|
תאריך:
|
23/12/2015
|
|
|
עודכן:
|
23/12/2015
|
+295 עמודים. למה?
|
19:07 23/12/15 | איתמר לוין | לרשימה המלאה
|
פסק דינו של בית המשפט העליון בעניינו של רומן זדורוב ארוך פי עשרה מן הממוצע בפסקי דין אחרים שלו בתיקי רצח. הסיבה היחידה הניכרת לעין: המהומה התקשורתית והציבורית. אבל לא זה תפקידם של השופטים
|
|
זדורוב. לא מסובך [צילום: גילי יוחנן, פלאש 90]
|
|
|
+הגלישה באינטרנט - ראיה נגד זדורוב
|
15:00 23/12/15 | איתמר לוין | לרשימה המלאה
|
שבוע לפני הרצח נכנס זדורוב לאתרים הקשורים לבחורות צעירות, סרטי סנאף ושיסוף גרון ▪ עמית מתנגד לפסיקה לפיה טביעות נעליים אינן יכולות לשמש כראיה
|
|
תאיר ראדה ז"ל [צילום: רפרודוקציה]
|
|
|
+העליון: מדובב אינו כלי לעקיפת איסורים
|
14:58 23/12/15 | איתמר לוין | לרשימה המלאה
|
דנציגר בפס"ד זדורוב: פעילות המדובבים צריכה להיות כפופה למגבלות וסייגים, כדי שלא לפגוע בזכויות יסוד של החשוד ▪ שב וקובע: אסור להשחיר את הסניגור בעיני החשוד
|
|
אי נוחות מדברי המדובב
|
|
|
+העליון אימץ את חוו"ד פורמן-רזניק
|
14:55 23/12/15 | איתמר לוין | לרשימה המלאה
|
קובע שלא היה יסוד לביקורת החריפה של בית המשפט המחוזי על פורמן-רזניק - ביקורת שהביאה למהלכים קשים של הפרקליטות נגדה ▪ דנציגר יוצא גם נגד סגנונם הפוגעני של שופטי המחוזי
|
|
זדורוב במשפטו הבוקר [צילום: גילי יוחנן/פלאש 90]
|
|
|
+חוקרי המשטרה שיקרו לזדורוב בצורה פסולה
|
13:23 23/12/15 | איתמר לוין | לרשימה המלאה
|
אמרו לו שדמה של תאיר ראדה נמצא על כלי העבודה שלו - למרות שהיה זה שקר ▪ ביהמ"ש העליון: השימוש באמצעי חקירה זה היה גבולי, אך לא גרם להודאת שווא של זדורוב
|
|
משטרת קצרין. מוקדם מדי
|
|
|
+דנציגר: עמית מעלה השערות חסרות יסוד
|
13:07 23/12/15 | איתמר לוין | לרשימה המלאה
|
התקפה נדירה של שופט בית המשפט העליון על חברו להרכב: "ספקולציות שאין להן אחיזה בראיות", "ניחוש והשערה", סותם בהשערות חורים שהתגלו בראיות נגד זדורוב
|
|
דנציגר. מזהיר [צילום: פלאש 90]
|
|
|
עמית: הודאה איננה ראיה זניחה |
|
1 |
|
|
אמירה בכתב שניתנה על ידי אדם מחוץ לכותלי בית המשפט, הינה בבחינת עדות מפי השמועה ועל כן זוהי עדות פסולה אשר איננה קבילה כשלעצמה, על מוסר העדות לחזור על כך בדיון בבית המשפט ולעמוד בחקירה נגדית. בפועל בית המשפט פסק תוך קבלת עדות חוץ במקרים חריגים. כך נהג בית המשפט לקבל כראיה אמרה בכתב שניתנה מחוץ לבית המשפט בהליך פלילי אף אם נותנה אינו עד במשפט, אם שני הצדדים הסכימו לכך ותוכן האמרה לא היה שנוי במחלוקת, ובתנאי שהנאשם מיוצג על ידי עורך דין. השופט ביה"מ העליון חיים כהן, שאף להרחיב חריגים אלו ומטעם המחוקק "לשימוש שיפוטי הולך ורחב בהודעות שנמסרו לחוקרי המשטרה" – כך על פי טענת המשטרה. המטרתה המוצהרת: "ייעול" ההליך המשפטי וחיסכון בזמנם של בית המשפט ושל העדים והצדדים... כלומר "השופט הדגול" חיים כהן טען שזוהי דאגה גפ לצדדים ולעדים ש"חוסכים בזמנם". כך קובעים גורלות בלא מתן זכות טעון בסיסית. בכך ביטל את זכותו של הנאשם לקבל את יומו בבית המשפט, לשיטתו של חיים כהן זהו בזבוז זמן לשמוע עדותו ומצדו בזבוז זמן להשמע. זהו אותו שופט שראה את הרשעו הסופית של עמוס ברנס על סמך עדות המשטרה ש"הודה" ומצפונו יסרו אך לא היה מסוגל לראות את טעות השיטה. למרות שבעיני עצמו דאג לזכויות אזרח (הקים אגודה בשם זה), היה משוכנע שאין פגיעה ממשית בזכויות אזרח אלא רק בפלסטינאים או שאר ערבים כמיעוט.
בשנת 1980 תש"מ התוסף לדיני ראיות סעיף 10א המאפשר לקבל 'אמרת חוץ' של עד במשפט פלילי כראיה לאמיתות תוכנה. לדוגמא לקבל את הנכתב בעדות המשטרה ולהעדיפו על פני חקירת עד גם אם העד מכחיש אותה. סעיף 10א לפקודת הראיות מטרתו להכשיר גרסה שהמשטרה מסרה בשם עד בחקירתו מחוץ לכותלי ביהמ"ש ולהעדיפה על פני עדותו בביהמ"ש. לפי הטענה סעיף זה נוסף עקב השפעה פסולה על עדים אשר באיומים שוכנעו לא למסור גרסתם בבית המשפט. עדי מפתח במשפטים פליליים מסרו גרסא שונה בתכלית מהגרסא המפלילה אותה מסרו במשטרה, או שהעדיפו לשתוק. התובעים היו אובדי עצות. בהעדר ראיות נוספות. די מוזר שבכל כך הרבה מקרים העדים לא הובילו לראיות, הנאשמים זוכו ויצאו לחופשי. הרי חשודים במעשים פליליים כדי שלא יאימו על עדים נמצאים במעצר. אם העדים בכל זאת הם מאוימים כנראה שאין מדובר באותם עבריינים בלבד אלא בארגוני פשע. המשטרה טענה עוד בשנות השמונים שאינם קיימים והפשיעה היא של יחידים או קבוצות קטנות. בעולם מתמודדים עם בעית סיכון עדים גם בעזרת שמירה עליהם, בארץ אין שמירה על עדים, עדים דוברי אמת בדרך כלל יכולים להוביל לראיות ממשיות , ואם לאו או שעדותם נגבתה בלחץ משטרתי או שהמשטרה לא טרחה לאסוף ראיות, כפי שקורה תכופות ועל כן הפרקליטות לוחצת על הנאשם להגיע להסדר טיעון כי אין בידה הוכחות ממשיות. לפתור בעיה זו על ידי שינוי חוקי גורף, בדרך של קבילות מוחלטת של העדות כפי שמוסרת אותה המשטרה היא לאכוף פתרון הפוך מהנדרש. המשטרה הפכה למבצעת חקירות אינקויזיטוריות ועל איסוף ראיות היא תכופות מותרת.
כאשר העדות היא על אחרים יכול אדם ממניעים פסולים למסרה ואם הוא חוזר בו בכנות, הרי שלפי סעיף זה בית המשפט לא יקבל זאת. במקרים אחרים יתכן כי למשטרה יש חשדות ואולי ממצאים לא מספיקים והחוקר ישנה גרסת העד בצורה שתתאים למשטרה. המשטרה למרות הכרזותיה אינה נוטה תמיד לבדוק כיונים רבים אלא מחליטה על חשודים מסוימים ובונה תרחיש מתאים, או לחליפין בודקת כמה כיונים לודא על מי הכי קל לטפול אשמה. סעיף גורף כזה הוא בעיתי הן כאשר העדות נמסרת אודות אחרים, וקל וחומר כאשר העדות היא מחקירת החשוד על ע |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
פרפר |
|
|
2 |
|
|
לצערינו,המשפט הישראלי נוהג בשיטה פרימיטיבית.בדומה לנוהג של האינקיוויזיציה,בימי הביניים.לסחוט בכוח הודאה ברצח.ולהגיש אותה כראייה נגדך.###זה מעוות ומקומם.למה שאדם יודה נגד עצמו?למה להכניס אדם למלכודת הנוראית הזאת?###לא יתכן שהראייה הכי חזקה נגד החשוד.תגיע ממנו עצמו.אין דבר כזה הודאה מרצון חופשי.אין.שימו לב מי נתן הודאות עד היום-בדואים,עולים חדשים,עובדים זרים,בניי משפחות עניות.###אשכנזים,צברים, מבוססים לא נותנים הודאות.תחשבו על זה!!###למה שאדם יילך מרצון חופשי למאסר עולם??לא הגיוני בעליל.ומה זה מדובב?מדובר בעבריין חזק.שמתפרנס מסחיטת הודאות.שותה לך את הדם.קורצייה,נודניקית, יום וליילה.ובסוף,נותנים לו הודאה,רק שיניח לך.בגלל זה,מגיע לך מאסר עולם?? |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דניאל143 |
|
|
|
|
|
|
|
3 |
|
|
התנאים הרשמיים להעדפת גרסאת המשטרה: 1. מתן האמרה הוכח במשפט; לכך לא צריך הרבה מלבד חתימה – למשטרה תחבולות רבות להשיג חתימת נחקרים תוך אי שמירה בסיסית על זכויותהם אך אין בית המשפט מתיחס לכך 2. "נותן האמרה" כלומר החוקר- הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו - עד מטעם המדינה יכול לומר כל דבר גם שאינו זוכר אך מה שרשם זה מה שנאמר וזה מתקבל. 3. העדות שונה, לדעת בית המשפט, מן האמרה בפרט מהותי, או הנאשם מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר את תכנה. לנאשם בניגוד לעד מדינה אסור לו לא לזכור או לא לדעת כי למשל לא הקריאו לו ולא אפשרו לו לקרוא כפי שעושים. כלומר עד שרשמו בשמו את מה שרצו אינו יכול לבא לתקן ולהוכיח את גרסתו בהגיונה הפנימי כי לאחר שהוא מכחיש את שרשמו בשמו ומוסר את עדותו האמיתית דוקא זה נחשב לרעתו "ומוכיח" לדעת בית המשפט את אי אמיתות עדותו במשפט ואת אשמתו. הרי קביעה זו סותרת כל הגיון. לפי זה העד דובר אמת רק אם הוא חוזר על מה שנכתב בשמו על ידי החוקר. נשאלת השאלה אם בית המשפט אינו מאמין לעד בעדותו בבית המשפט מדוע הוא מאמין לו לעדותו או ליתר דיוק למה שרשום כעדותו במשטרה? גם אם ננסה לחפש הצדקה שהחוקר הביאו לכך, הרי האפשרות היחידה היא שהביאו לכך בדרך שהקשה ושאל עד שלא נותר לחשוד אלא להודות, או אז צריך להיות מתועד איך הצליח החוקר להוציא מהחשוד את הודאתו, מה שאיננו כך. אם לא נותר לחשוד אלא להודות גם לא אמורה להיות לו עדות מתקבלת על הדעת בעלת עקביות והגיון פנימי בבית המשפט. אלא שבית המשפט אינו מעונין לשמוע זאת , בדרך כלל החוקר משקר, איך יוכיח הנאשם את גירסתו האמיתית? לעולם גירסתו לא תחשב אמיתית כאשר החוקר משקר ורשם דבר מה שונה, מכאן שעצם הרישום של המשטרה מוכיח את עצמו...
אכן המשטרה מנצלת זאת עד תום, רושמת דברים שונים לחלוטין ממה שהנחקר אומר ביודעה שבית המשפט יקבל מה שהיא רשמה ועדותו השונה של הנאשם תחשב לרעתו. מה קורה כאשר לא החשוד אלא המתלונן מיוזמתו מוסר למשטרה גרסא אחת ובבית המשפט כבר אינו זוכרה על כל פרטי כזביו ומספר פרטים סותרים? התביעה אינה רוצה להכיר בכך ולא להסיק את המתבקש, היא מסתירה זאת – שופטים אינם מקבלים לידם כתב עדות-תלונה כפי שנמסרה במשטרה. באם צד הנאשם מבקש למסור את עדות המתלונן כפי שנמסרה במשטרה, התביעה מתנגדת והתנגדות זאת בדרך כלל אינה נדחית על ידי בית המשפט. בזאת בוטל כל פיקוח חיצוני על המשטרה! מאז החלו אחוזי ההרשעה לטפס במעלה ה – 90% תשעים אחוז ומעלה.
בית המשפט אינו חייב אך הוא יכול להעדיף זאת לפי שלושה מבחנים לקביעת מהמנות: 1.'נסיבות העניין, לרבות נסיבות מתן האמירה' – וכיצד בית המשפט יודע שבאמת "האמירה" ניתנה? הרי הוא שאינו נכנס לעובי הקורה כיצד התנהלה החקירה. לכן זוהי אמירה כללית ביותר ובית המשפט ככלל רואה לנכון לעשות זאת 'נוכח נסיבות'. 2. 'הראיות שהובאו במשפט' – רק בסוף העשור הראשון של המאה הנוכחית לציבור הרחב נודעה העובדה ש"הודאה" במשטרה נחשבת ל"מלכת ההוכחות"ועם דרוש חיזוק הרי כל דבר נוסף תקף אפילו אם לאמיתו של דבר יעיד על הפוכו לדוגמא: הצעת מחיר בלבד כאשר המתלונן טוען לנזק בדבר חיוני ללא קבלה וללא סימוכין אחרים כגון צילום וכדומה, ועבר זמן רב. 3. 'התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט' – על התנהגות בבית המשפט יכול השופט לדוח כרצונו, ובית המשפט ככלל רוצה לדוח בצורה שתתאים לרצון התביעה! ואכן בהעדפתם להרשיע, שופטים כהמשך לכזבי המשטרה מבלבלים את עדות הנאשם בשיטות שונות. על בית המשפט לרשום את הטעמים ובית המ |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
פרפר |
|
|
|
|
|
טעות קטנה בכותרת צריך להיות - ביה"מ מקדם את פשיעת המשטרה2 . כלומר זהו החלק האמצעי של הטור. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
פרפר |
|
|
4 |
|
|
הסייגים: 'רק כאשר הנאשם מיוצג על ידי עורך דין' - במציאות במקרים רבים, הרגלי דיון מיושמים גם במשפטם של נאשמים שאינם מיוצגים, תוך התעלמות מזכויותיהם גם על סייג מידת מהימנות או אי מהמנות האמירה. בית המשפט מתגבר ללא קושי. כשם שהוא לוחץ ומשכנע את הסנגור להסכים שהנאשם יודה עם או בלי עסקאת טעון, כך יודע בית המשפט מתוך גישה עוינת לשדל סנגור שכדאי לו בשם הנאשם ומעל ראשו של זה, לחזור בו מכפירה מנכונות ה"הודאה". זו אף יכולה להיות בלתי מתכבלת על הדעת ככל שתהיה, בכל תירוץ שהוא למשל שאינו יכול להוכיח זאת. חוקרי משטרה אינם צריכים באמת לחקור להגיע לאמת כל שהם צריכים הם תחבולות ובית המשפט מקבל כל תוכן בלא להתעמק בסבירותו או אי סבירותו גם שמירת זכויות הנחקר במשטרה אינן נבחנות. בשנת 2010 נוסף על ידי בית המשפט העליון סייג והוא 'סמיכות זמנים בין האירוע לבין מסירת העדות'. תנאי זה אינו משנה לגבי רוב המקרים שעדים להם נקראים בסמיכות על כן אין הוא משנה את חומרת המצב. בית המשפט העליון לא היה טורח לפעול לקדום חוקים כאלה אילו לא ביקש להשיג הרשעות ולכך אכן שופטים דואגים. על המבחנים והסייגים שהם לעיתים קרובות התיפפות בלבד, שופטים מתגברים. כך נלקחה מן החשוד-הנאשם זכות הטעון וזכות בסיסית להתגונן. סעיף זה כפי הנראה לא עזר לרשויות להתמודד בהצלחה יתרה בארגוני פשע. לעומת זאת כך הורשעו ומוסיפים להיות מורשעים חפים רבים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
פרפר |
|
|
5 |
|
|
אם השופט עמית היה מכיר את מלכודת הפתאים שטמן חשין לעצמו ולקולגות שלו גם-יחד (מתוך טיפשות ולא בכוונה תחילה, כמובן), סביר להניח שהוא היה נזהר מללכת בעקבותיו, לפחות בעניין הזה:
http:
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
עידןסובול |
|
|
6 |
|
|
|
|
7 |
|
|
אם היו עוצרים אותי הייתי מודה בכל דבר.
אני מציע שכל חשוד ינהג כך ואז הודאה תהפוך לראיה מאד זניחה. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
johngalt |
|
|
8 |
|
|
על פי הדין היהודי אין אדם משים עצמו רשע.
שופט שמרשיע חף מפשע על סמך הודאה לא יוכל לטעון לטעות.
השופט לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
גאלט |
|
|
9 |
|
|
ברצח ארלוזרוב... אם הוא היה מודה אז ? משטרה דמיקולו ..עבריניי מין ...אנשים שלא יודעים קרוא וכתוב ...אלה שוטרייך ושופטייך ישראל ... |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
כבש 44 |
|
|
איתמר לוין
קובע שלא היה יסוד לביקורת החריפה של בית המשפט המחוזי על פורמן-רזניק - ביקורת שהביאה למהלכים קשים של הפרקליטות נגדה דנציגר יוצא גם נגד סגנונם הפוגעני של שופטי המחוזי
|
|
|
|
|
|
איתמר לוין
אמרו לו שדמה של תאיר ראדה נמצא על כלי העבודה שלו - למרות שהיה זה שקר ביהמ"ש העליון: השימוש באמצעי חקירה זה היה גבולי, אך לא גרם להודאת שווא של זדורוב
|
|
|
|
|
|
איתמר לוין
התקפה נדירה של שופט בית המשפט העליון על חברו להרכב: "ספקולציות שאין להן אחיזה בראיות", "ניחוש והשערה", סותם בהשערות חורים שהתגלו בראיות נגד זדורוב
|
|
|
|
|
|
איתמר לוין
אחרי שתי הרשעות בבית המשפט המחוזי: בית המשפט העליון קבע ברוב דעותיהם של עמית וזילברטל שיש לדחות את ערעורו של זדורוב; דנציגר הציע לזכותו מחמת הספק
|
|
|
|
|
|
איתמר לוין
אחרי שתי הרשעות בבית המשפט המחוזי: בית המשפט העליון יכריע האם רומן זדורוב רצח את תאיר ראדה בקצרין בשנת 2006
|
|
|