רוזן נתן לעיתים אמון רב מדי בדכנר

שקריו המרובים של שמואל דכנר מחייבים לבחון את עדותו ביתר קפידה מאשר עדויות של עדי מדינה אחרים, בחינה המוליכה למסקנות מזכות בחלק מן האישומים בתיק הולילנד. כך קובע (יום ג', 29.12.15) בית המשפט העליון בפסק דינו בפרשת שנחשפה ב-News1. מדברי השופטים עולה, כי שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן, נתן לעיתים אמון רב מדי בגרסתו של דכנר. השופט סלים ג'ובראן מביא שורה של דוגמאות לשקרים ולזיופים הרבים מספור של דכנר, ומסיק: "דכנר הוא עד מדינה חריג עד מאוד. דכנר עשה כל שלאל ידו בכדי להשיג את מטרותיו הוא, גם במחיר של שקרים וזיופים. השקר היה נר לרגליו. הוא לא בחל בשום אמצעי, בשום שקר, על-מנת לקדם את האינטרסים האישיים והכלכליים שלו. הוא רימה, שיקר וזייף מכל הבא ליד. מדובר באדם, שלא היסס לזייף מסמכים, אשר היו עשויים חלילה להוביל אנשים חפים מפשע אל מאחורי סורג ובריח. מדובר באדם שהפך לעד מדינה. "לאור שקריו הרבים עד מאוד, גם בחקירותיו במשטרה וגם על דוכן העדים, להשקפתנו לא ניתן היה להסתמך על דבריו, אלא בהישען על ראיות חיצוניות-עצמאיות נוספות. לכן בנסיבות ספציפיות אלה, יש להחיל על עדותו מבחן מחמיר יותר מהמבחן הקבוע בחוק ובפסיקה". לאורך פסק הדין מציינים ג'ובראן וחבריו צבי זילברטל, יצחק עמית, ניל הנדל ועוזי פוגלמן עוד ועוד שקרים של דכנר, כולל מסמכים שזייף בניסיון לאושש את גירסתו השקרית. בין היתר הם מציינים, כי לא בחל בשימוש במחלתה הקשה של בתו, אדית וולף, כדי להוציא כספים מהלל צ'רני בתואנות שווא. בית המשפט העליון מציין, כי גם התביעה וגם רוזן היו ערים לבעייתיות הרבה של דכנר, וקבעו שאין להסתמך עליו ללא ראיות נוספות. אולם רוזן עצמו סטה מספר פעמים מכלל זה, ובלשונו של ג'ובראן בנוגע לאישום נגד אהוד אולמרט: "ביד ימין קובע בית המשפט המחוזי קביעה כללית, אולם עת מגיע הוא ליישם, ביד שמאל הוא מיישם זאת אחרת". השופט יצחק עמית מוסיף: "בחינה מדוקדקת של הכרעת דינו של בית משפט קמא לאור חומר הראיות, מעלה כי לעיתים גרסתו של דכנר שימשה לבית משפט קמא נקודת מוצא לאורה בחן את חומר הראיות. אלא שבגרסתו של עד המדינה התערבבו האמת והשקר יחדיו, עד שיצרו עיסה אחת התפורה למידותיה של התשתית העובדתית, שחלק גדול ממנה נוצר על-ידי דכנר עצמו. "דכנר הוא ששזר במו ידיו פנינים רבות המרכיבות את המחרוזת הראייתית רחבת ההיקף, והוא שהודה כי חלקים ממנה הם בדיה גמורה ואף מעשה זיוף. ערבוב זה של אמת ושקר, והתאמת גירסה שהיא בחלקה שקרית לתשתית ראייתית שהיא בחלקה אמת, הם המעניקים לשקר את כוחו המשכנע... מצב זה הוא היוצר קושי כפול ומכופל להתבסס על דבריו של דכנר, שמהימנותו לוקה מלכתחילה ושלא היסס לשקר ולרמות גם בכובעו כעד מדינה. "על-רקע זה, שבנו והדגשנו כי לא די בכך שראיות מסוימות מתיישבות עם גרסתו של דכנר או משתזרות בגרסתו, כדי לקבוע כי האשמה הוכחה למעלה מספק סביר. בהזדמנויות רבות בית משפט קמא נימק את מסקנותיו וקביעותיו הנחרצות על בסיס העובדה שמדובר בראיה המתיישבת עם עדותו של דכנר. כאמור, קושי זה הוא 'מוטיב חוזר' בהכרעת דינו של בית משפט קמא".