לא הודיעו לאפריקה שהם מפסיקים להיות חלק מקבוצת הרוכשים והופכים למתווכים. לדבריו, אפריקה התחייבה במפורש לשלם לשניים עמלה תמורת ייזום וייעוץ, ולא תמורת תיווך - וזאת מתוך הנחה שהם ישתתפו בעצמם ברכישה. כאשר ראו זליכה ומריאן שלא יוכלו להיות השותף הכללי בקבוצה הרוכשת, הוסיף קינר, הם "ביקשו להבטיח את זכותם לקבל שכר עבור פועלם ביצירת הקשר בין הצדדים, אך לא יידעו את אפריקה בדבר שינוי מעמדם משותף כללי מנהל בקבוצה למעמד של מתווכים, ככל הנראה ביודעם כי אפריקה אינה חשה עצמה כזקוקה לשירותי תיווך בעסקה דנא. "לפיכך, הציגו התובעים בפני אפריקה מצג לפיו הם מבקשים עמלה מהרוכשים עבור פעילותם עד שתוקם הקבוצה והם ימשיכו בפועלם כשותף המנהל, אך אינם יכולים לקבל אותה בשל מגבלות שונות, אלא אם כן ישולם להם התשלום על-ידי אפריקה לאחר שיתווסף מעל מחיר העסקה המוסכם". במצב זה אין זליכה ומריאן זכאים לדמי תיווך, קובע קינר. למעלה מן הצורך, הוסיף קינר ובוחן האם השניים זכאים לדמי תיווך גם לפי הדינים החלים בנושא זה, ומסקנתו שלילית. לדבריו, השניים לא היו "הגורם היעיל" ביצירת העסקה בה מכרה לבסוף אפריקה את מניותיה, והם גם הפרו את התחייבותם כלפי אפריקה כאשר הפסיקו את המו"מ איתה ופנו לנהלו עם החברה הקנדית. את זליכה ומריאן ייצגו עוה"ד רונן מטרי ורז בן-דור, ואת אפריקה-ישראל - עוה"ד עמית פינס, יעל מושקוביץ ואורן פכטהולד.